כתב: צוריאל הורוביץ
חיים שפיר חצה לפני כמה שנים את גיל 60, ועדיין הדבר שהוא הכי אוהב לעשות בעולם זה לשחק משחקי קופסה וקלפים. בניגוד אלינו, שמשחקים בשביל הכיף (ובשביל להעביר במהירות צהרי-שבת הארוכים…), לחיים יש מטרה נוספת – הוא עובד בתור ממציא משחקים. כן, הוא ה'מח' מאחורי משחקים שונים שיש לכם בבית. אילו משחקים, אתם שואלים? ובכן, בתור התחלה נזכיר את המשחק 'טאקי' שיצא מתחת ידיו לפני למעלה משלושים שנה. מאוחר יותר המציא שפיר גם את 'תפוס ת'כוס', 'פיקולו', 'לוגי' ועוד.
האתגר: לחבר בין אנשים
איך הופכים לממציאי משחקים? מסתבר שזאת שאלה שחיים נתקל בה לא מעט. "הרבה שואלים את זה ומדובר בשאלה שטעות ביסודה: אדם לא 'נהפך' למציא משחקים, הוא פשוט נדחף לזה כמעט בעל כרחו. כמעט כל הממציאים מוצאים את עצמם נאלצים לעסוק בזה, כי לשם הם נוטים בזה. רוב האנשים לא מצליחים להתפרנס מזה אלא עוסקים בזה כתחביב, אבל לשמחתי אני מצליח גם להתפרנס. אני סקרן, ואוהב לדעת איך דברים קורים. ככה מצאתי את עצמי בעולם המשחקים והצעצועים. האתגר הגדול ביותר שלי הוא לחבר חיבורים בין בני אדם. משחק בין הורים לילדים, חיבור בין מבוגר לילד, זה אתגר גדול. המטרה העיקרית במשחקים שלי היא שכולם יחושו את החדווה יחד, כי כך קורים כל הדברים המופלאים. המשחק מקצר את המרחק בין ילד לבוגר".
איך נולד אצלך רעיון להמצאת משחק?
אני לא באמת יודע להגיד. כל פעם זה מגיע מכיוון אחר. פעם זה אחרי שיש לי חום בלילה, פעם זה מנושא שעלה בשיחה עם אדם אחר, לפעמים כתוצאה ממשחק אחר שמעלה רעיון חדש. בכל מקרה, תמיד אני דואג להישאר קשוב לסביבה. הרבה מהרעיונות שלי למשחקים חדשים מגיעים מהקשבה ותשומת לב. אני חי בדריכות תמידית לרעיון הבא, כי רעיונות באים בלחישות ורק מי שמקשיב היטב שומע אותם".
ברגע זה, למשל, מתבשל אצלך בראש משחק חדש?
"בטח, כל הזמן. השנה שחלפה הייתה מבחינתי שנת שיא בהמצאת משחקים חדשים, וחמישה מתוכם עתידים לצאת בחודשים הקרובים. למשחק הבא שאני מוציא יקראו 'קרמבה', שזו מילה ספרדית שהיא גם קריאת שמחה וגם קריאה של פספוס ברגע האחרון. אני מאמין שהמשחק ישמח הרבה לבבות כי הוא עובד גם על מהירות וגם על אבחנה, משלב מזל ומקורי ביותר".
שקט, כאן משחקים
את הדחף להמציא משחקים חיים קושר לחווית ילדות שהוא זוכר. "כשהייתי בן שש הוריי שלחו אותי לקיטנה של ילדים בוגרים יותר. בשלב מסוים שיחקנו סוג מסוים של תופסת בין שתי קבוצות. אני לא כל כך הבנתי את החוקים ונפסלתי פעמים רבות. ההפסדים הקשים האלו עשו אותי חולה, ולמחרת ההורים שלי נאלצו לבוא ולקחת אותי הביתה. בהשפעת המקרה נדמה לי שביקשתי ליצור משחקים שלא יגרמו למפסידים לסבול. לכן משחקי הילדים שלי אף פעם לא מבוססים רק על יכולת, אלא גם על זיכרון ומזל שמאפשרים ניצחונות גם לילדים בעלי יכולת נמוכה יותר."
המצאת משחקים היא כבר עניין משפחתי אצל השפירים. גם אשתו של חיים ושני בניו מסייעים בפיתוח ובייצור המשחקים. כשבניו של חיים היו קטנים הם היו שומעים לא פעם את המשפט" שקט ילדים! לא להפריע לאבא כשהוא משחק!"
