הלל כהן בן ה-15 ממודיעין מתחרה בתחרויות רובוטיקה ביחד עם הקבוצה שלו כבר לאורך זמן, וגם זכה בלא מעט תארים ביחד עם קבוצתו. אה, כן, והלל הוא גם בן-דוד שלי. כששמעתי שהוא וקבוצתו מתמודדים בתחרות, החלטתי להצטרף ולראות מה קורה שם, ומה זאת אומרת בכלל תחרות רובוטיקה.
תחרויות רובוטיקה נערכות במקומות שונים בעולם, בין היתר גם בישראל. מרבית התחרויות הבינלאומיות נערכות בארה"ב, ובדרך כלל בכדי להשתתף בהן יש לזכות ראשית בתחרות הארצית המתאימה. ישנן תחרות מסוגים שונים: תחרות אחת (כמו זו שהלכתי אליה) היא תחרות משימתית: ישנה משימה מוגדרת שעל הרובוטים לנסות לעשות. הסוג השני הן תחרויות פתוחות, בהן כל קבוצה מציגה רובוט ומחליטה מה המשימה שעליו לבצע.
תחרות באווירת קרנבל
אז מה קורה בתחרות רובוטיקה? זה כנראה לא מה שחשבתם. אני בטוח שלכולכם עברה בראש המחשבה שתחרות רובוטיקה בין בני נוער זה אומר ארבעה-חמישה נערים יושבים מול מחשבים מסביב לשולחנות, ומקלידים במהירות כמו האקרים מקצועיים. אז זהו, שלא. כבר מרחוק, כשהתקרבתי לאולם שבו נערכה התחרות, שמעתי את צעקות הכרוז "הם מצליחים להשחיל את הטבעת, לעלות למעלה וללחוץ על הכפתור… יש לנו מנצחים!!"
נכנסתי פנימה, וההלם שלי היה אפילו גדול יותר. במרכז, זירת המשחק המרכזית. מאחוריה, בין 20 ל-25 קבוצות שונות, עובדות על הרובוטים שלהן, מחייכות אחרי ניצחון או מרכינות ראש אחרי הפסד. והדבר המפתיע מכל: היציע. למעלה ממאתיים אנשים עומדים ביציעים, מריעים ביחד עם הכרוז, מוחאים כפיים וצועקים מוראלים. אווירת קרנבל.
מלחמת הבריתות
לקח לי כמה דקות להתאפס חזרה, אז עליתי ליציע, לנסות להבין מה המשחק המלהיב. הסתכלתי כמה דקות, והצלחתי להבין פחות או יותר דבר אחד: המשחק הוא בערך שלוש דקות. שאלתי אדם שישב לידי מהם חוקי המשחק וקיבלתי הסבר מפוט ממישהו שהוא בעצמו, מסתבר, בוגר תחרות שכאלה. המהלך הכללי הוא כזה: כל קבוצה מגיעה לתחרות עם רובוט אחד. בתחילת התחרות, כל קבוצה מגרילה עוד שתי קבוצות, יחד איתן היא תנסה לטפס בדירוג כמה שיותר. כל שלוש קבוצות נקראת ברית. בכל באטל (קרב) יש ברית אחת מול ברית אחרת. המטרה של כל ברית היא להשיג כמה שיותר נקודות, ולנסות לעלות לתחרות הארצית.
במהלך הצפיה בתחרות התחלתי להבין את החוקים של המשחק. בתחילת הקרב, יש חמש-עשרה שניות בהן הרובוטים פועלים באופן אוטונומי (עצמאי). לאחר מכן, כל ברית תופסת שלט (של פלייסטישן, אלא מה?) ומתחילה להזיז את הרובוט ברחבי הזירה, ולנסות לאסוף כמה שיותר נקודות. את הנקודות אפשר לנסות להשיג בכמה דרכים: דרך אחת, היא לתפוס גלגלי שיניים ולשים אותם בספינה (לא, לא ספינה בים.. הכוונה לשני מגדלים שעומדים באמצע הזירה, ועליהם עומדים הילדים). על מנת להגיע לגלגל שיניים, על הרובוטים להגיע לאחת מקצות הזירה, ולהיצמד אליו. הילדים שעומדים בחוץ משחילים מבעד לחורים בזירה את הגלגלים על הרובוטים, והם חוזרים לספינה, ובעזרת מנגנון מסובך גורמים לו לעלות אליה.
