במשך יותר משלוש שנים הפך העיתון לבית. ביתם של סיפורים מרתקים וקומיקסים מצחיקים, תחרויות מגניבות שסחפו אתכם הקוראים והביאו לנו זוכים מוכשרים ש"הפציצו" את תיבות הדואר ביצירות וצילומים שלכם. צחקנו מתמונות שלכם בונים בבות שלג ומגדלי כוסות חד-פעמיות, התרשמנו מאיורים שלא היו מביישים תערוכה במוזיאון. שבוע אחר שבוע, כל שישי, קיויתי שהעיתון שמגיע בשעה זו אל פתח דלתכם ישביע את רצונכם, ירתק אתכם לספה, ויעביר לכם בעונג את הקריאה בשבת. אולי בזמן הארוחה אתם מקריאים ממדור פרשת השבוע של העיתון. אולי אחיכם הקטנים מנסים לקרוא אף הם, במדורים של חזחזון. אולי יצרתם משהו חמוד בסלון, באמצעות כוסות וקפלות ואנשי לגו, וביקשתם מהוריכם לצלם במוצאי שבת ולשלוח אליי למדור "הפינה".
כשלפני יותר משלוש שנים קיבלתי את תפקיד העורכת הראשית – והיחידה, בעצם – של עיתון "אותיות", נכנסתי לתפקיד בלב הומה. כבר כשהתחלתי הבנתי שלפניי משימה לא קלה. 32 עמודים, כל שבוע, שצריך ליצור ולהמציא מחדש... מדורים חדשים, עיצוב חדש וססגוני, בנייה מחדש של צוות שלם של כותבים ומאיירים מוכשרים שיתנו כולם יחד כתף כדי להקים אתי יצירה שהיא פרי האיחוד בין "מקור לילדים" לבין "אותיות", שני מגזיני הילדים המצליחים שהתאחדו. זה היה קשה, זה היה כיף, זה היה מרתק. ובעיקר – זה היה מלהיב, לגבש קהל קוראים הולך וגדל, שאהב את העיתון והשתתף בכל התחרויות והמדורים שהכנו לו.
ונהניתי במיוחד לקרוא אתכם, הקוראים. את התגובות הנלהבות שלכם, שהראו כמה אתם קוראים נאמנה את העיתון, שותפים מלאים לעשייתו. זה בעצם היה החזון שלי מלכתחילה: להביא את קהל הקוראים לכדי השתתפות ועשייה של ממש בעיתון. לא סתם קוראים שמקבלים אותו כל שבוע בדואר וקוראים כמו בשאר עיתוני שבת שאחר כך מושלכים לפח, אלא יוצרים אותו גם, משתתפים במדורים ונוטלים חלק פעיל. בין אם בצילומים ב"הפינה", בין אם באיורים ל"כשרונות צעירים". וכמובן – התחרות השנתית שלנו ל"כתב נולד", שייסדתי מתוך מטרה להפוך את הילדים גם לכותבים של ממש כחלק מצוות העיתון. ואכן, הכותבים הצעירים והמוכשרים לא אכזבו אותי. והרבה מהכתבות היפות שיצא לכם לקרוא הן פרי עטם. ואני גאה במפעל הזה ושמחה בהצלחתו, כמו בהצלחתם של מדורים נוספים בעיתון.
ועכשיו דרכי נפרדת מדרך זו. אך כמה שזה מצער, כל סוף הוא התחלה חדשה, והעיתון ממשיך גם אחריי. העולם שבחוץ קורא לי, יש עוד כל כך הרבה מקומות לכתוב בהם ולהביא דברים חדשים ומפתיעים לקוראים נוספים. אני רוצה להודות לחבריי הנאמנים בצוות עשיית העיתון, המעצב הגרפי צבי אורגד והעורכת הלשונית אפרת אקשטיין והמגיהה מירב יקיר, השותפים שלי להכנת העיתון לדפוס ושבלעדיהם לא היה עיתון.
כל כך קצר המקום מכדי להכביר במילות פרידה, והרי יש לי כל כך הרבה עבורכם. אבל אני מאמינה שאין צורך בהן. אתם שליוויתם את העיתון ואהבתם אותו, שהתלהבתם בכל פעם ממדור חדש ונעניתם לכל הזמנה מצידנו שתשתתפו גם אתם ביצירה, אתם – יודעים הכי טוב כמה היה טוב. אז לשם מה להוסיף מילים? הן רק תגרומנה לדמעות לרדת...
שלכם תמיד,
ליאת רוטנר
