שרה בר אשר
שם:
בישראל ובעולם קוראים להם "קורנפלקס", שזה בתרגום לעברית: פתיתי (Flakes) תירס (Corn), וזה למרות שדגני הבוקר השונים לא בהכרח עשויים מתירס (עיין ערך הדגנים הממולאים קרם נוגט או שוקולד). אולי בשל כך המונח היותר מדויק, שאותו טבעה האקדמיה ללשון עברית הוא: "מִדְגַּנִּים", או בלשון יצרני המזון: "דגני בוקר".
ארץ מוצא, תאריך לידה ושנת עלייה:
כמו הרבה מאכלים, גם כאן מדובר במאכל שנולד בשגגה. בשנת 1,890 בארצות הברית, ד"ר ג'ון הארווי קלוג ואחיו וויל קית' הכינו בבית ההבראה שבבעלותם, דייסה מקמח תירס. רק שמסיבות לא ברורות, הם שכחו את הדייסה המוכנה בתנור, ולחרדתם מצאו אותה רק כעבור יומיים. או אז, הם החליטו לשטח את הדייסה המיובשת במערוך והחלו ליצור ממנה פתיתים. הם קלו את הפתיתים בתנור, וכך נולד הקורנפלקס הראשון. מעניין שרק בשנת 1985 החלו בישראל לייצר קורנפלקס.
מצבי צבירה:
ישנן שתי שיטות להכנת קורנפלקס: אחת, גרעיני התירס מגיעים אל המפעל כשהם מחולקים לשניים ואפילו לשלושה ובמפעל משטחים את גרעיני התירס לפתיתים. שתיים, (נקראת "אקסטרודר"), שבה היצרן מכין עיסה שמכילה תערובת של כמה דגנים כמו קמח תירס וקמח חיטה. כדי להדביק את התערובת, היצרן צריך הרבה גלוטן וכדי להמתיק את העיסה היצרן צריך הרבה סוכר ולֶתֶת חיטה. לצערנו, היצרן מוסיף לתערובת גם מייצבים, תמציות ותוספות אחרות, כך שהתוצר הסופי רחוק מלהיות טבעי. בשלב הבא היצרן מכניס את התערובת לתוך מכונה שיש בה סכינים שפורסים את הפתיתים לחתיכות אחידות. החום הרב של תהליך היצור, הורס את הוויטמינים שבקמחים ולכן יש צורך להוסיף ויטמינים באופן מלאכותי.
מה יוצא לנו מזה?
בהנחה שבחרנו לאכול דגני בוקר מלאים כמו שיבולת שועל, או חיטה מלאה קיבלנו סיבים תזונתיים שחשובים לבריאות מערכת העיכול. עם זאת, כדאי להניח בקערת חלב דגני בוקר אמיתיים ולא מעובדים. כגון: גרנולה, פצפוצי אורז מלא ושלווה ללא צבעי מאכל.
איזה באסה:
איזה באסה זה לכנות את כל הדגנים השונים בשם "דגני בוקר", שזה שם שנותן אווירה של מאכל בריא, ולגלות שזה לא רק דגנים ולא תמיד בריא. בדגנים הבוקר השונים יש לא מעט קמחים לבנים וסוכר, אז אם יש ציור של מטפס הרים או מרים משקולות, בואו נגיד שזה פחות בזכות דגני הבוקר.
לא מתווכחים עם עובדות!
בשנת 1906 ייצרו האחים קלוג 33 ארגזי קורנפלקס בכל יום, בסוף אותה שנה עלה היקף הייצור שלהם ל 3,000 ארגזים ליום.
בשנת 1915 החלו לייצר דגני חיטה ובשנת 1928 החלו לייצר דגני אורז.
בישראל בכ 90% מהבתים אוכלים דגני בוקר כארוחת בוקר.