כתבה: שרה בר אשר
החורף כבר כאן ואיתו כוסות תה חם ומהביל. האם חשבתם פעם מה יש בשקיקים הקטנים האלה שאתם טובלים בספל שלכם? שרה בר אשר נסעה צפונה אל מפעלי ויסוצקי ושמעה מה השם האמיתי של התה ולמה לא מגדלים שיחי תה כאן בארץ
מה שאני אוהבת בסיור במפעל מזון הוא הרגע שבו נכנסים למפעל ומיד מריחים את הריח של התוצרת… לכן מיד כשנכנסתי למפעל של תה ויסוצקי לקחתי שאיפה עמוקה והתענגתי על ניחוחות התה. מפעל התה של ויסוצקי נמצא בפארק תעשיות קדמת גליל, שזה יוצא בדיוק בצ'ופצ'יק התחתון של הכנרת. מה שאומר שכשהורים אחרים יצאו ליום עבודה, אני נסעתי צפונה וראיתי את הכנרת. טוב, בעצם רק את הצ'ופצ'יק שלה, כי במפעל חיכו לי יעל, לורן והגר כדי לספר לי את סיפורו של התה.
תה למפונקים בלבד
"גילוי התה היה כבר לפני 4,700 שנה בסין, אך רק בתחילת המאה השבע עשרה הגיע התה ליבשת אירופה, וזאת בזכות מלחים הולנדים ופורטוגזים שהביאו את התה להולנד ולאנגליה. כיום אנחנו יכולים לקנות שפע של תה בסופרמרקט, אך באותם זמנים מכרו את התה במכירות פומביות, והוא נמכר רק לבני המעמד הגבוה (לאצילים) ולבעלי הממון שיכלו להרשות לעצמם להתפנק על המשקה היקר שהגיע ממרחקים. רק בתחילת המאה השמונה עשרה, עם התרחבות היקף יבוא התה למערב והירידה במחירו, הפך התה למצרך נפוץ בקרב כל שכבות האוכלוסייה," הן מסבירות, ואני חושבת לעצמי שטוב שכך.
לא כל מה שאנחנו קוראים לו תה הוא באמת תה. וגם אין דבר כזה תה ללא קפאין. מופתעים? הנה ההסבר: גם אם ראיתם את המילים "תה ללא קפאין" רשומות על גבי אריזות התה, גם אז, זה לא תה. אלה צמחים מיובשים שמיועדים לחליטה במים חמים או קרים.
בואו נדייק: כשאומרים "תה" מתכוונים אך ורק לשיח התה, ששמו "קמליה סיננזיס". מדובר בצמח ירוק עד, ממשפחת הקמליות (מכאן השם קמליה), והמקור שלו בסין (לכן קוראים לו סיננזיס. טוב ששאלתם), אך גם בטיבט ובצפון הודו. לשיח התה יש עלים בשרניים בצבע ירוק כהה, גזע עבה וחזק ושורשים שמגיעים עד לעומק של שישה מטרים מתחת לפני האדמה. פרחי התה פורחים בצבעים לבן או ורוד והם בעלי ריח עדין.
למה לא מגדלים תה בישראל?
"הסיבה היא שהתה זקוק לאקלים חם ולח. הוא גדל בחום שנע בין עשר לשלושים מעלות צלזיוס, במקומות שבהם יורדים משקעים (גשמים) של 2,000 מילימטר בממוצע בשנה ובגובה שבין 600 מטרים עד 2,000 מטרים מעל פני הים."
"תופתעי לשמוע מי קוטף את עלי התה," אומרת לורן בחיוך, ואני מסתקרנת. "רק נשים עושות את זה. לכן בכל התמונות של קטיף תה תמיד נראה אך ורק נשים. הסיבה לכך היא שמדובר במלאכה עדינה מאוד. מה שעוד מפתיע הוא שמכל שיח של תה שמתנשא לגובה של מטר וחצי קוטפים רק את שני העלים הצעירים ביותר וניצן אחד, כי רק הם נותנים את הטעם המיוחד. את עלי התה אוספים לתוך סלי קש. בסוף יום העבודה קוטפות התה עומדות בתור לשקילת הסלים שלהן, וזה בגלל שמשלמים להן לפי משקל התה שהן אספו בכל יום. קוטפת תה אוספת בממוצע כשש מאות גרם של עלי תה בכל יום עבודה, שזה ממש מעט. גם התשלום על עבודתן זעום."
תה ירוק עדיף
משיח התה מייצרים תה שחור, תה ירוק, תה לבן ותה אולונג. אנחנו בישראל מכירים בעיקר את השחור והירוק. "כשקוטפים את התה הוא רטוב. לכן ליד כל שדה של תה יש מפעל לייבוש תה," מסבירה לורן ומוסיפה: "כדי לקבל עלים יבשים שמתאימים להכנת תה, יש ארבעה שלבים. בשלב הראשון העלים נפרשים על גבי מחצלות לצורך אידוי תחת השמש. דרך נוספת היא לייבש את העלים באמצעות הזרמת אוויר חם. בשלב הייבוש העלה מאבד כשישים אחוזים מהלחות שלו.
