שלום חברים!
איך החורף שלכם? האם אתם עוקבים אחרי בעלי החיים בסביבה שלכם? קל לעקוב אחרי הציפורים הנודדות אך מה לגבי בעלי החיים שלא יודעים לעוף? אותם קצת יותר קשה לראות. הם תמיד בורחים מאיתנו עוד לפני שאנו שמים לב אליהם.
דיברנו בעבר על הסוואה כדרך לראות הטבע כמו שהוא באמת בלי ההפרעה שאנו יוצרים. הציידים האינדיאנים שהיו צדים למחייתם היו אלופים בהסוואה ובהתגנבות. מספרים שכדי להיחשב צייד טוב היה צריך להצליח לצוד את החיה עד כדי כך מקרוב שכאשר הצייד היה יורה בקשת, החץ היה נשאר קרוב לקצה הקשת – זה אומר שהחיה הייתה במרחק נגיעה בזמן הצייד.
הזכרנו גם שכדי להתאמן על הסוואה כדאי לנסות להסוות חבר ולראות מה עוזר להסוואה ומה חושף אותנו. הפעם, אני רוצה להעלות את הרמה ולהציע לנסות להסתוות לבד!
לאיזה צורך אני מסתווה?
כאשר רוצים להסתוות לבד כדאי לחשוב קודם למה אנו רוצים להסתוות? האם אני רוצה לצפות בחיה מקרוב? אם כן היכן היא עוברת בדרך כלל? (את זה אפשר לדעת לפי העקבות…) מתי היא עוברת ובאיזו שעה ביום? אולי אני רוצה להתאמן במקום שבני אדם עוברים, ולראות האם יגלו אותי או לא?
אחרי שבחרתי את השטח אני צריך להתבונן בו היטב. מה הם הצבעים ששולטים שם? איזה צמחיה? איפה המקום הכי נח שאני יכול להשתלב בו ולחכות מספיק זמן בנוחות בלי לזוז?
לאחר שיש לי תשובות לשאלות האלו אני כבר יודע באיזה צבעים אני צריך להסוות את עצמי ואיזה צמחים להביא איתי כדי להוסיף בשלב הסופי, כאשר אני כבר יושב או שוכב.
כך מרחוק, בלי ליצור הפרעות בשטח, אני כבר צובע את עצמי בבוץ, אפר ופחם ומביא איתי צמחיה מתאימה.
בואו להכין חולצת הסוואה!
יש משהו שמאוד מקל ועוזר כאשר אני רוצה להיות מוכן תמיד לקפוץ בין הסלעים או הצמחים ולהסתוות. בגדים שמתאימים לסביבה. אני רוצה לשתף אתכם, בדרך נחמדה לצבוע חולצה ולהפוך אותה לחולצת הסוואה שכבר עושה את רוב העבודה בהסוואה.
איך עושים את זה?
לצורך העניין אנו צריכים חולצה לבנה וקליפות של רימונים או קליפות ירוקות של אגוזים (העוטפות את קליפת האגוז הקשה) או קליפות של גזעי עצים. בכל החומרים האלו ובעוד הרבה צמחים יש חומר הנקרא טאנין. החומר הזה מקבע צבע על הבגד -צבע שלא יורד בכביסה, ולכל צמח יש גם את הגוון האישי שלו. כך שאני ממליץ לבחור אחד מהחומרים ולנסות את ההוראות הבאות.
את קליפות העצים או הרימונים כותשים בעזרת אבן, מכניסים את הקליפות לסיר (צריך לפחות רבע מהסיר קליפות) ומוסיפים מים בשפע. מבשלים כחצי שעה, ואז מכבים את האש ומכניסים את החולצה למשך כשעה שעתיים, כאשר מוציאים את החולצה לא סוחטים. וכאן מגיע טריק נחמד-הטאנין מגיב עם כל מיני חומרים בדרכים שונות. למשל אם נוסיף ברזל לחומר הוא יתן צבע כהה מאוד כמעט שחור. אני אוהב לגלגל את החולצה באופן מבולגן ולהניח אותה על משטח ברזל חלוד, או לגלגל אותה על מוט ברזל. זה נותן גוונים מפוזרים.. בנוסף אני מפזר קצת אדמה בכל מיני מקומות כאשר החולצה עוד רטובה וספוגה בטאנין. בכל פעם אני מנסה להוסיף משהו אחר ובכך אני מגלה את התגובות של הטאנין לחומרים שונים. לאחר שהחולצה יבשה אפשר לנער אותה ולהכניס לכביסה או להשתמש ישר.
תוספת חשובה ויעילה היא ליצור חורים וקרעים קטנים בתפזורת על פני החולצה אפשר על ידי ניקוב החולצה בסכין (בזהירות שלא תיפצעו) החורים והקרעים יוצרים צבע כהה ומרקם משתנה לחולצה.
לסיום אפשר לגזור את הצווארון, קצות השרוולים ותחתית החולצה שלא יסתיימו בקו ישר אלא בזיגזגים,קרעים וקווים עקומים.זהו. החולצה מוכנה ואפשר לצאת איתה לשטח ולראות את העולם בהסוואה מושלמת.כמובן בשטח כדאי להוסיף עליה מצבעי המקום, על ידי בוץ וצמחיה.
בכתבה הבאה אסביר גם על התגנבות ואז כבר תהיו אינדיאנים אמיתיים
להתראות ביערות,
מיכה