איך היית מציע לילדים לגרום להורים שלהם לשחק איתם יותר?
"שאלה מעניינת. אם יש ילד שיודע שההורים שלו מעדיפים משחק מסוים, כדאי לו להציע להורים לשחק את המשחק הזה גם אם הוא פחות מתחבר אליו. כך יגדלו הסיכויים שההורה יסכים למשחק. בכל מקרה, חשוב שההורים ישחקו באמת ולא רק 'יעשו טובה' וישחקו בכאילו. באופן טבעי מבוגרים עסוקים יותר ועייפים יותר, והחכמה היא לגרור אותם למשחק בכל אופן. ילדים אוהבים לשחק בכל דבר, בעוד מבוגרים רוצים להשקיע כמה שפחות זמן בהבנת החוקים ולהפיק כמה שיותר הנאה מהזמן המשותף”.
יריבים אבל חברים
רוב משחקי הקופסה והקלפים מבוססים על תחרותיות – המנצח הוא זה שמגיע לפני כולם ליעד או מסיים את הקלפים שלו ראשון. שאלתי את חיים האם לדעתו תחרותיות במשחקים מביאה למתח מיותר בין אחים והורים. "מה שמיוחד במשחקי קלפים וקופסה זה שהתחרותיות מתקיימת רק תוך כדי משחק, ולא נמשכת מאוחר יותר" אומר חיים. "קח לדוגמה את 'טאקי' – כשנמצאים בתוך המשחק אז משחקים בכל הכוח, אבל אחרי שאוספים את הקלפים נשארת רק האווירה הטובה ואף אחד כבר לא זוכר מי ניצח ומי הפסיד. העיקר שנהנים יחד. תחרותיות היא בסדר גמור כשהיא מגיעה במסגרת של משחק, ובמשחק אפשר להיות גם חברים וגם יריבים. כל דבר בעתו”.
נדמה שבשנים האחרונות רבים עוזבים את משחקי הקופסה המשפחתיים לטובת משחקים וירטואליים במחשב ובטלפון הנייד. לדעתו של חיים, אין תחליף למשחקים 'אמיתיים'. "האפליקציה החברתית הטובה ביותר היא הזולת. אין קסם גדול יותר ממגע בין בני אדם. שום טכנולוגיה לא יכולה להחליף את החוויה הנפלאה של משחק משותף. היום, כדי שאנשים יעזבו את הסלולרי וישבו לשחק סביב השולחן צריך לצרף למשחקים אטרקציה מסוימת, כמו הפעמון במשחק 'פיקולו'. דווקא בגלל שאנשים חסרים היום את המגע בינם ובין אחרים, יש חזרה למשחקי הקופסה. אגב, במגזר הדתי המשחקים נפוצים מאוד, וכך גם במגזר החרדי. אולי זה בגלל השבת".
כחול-לבן בקוריאה
המשחקים של שפיר הם הצלחה בינלאומית. הוא אחד האנשים המפורסמים בקוריאה, שם המשחקים שלו נמכרים משוחקים בהיקפים גדולים ביותר. משחקי הקופסה והקלפים של חיים שפיר נמכרים בשלושים מדינות וסרטוני הסבר על משחקיו זוכים למיליוני צפיות ברשת. “ההערכה היא שאין קוריאני מגיל שנה עד גיל 35 שלא מכיר את השם שלי”, אומר חיים, ששמו מופיע על האריזה של כל משחק שהמציא. "זו הרגשה נהדרת להביא כל כך הרבה שמחה לאנשים".
אתה כבר סבא לילדים בעצמך. לא הגיע הזמן לנוח מכל המשחקים?
"המצאת משחקים היא הדבר שהכי מהנה אותי. שני הבנים שלי שותפים בעסק וכך גם אשתי. זו לא עבודה, זו הנאה”.
הידעתם?
* משמעות המילה 'טאקי' ביפנית היא 'מפל מים'.
* המעצב של קלפי הטאקי, אורי רון, אייר את ספר הילדים הקלאסי 'איה פלוטו'.
* בממוצע, כל מוצר שביעי שנמכר בחנויות צעצועים ברחבי הארץ הוא משחק קלפים או קופסה.
* לאחרונה המציאו חבורת בני נוער מתיכון ישראלי את 'לגעת בטאקי' – קובץ להדפסה תלת-מימדית שתאפשר גם למוגבלי ראייה לשחק את משחק הקלפים הפופולרי.