ארכיון חודשי : אוקטובר 2012


גם בחנוכה השנה מציע מתחם המדיטק בחולון את "הנבחרת" שלו: פעילות תרבותית-איכותית לכל המשפחה "בחבילה" אחת. תיאטרון המדיטק, מוזיאון העיצוב חולון המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, הספרייה המרכזית, המרכז לאמנות דיגיטלית וסינמטק חולון יציעו מגוון סדנאות והצגות שניתן לרכוש במשולב, ובהנחה.

חנוכה במתחם המדיטק – עם מיטב ההצגות של תיאטרון המדיטק





אתם עוד כאן? הצלחתם להיאחז בכיסא ולא להתעופף עם הרוח שמשתוללת בחוץ? או אולי העיתון תופס אתכם דווקא ביום נורמלי, ואתם יכולים לצאת בלי שרוחות יסתערו עליכם מכל כיוון, מרקידות מערבולות של עלים באמצע הכביש, מעיפות שקיות ניילון תועות על גבי המדרכה, או מקשות עליכם את מלאכת תליית הכביסה... כן, הסתיו הגיע, והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום עד שהגשמים יתחילו לרדת באופן קבוע. אז נכון שאנחנו צריכים לשאוף להיות תמיד "אנשי רוח", אבל האם באמת הרוחות הללו הכרחיות? אולי הן סתם מעיקות, ועושות בלגן בלי שום תועלת? אתם בטח כבר יודעים שרוחות דווקא יכולות להיות מועילות מאוד, במיוחד ביצירת אנרגיה הדרושה לתפעולן של מכונות: הן מאפשרות ליצור חשמל באמצעות טורבינות רוח. הקב"ה חנן את האדם בשכל כה חריף, שהוא יודע לנצל גם דברים שלכאורה אין בהם שום תועלת - כמו רוח חזקה - לצרכיו האישיים. שמש, רוח, מים... כל אלה מסוגלים לייצר חשמל, שאנו זקוקים לו בעידן המודרני. אבל עדיין, בואו נודה שההיכרות העמוקה ביותר שיש לנו עם הרוח היא כשהרוח משירה את העלים היבשים אל מתחת לרגלנו, כדי שנדרוך עליהם ונשמע את קולות הפצפוץ. הסתיו הוא לא ממש עונה: הוא "עונת מעבר", משום שהוא קצר יחסית ומשמש מעבר בין הקיץ לחורף. זה לא אומר שנתעלם ממנה, וכראיה הבאנו לכם כתבות סתוויות במיוחד, שתיקחנה אתכם לכל הרוחות. כלומר, בקטע טוב. וכמובן, תחרות 'משפחת שף' ממשיכה במלוא המרץ, ואנחנו שמחים לקבל מכם עוד ועוד מתכונים וצילומים מגניבים מהבישול המשפחתי במטבח. זה כיף, זה טעים וזה גיבוש מצוין. עם קצת סבלנות נשתדל לפרסם כמה שיותר מתכונים... אז הרבו ושלחו! ובינתיים שתהיה לכם שבת שלום, ומלאה ברוח מכל סוג! שלכם, ליאת

היי חברים!


אחד הדברים שאנחנו הכי שונאים לשמוע מההורים, או מהמבוגרים בכלל, זה כמה כיף לנו שאנחנו ילדים כי החיים שלנו נטולי דאגות. נדמה כאילו בגיל מסוים האדם מתחיל לשכוח את כל הדברים הגרועים שבלהיות ילד, ומתעקש להאמין שלהיות מבוגר זה נורא ואיום, אבל כשהוא היה קטן היה "מה זה כיף", וכל יום נראה "קסום", וכמובן "נטול דאגות". אז למה הם עושים את זה? טוב, אז פרט לעובדה החשובה שהם פשוט שוכחים (כי מי רוצה לזכור שלהיות ילד יכול לפעמים להיות נורא מעצבן...), יש דבר אחד מיוחד, שילדים באמת זוכים לו: וזה להתחיל מחדש בכל שנה. לא תמיד אנחנו מבינים איזה יתרון גדול טמון בכך. לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בלקטר על כך שהחופשות הסתיימו, ושהלימודים מתחדשים, וששוב צריך לחזור לכיתה, ואופס, שוב הלכנו בטעות לכיתה שבה למדנו בשנה שעברה (לכמה מכם זה קרה כבר?...). אבל אולי בגלל זה חלק גדול מהמבוגרים משתוקק כל כך לחזור לגיל הזה: כי מי שהולך כל יום לעבודה, כל שנה, ויש לו כבר שגרה, זוכר לטובה את התקופה שבה כל שנה הייתה משהו אחר. עכשיו אתם גדולים יותר, באופן משמעותי, מהשנה שעברה. הכיתה אחרת, המורה אולי אחרת, וחומר הלימוד אחר וקשה יותר. אולי גם יש לכם חברים חדשים. כל הדברים האלה הם דברים טובים, כי הם מפגישים אתכם עם עולם שלא הכרתם קודם. ואם זה לא כיף, אז מה כיף? (לקרוא את אותיות... אבל זה לא נחשב.)

היי חברים!