בשלב השני מגלגלים את העלים. המטרה היא להוציא את רוב הנוזלים שנותרו בעלה, כדי לאפשר את תחילת השלב השלישי, שהוא תהליך התסיסה של עלי התה.
בשלב התסיסה חומרים שקיימים בתוך העלים נקשרים אל החמצן שבאוויר. תהליך התסיסה גורם להשחרת העלים, והוא מה שיוצר את הטעם האופייני של התה השחור. התסיסה אורכת כשלוש שעות, והיא נעשית באמצעות הזרמת אוויר לח לעלים.
בשלב הרביעי נעשה ייבוש נוסף, החשוב כדי לעצור את תהליך התסיסה. בשונה מהפקת תה שחור, כדי להפיק תה ירוק מדלגים על שלב התסיסה. לכן עלי התה שומרים על הצבע המקורי ועל הטעם העדין שלהם."
התה הירוק מתקשט בנוגד החמצון שנקרא EGCG. האותיות האלה הרשומות ומודגשות על גבי אריזות התה הירוק הן ראשי התיבות של נוגד החמצון של התה. זה המקום להסביר שאנחנו זקוקים לחמצן כדי שנוכל לחיות, אך עודף חמצון שמגיע אלינו בגלל רעלים מהאוכל ומהסביבה עלול להחליש אותנו ולגרום לנו להיות חולים. לכן טוב שישנם מאכלים וצמחים שיש בהם חומרים "נוגדי חמצון". לכל צמח יש נוגדי חמצון שייחודיים לו, ונוגד החמצון של צמח הקמליה סיננזיס הוא EGCG. זה מעולה, כי זה אומר שלא שותים תה ירוק רק כשחולים, אלא שותים תה ירוק כדי שלא להיות חולים."
אז הכל מעניין, הריחות משכרים, אבל הגעתי לוויסוצקי בארץ ולא למזרח הרחוק. אז אם התה כבר מגיע מוכן מחו"ל, תהיתי מה הופך אותו לישראלי.
אז מה בעצם אתם עושים כאן במפעל?
"במפעל אנחנו בוחרים את העלים שהכי מתאימים לטעם הישראלי. למשל התה הירוק שהסינים שותים בסין הוא תה מר ולא מתאים לטעם הישראלי. הישראלים מעדיפים טעם עדין יותר. מלבד זה, אנחנו לא משתמשים בתה שהגיע מאזור גידול אחד, אלא יוצרים תערובות של עלים מכמה אזורי גידול, וכך אנחנו מצליחים לקלוע בול לטעם הישראלי, וגם לטעם של הילדים בישראל. לתה אנחנו מוסיפים תמציות טעם טבעיות – הן גורמות לתה שיהיה מתוק, ולכן לא צריך להמתיק את התה בסוכר, מה שאומר שמי שלא רוצה לשתות מים – יכול לשתות תה. את תמציות הטעם מוסיפים לעלי התה בהתזה וברסיסים דקים."
עלים מתוצרת הארץ
יצאתי מהמפעל הענק והמשוכלל ונזכרתי שהכל יכול להיות גם הרבה יותר פשוט, כי לא חייבים להגיע עד לסין רק בשביל כוס תה. כשהגעתי הביתה יצאתי מיד לגינה, שם חיכו לי עלי נענע, לואיזה ועשב לימון ששתלתי מזמן. קטפתי, ניקיתי היטב והנחתי בכוס תה גדולה. מזגתי עליהם חצי כוס מים רותחים, לאחר כמה דקות הוספתי מים פושרים, שתיתי בהנאה והתחלתי לכתוב את הכתבה.
עשרה דברים שאולי לא ידעתם על תה:
- את שקיות התה המציאו כדי לשלוח בדואר דוגמיות קטנות של טעימה. מאז הכל היסטוריה.
- מסיבות תה נהוגות במקומות שונים בעולם. זה הגיע גם לסיפורים, במסיבת התה של "אליס בארץ הפלאות".
- יש חברות לייצור תה שמוכרות רק שקיקים ללא החוט והפתקית, כדי שלא לבזבז משאבים בייצור מיותר.
- על פי כללי הנימוס, כשמגישים תה מפנים את הזרבובית של הקומקום כלפי האורחים.
- שתייניות התה הגדולות בעולם הן בריטניה וטורקיה.
- תה הארל גריי נקרא על שם אחד מראשי הממשלה של בריטניה.
- אפשר לערבב מעט חלב אל תוך התה לקבלת טעם מיוחד, למעט תה עם לימון.
- מעריכים כי בעולם ידועים כ-1,500 סוגים של תה!
- התה נחשב לא רק למשקה הלאומי של אנגליה, אלא גם של איראן ואפגניסטן.
- במרוקו נהוג שהגבר ימזוג את התה, וזו מיומנות מיוחדת: מוזגים את התה מגובה רב מעל הכוס.