את ניקוד מקבלים רק על מספר מסוים של גלגלים. אחד, שתיים, ארבע… לכן, אין הבדל אם שמים שלושה גלגלי שיניים או שניים. עוד דרך להשיג נקודות, היא לקחת כדורים מקופסאות פלסטיק שקופות שנמצאות מסביב לזירה, ולזרוק אותם לתוך מיכלים גדולים. בשלב האוטונומי כל כדור שנכנס שווה נקודה. בשלב שלאחר מכן, שאורך 135 שניות, רק כל שלושה כדורים נחשבים נקודה. בכלל, כל פעולה בשלב האוטונומי שווה יותר. כשנשארות שלושים שניות, אור אדום נדלק, וחבלים מורדים מהספינות. על הרובוטים לטפס עכשיו על החבלים האלה. אולם, לטפס זה לא מספיק. על מנת לקבל את הנקודות, על הרובוטים להגיע לגובה מסוים, שם הם לוחצים על מתג שמדליק נורה. הכלל הוא – אין אור, אין נקודות. בסוף כל קרב, כל ברית מקבלת נקודות לדירוג הכללי בהתאם למה שהיא עשתה בקרב. בעיקרון, התחרות עובדת כמו ליגה. כל קבוצה משחקת בערך עשרה משחקים, ומנסה לעלות בדירוג כמה שיותר.
המשימה: להשיג מימון
בזמן שאני מקשיב להסברים אני קולט את הקבוצה של הלל מפסידה בקרב. הראש שלי כבר התחיל להסתחרר מכל החוקים המוזרים האלה, אז הלכתי אל מאחורי הקלעים, שם נמצא הכיף האמיתי.
הדבר הראשון ששמעתי כשירדתי למטה, היה "רובוט! רובוט עובר! רובוט!" ראיתי ראיתי חבורת נערים עוברת, מחזיקים לפניהם עגלה גדולה עליה מונח רובוט. בפעם הראשונה, הסתכלתי על רובוט כזה מקרוב. מלמעלה, היה נראה שהרובוטים הם בערך בגודל של מכוניות צעצוע. אולם מקרוב, הבנתי שהם הרבה יותר גדולים מהם. בדרך, פגשתי אנשים מקבוצה 6740# ועצרתי אותם כדי לשאול כמה דברים שעניינו אותי.
לבנות רובוטים כאלה גדולים בטח עולה הרבה כסף, לא?
"נכון, ובעיקרון, אנחנו צריכים להשיג את כל הכסף לבד. יש מימון מהעירייה, אבל הוא קטן מאוד. הדרך העיקרית שבה אנחנו משיגים כסף היא באמצעות ספונסרים. אנשים שרוצים להביא גאווה לעיר, למדינה, או סתם אנשים שרוצים לעזור לנו".
אני עובר בין הביתנים של הקבוצות השונות, מתפעל מכמות האנשים שנמצאת פה. חלקם חובשי כיפות, חלקם לא, חלקם ערבים, יהודים, נוצרים. בין המתחרים, מסתובבים אנשים בחליפות כחולות בין הרובוטים. אני מתקרב לקבוצה כלשהי, ומתכוון לברר מיהם אנשי החליפות. "תהיה בשקט!" הם אומרים לי "אל תפריע". אחרי שהוא הולך, מסבירים לי שאלה השופטים. הם מסתובבים בין הקבוצות ונותנים ניקוד.
האם לא מקבלים נקודות רק בקרבות עצמם?
"נכון, אלה לא נקודות לליגה. אפשר לזכות פה גם בעוד פרסים. כמו פרס התיכנות הכי טוב, פרס עזרה לקהילה ועוד".
עזרה לקהילה?
"כן. חלק מהרעיון של קבוצות הרובוטיקה הוא עזרה לקהילה. אנחנו מדריכים ילדים קטנים ברובוטיקה, מתפעלים איתם את המיכשור ועוד".
סוף טוב הכל טוב. יום למחרת נודע לי שקבוצת 6738 #, קבוצתו של הלל, הצליחה להתברג בשמונת המקומות הראשונים, ועלתה לתחרות הארצית!