שמחה גדולה, שמחה רבה - אין שמחה כשמחת תורה! בשעה טובה אנו מתחילים שוב את חמשת הספרים מחדש, ופותחים בפרשה שהיא בעיניי אחת המרתקות, המרהיבות והמופלאות ביותר שבספר התנ"ך כולו: פרשת בראשית. מה אין בה? יצירה, אהבת האדם, אהבת הבורא, עולם מופלא, משפחה, תככים, מריבות, החטאים הראשון בין אדם למקום והחטא הראשון בין אדם לחברו. ואחרי כל עונש ומוסר השכל ממשיכים בני האדם בתקוה ובאומץ, קדימה, לחיות את העולם שאלוקים הטוב ברא לכבודנו. זו הפרשה שהיא אם כל ההתחלות: תחילת העולם ותחילת השנה, תחילת האדם ותחילת המוסר והלמידה.
כמה מכם מתכוונים השנה לרקוד עם הדגלים בשמחת התורה? ולכמה מכם כבר נתנו לחבק ספר תורה ממש? מי שנגע או החזיק בספר תורה מכיר את תחושת ההוד והקדושה שאופפת אותנו אז. כאילו הוא מקרין אלינו את עוצמתו, בלי מילים, בלי מעשים. מרגישים את יופיין של האותיות מבלי שאנחנו רואים אותם, את טעמם של המשפטים בלי שקראנו בהם מתוך הקלף. משהו בחויה הזו של שמחת תורה הוא בלתי ניתן להסבר ומקורו בחיבור שיש לנו לספר הקדוש הזה, ממש כפי שקשה להסביר את העונג שמלהביט בנופיה של ארץ ישראל אפילו שיהיו שיאמרו שנופיה של ארץ אקזוטית אחרת יפים בהרבה מבחינה חיצונית. הספר הזה הוא אנחנו, הוא העם שלנו, הוא מהותנו כיהודים. הוא המתנה של הקב"ה אלינו, וכשאנו רוקדים איתו בהתלהבות סביב בית הכנסת אנו ממש יכולים לחוש את החיבור שלנו לריבונו של עולם, את השמחה המשותפת הזו שבין אדם למקום. אשרינו ומה טוב חלקנו - איזו מתנה יפה קיבלנו.
שיהיה לכולם חג שמח (מאוד) ושבת שלום!
שלכם,
ליאת רוטנר