מה קרה? איפה המהפכה החברתית שהתחילה להרעים לנו בכל מוצאי שבת? נדמה כאילו משהו שכך בכל ההפגנות הסוערות האלו, ואם לא שכך, לפחות עבר למצב "התייצבות" – שזה גרוע מאוד בשביל מוחים, שמבקשים הרי להפוך את העולם ולהביא דברים לנקודת שיא ושבירה כדי שיחול השינוי. בהנהגה שלנו עובדים אנשים חכמים מאוד, ובין היתר הם יודעים טוב מאוד שלא תמיד מומלץ למנהיגים ליזום שינויים, להיענות למהפכות ולנסות להביא רפורמות. במדינה רבת תהפוכות כמו שלנו, המנהיגים שזכו להכי הרבה השמצות היו דוקא אלה שעשו היסטוריה. אז אולי עדיף לו למנהיג להוריד פרופיל כדי להישאר בכיסאו וכדי להיבחר גם בבחירות הבאות? אולי לא כדאי לו כמעט להתערב? זה תלוי בכם! האם אתם רוצים מנהיגים שעושים היסטוריה, או מנהיגים שצוברים לעצמם הרבה היסטוריה...
אבל גם המפגינים אחראים על העובדה שהמרד החברתי אשר התחיל כשמחה גדולה ואדירה שסחפה את המדינה בצעקות, הפך בזמן האחרון למשהו שהוא יותר ברקע, ומתנהל די בעצלתיים. אלה שבאמת רוצים לעשות את השינוי החברתי ממשיכים להניף שלטים בהתלהבות ולחפש עוד ועוד דרכים להעיר את הממשלה, אבל הם ברובם צעירים (וזה נכון כמעט לכל הפגנה), מפני שהמבוגרים יותר אשר משתוקקים לשינוי כבר די התייאשו, הם הרי מחכים לו כל כך הרבה שנים והבטיחו להם מיליון הבטחות והם כבר למדו על בשרם מה זו מילה של פוליטיקאי. ובכל זאת כו-לם באו למרד החברתי לאחרונה בגלל התקווה שיצר הריגוש, ההתלהבות, הגיבוש והאחדות הלאומית שכבר כמעט שכחנו מהי.
הרצון לשינוי צריך להמשיך לקנן בלב כולנו, ואני כבר לא מדברת על כל הרפורמות שדורשים במרד החברתי, אלא על עצמנו. כמה פעמים הכרזנו בנחרצות ש"השנה אנחנו נשתנה"? ש"ממחר אהיה ילד טוב"? החוכמה היא לא רק לדבר, לצעוק, לקפוץ – אלא להסתכל מסביב, לראות איפה עצמנו באמת יכולים לשנות את השינויים הקטנים. מי יודע אם המהפכה החברתית אכן תוביל לשינוי ולרפורמות, נקווה שהכל יסתדר. אבל אנו כילדים יכולים כבר לעשות בעצמנו שינוי אחד מבורך: את התיקון האישי שלנו.
תאמינו לי שבזה תצאו גדולים יותר מכל ראש ממשלה בהיסטוריה, כי לתקן אדם לפעמים קשה יותר מלתקן מדינה.
שתהיה שבת שלום!