כתב נולד נעמה רודריגז
זכוכית, מכירים?
הדבר היפיפה, החלק, הקריר, הנשבר בקלות והסופר-כואב כשהוא נכנס לרגל. משפטים כמו "תיזהר, זה שביר"! או "זהירות, זה זכוכית"! תשמעו אולי בבית, אבל לא כשתיכנסו לסטודיו מנדרינה, למרות שכל כולו על טהרת הזכוכית. סטודיו מנדרינה נמצא בנטור, ברמת הגולן, וכל הזכוכיות שם אמנם שבירות אבל בעיקר צבעוניות ומהפנטות. מלבד גלריה של תכשיטי זכוכית מיוחדים במינם יש גם סדנה לפיסול ויצירה בזכוכית, שמקצוע זה נמנה כעת ברשימת הדברים שהייתי-רוצה-שיהיו-המקצוע-שלי-למרות-שאין סיכוי-שזה-יקרה. אחר צהרים נעים אחד, הצטיידתי בנהג הפרטי שלי (אבא שלי) לסדנת זכוכית פרטית עם רינה אפלבוים, בעלת הסטודיו, ואפילו יצאתי עם מחרוזת מלאה בחרוזים עקומים פרי ידינו. אבל זה אחר כך, קודם, תנו לי לספר לכם מה היא זכוכית.
הכל מתחיל מחול שרוף
זכוכית הייתה קיימת עוד בתקופת התנ"ך, שנאמר: "לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית, וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז". זכוכית, במפתיע, עשויה מחול שנשרף בטמפרטורה של 1300 מעלות. היא יוצאת מהתנור כגוש גדול שאותו מותחים למקלות דקים באמצעות ריצה במסדרונות ארוכים לפני שהזכוכית תתקשה.. (אז אם לא הצלחתם להיכנס לאולימפיאדה, תזכרו שתמיד יש לכם מקום בעולם הזכוכית, אם זה הקטע שלכם..) את הצבע שלה הזכוכית מקבלת מערבוב של מינרלים ופרחים. את המקלות המוכנים רינה מייבאת לסטודיו, ושם אנו מתחילים בסדנה. שם הכיף מתחיל.
וכשאני אומרת כיף, אני מתכוונת לכיף כיף. מהסוג שגם ילדה בת 13 וגם אביה, הקרב לגיל שאין-לומר-את-שמו, נהנים ממנו.
חורזים כאן חרוזים
קודם כל, מן הסתם אני צריכה להזהיר אותכם שמדובר באש. אבל לא מהסוג של נרות שבת ולא מדורת ל"ג בעומר – זוהי אש בטמפרטורה של 1300 מעלות. בהשוואה לכוס תה רותחת, שהיא בטמפרטורה של 100 מעלות ועדייו מסוגלת לגרום ללשון שלי לאבד תחושה, זה כמו לבה של הר געש לעומת אמבטיה חמימה. בגלל הסיבה הזו, העבודה באש עצמה מוגבלת מגיל 12 ומעלה. אבל אם הגעתם לגיל הזה, ברכותי! אתם הולכים לשחק באש!
הייתם מצפים שיהיה מפחיד לשים את הידיים כל כך קרוב לאש, נכון? אז כן. צדקתם. כדי ליצור חרוז צריך לעשות תנועות סיבוביות עם מקל הזכוכית ולגלגל כלפי חוץ את המוט שעליו מלפפים את הזכוכית. אם נדבר במושגים של קורדינציה, זה כמו לטפוח על הראש ולצייר עיגול בבטן באותו זמן. ובל נשכח שאתה עומד קרוב מאוד לאש, ושיש לך זכוכית שמאיימת ליפול מהמקל אם לא תסובב אותה מהר מספיק. אז כן, לחמש שניות הראשונות, זה היה מפחיד. אבל מהר מאוד זה עובר, ואתה נכנס לקצב. ואין לכם מושג כמה היה כיף לעבוד עם המקלות, לסחרר אותם על המוט וליצור דוגמאות יפות. באמת חוויה של פעם בחיים!
הזכוכית נשארת במשפחה
כיום רינה אמנית זכוכית אך במקור היא בכלל התחילה באנימציה. למרות העיסוק בתחום הציורי והיצירתי הזה היא מספרת שהיה לה חסר את ה"משהו בידיים" (ולא, זה לא כולל להקליד. יש לציין שגם על אבא שלי התירוץ הזה אף פעם לא עובד, כך שלא הייתי מופתעת) לכן היא התחילה להתלמד אצל אמן זכוכית, עד שלבסוף פתחה את הסטודיו שלה.
את הסטודיו פתחה לראשונה במושב נחלים במרכז הארץ, ולפני שמונה שנים, רינה ארזה את הסטודיו ועלתה עם משפחתה צפונה לרמת הגולן. "בהתחלה פחדתי מאד מהמעבר ממרכז הארץ לצפון אבל לשמחתי כל יום נכנסים אנשים לבקר בסטודיו" מספרת רינה. "ולאחרונה אף השתתפו אנשים בסדנאות זכוכית שהגיעו במיוחד מאילת ומירוחם!"
רינה לא היחידה במשפחה שעוסקת בזכוכית והאהבה לזכוכית, מסתבר, גם עוברת במשפחה. ביתה של רינה, טליה בת ה-15, מתעסקת בפיסול דמויות בזכוכית, ואף הציגה בתערוכה כמה מיצירותיה. היא אפילו הראתה לנו איך היא בונה אישה קטנה וחמודה מזכוכית בזמן אמת. דבר שלקח לה פחות מעשר דקות. אותו זמן שלקח לנו בערך ליצור חוט עם כמה חרוזים שנראו כאילו שרדו את שריפת הכרמל (בקושי.), רק בשביל ההשוואה. שתבינו מה זה אומר עליה.
רינה, לעומתה, מעדיפה להתמקד בתכשיטים. ובחנות הסטודיו יש עשרות כאלה. יפים במיוחד. כאלה שכל אחד היה שמח לקבל (לא שאני רומזת משהו לאף אחד שמכיר אותי…)
פעם בשנה רינה משתתפת בתערוכה בה היא מוכרת את יצירותיה. לכל שנה יש לדוכן נושא משלו. פעם אחת לדוגמא, היה לדוכן את נושא "מעמקי הים". או בפעם אחרת, רינה אימצה את אחד מספריו של ד"ר סוס.. מגניב.
ילדים, בואו לשחק באש!
לילדים מגיל 12 ומטה, שעוד לא יכולים להתנסות באש עצמה, יש פינה מיוחדת בסטודיו. שבה הם יוצרים יצירות אומנות מזכוכית, כמו ציורים מעוטרים בזכוכית ועוד. אבל אם עברתם את הגיל, תודו שזה מגניב שמזמינים אתכם לשחק עם אש..
בקיצור, בפעם הבאה שתקפצו לגולן, תזכרו שיש סטודיו יפיפה, עם חרוזי זכוכית או תכשיט יפה או יצירה ססגונית עם השם שלכם עליה, שלשם שינוי – אתם תכינו בעצמכם. זאת באמת חוויה שכדאי לכל אחד לעבור! ודרך אגב, אם אתם בגולן, יש מליון דברים כיפים לעשות. אל תסתפקו רק בחרוזים.
לעוד צילומים, רעיונות וסתם המלצות על דברים מגניבים בגולן, חפשו את הבלוג של רינה מנדרינה