"מחזור ראש השנה", "חזרה בתשובה", "המחזיר שכינתו לציון"... ימי החגים המתרגשים ובאים עלינו עמוסים למכביר בשורש הזה, ח.ז.ר. גם בתפילות, גם בעולם המושגים. בכל מקום יש חזרה, החזרה, מחזור, מחזוריות. והאמת? לא סתם.
מחרתיים תתחיל בעז"ה שנה חדשה. נלך לבית הכנסת, נקיים ומגוהצים, ונשמע שוב את קול השופר התוקע והקורא לנשמות להתייצב ולתת דין וחשבון לבורא עולם. גם הפעם נחזור ונקרא במחזור, על חזרה בתשובה ועל מחזוריות החיים ואיך שה' בכל פעם חוזר וסולח... למה, בעצם, יש פה כל כך הרבה חזרות ומחזוריות? הרי אפילו הפסוקים עצמם, בתפילה – הרבה פעמים פשוט חוזרים על עצמם! למה יש משפטים שצריך לחזור עליהם כמה פעמים?
כל המחזוריות הזו היא אלמנט חשוב ומהותי בכל הנושא של ראש השנה. הקדשנו בגיליון זה כתבה למחזוריות העולם בטבע, כדי להמחיש לכם למה הכוונה. היהדות מדגישה ששום דבר אינו סופי; גם אחרי המוות, עוברים לעולם אחר. גם אחרי שחטאנו, אפשר לבקש סליחה. ואפילו אם חטאנו המון, ואנחנו מרגישים הכי מרושעים בעולם, תמיד אפשר לחזור – לחזור ולקבל מחילה. כי הנה נגמרה שנה, החטאים מאחורינו, ומתחילה שנה חדשה. לוח הזמנים חוזר על עצמו. הכל מתחדש. הכל מחזורי. לכן אנחנו מבקשים בתפילת ראש השנה, שאם אכן "כל סוף הוא התחלה חדשה" – אז שההתחלה שלנו תהיה הכי טובה שיכולה להיות.
וכדי להתאים את עצמי לנושא הטור שלי... אני אברך אתכם הפעם ב"שבת שלום" רק בסוף בסוף, כדי שיצא שהתחלתי וסיימתי באותה מילה... "חוזרת על עצמי" או לא??
שלכם, ליאת
שתהיה שבת שלום!
