מאת ישיבת מרכז הרב, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=57329408
במשך שנים רבות הוא שימש כרבה הראשי של העיר חיפה ואת דמותו המיוחדת ליוו סיפורים ואגדות מיוחדות. חיים אקשטיין מספר על הרב שאר ישוב כהן ז"ל שהשבוע יציינו שנה לפטירתו
ירושלים של אז הייתה קטנה יחסית להיום, אבל היו בה אנשים מיוחדים. בתרפ"ח, עשרים שנה לפני קום המדינה, כבר היו בה רבנים שהאמינו שהגאולה מתקרבת, והרגישו שדברים גדולים הולכים להתרחש. אחד מהם היה הרב דוד כהן, המכונה "הנזיר". למה כינו אותו כך? מכיוון שהוא קיבל על עצמו מנהגים על פי כללי הנזירות של התורה. הוא לא הסתפר ולא שתה יין. חוץ מזה הוא קיבל על עצמו עוד מנהגים ייחודיים, כמו לא לאכול בשר. את כל המנהגים הללו הוא קיים במטרה להיות נביא; הוא האמין שלקראת הגאולה תחזור גם רוח הקודש, כפי שהיה בעבר, וגם הוא רצה בכל לבו לקבל את דבר ה'.
כשנולד לו בן, הרב דוד כהן ואשתו שרה החליטו שגם הוא יקיים מנהגי נזירות, כבר מלידה. כך החליטו גם בנוגע לאחותו, צפייה. הם העניקו לו את השם "יוסף שאר ישוב". בהמשך, כשחלה בדלקת ריאות נוסף לו עוד שם – אליהו. השם "אליהו" היה גם המילה הראשונה שהוא ידע לומר, כשניסה להצטרף להורים שלו בשירת הפיוט "אליהו הנביא" במוצאי שבת. כך גדל הילד הקטן, אליהו יוסף שאר ישוב כהן, עם שערות זהובות ארוכות ובלי לטעום בשר.
על הברכיים של הרב קוק
שאר ישוב היה ילד חכם, וגם מוכשר ויפה. בזכות שערו הזהוב הארוך קשה היה לפספס אותו בסמטאות ירושלים, והודות לחכמתו ולמידותיו הטובות – רבני ירושלים אהבו אותו מאוד. הרב יעקב משה חרל"פ, מגדולי הרבנים בירושלים, היה נוהג לקרוא בשביעי של פסח את שירת הים ברוב עם; פעם אחת, כמה מהאנשים הרבים שהגיעו לביתו התפלאו לראות שהרב רוקד עם נערה. רק כשהסתכלו היטב, גילו שזה שאר ישוב, ששערו כבר הגיע עד הכתפיים.
מבין כל רבני ירושלים, היה רב אחד שאהב ביותר את שאר ישוב, ואימץ אותו כאילו היה סבו. היה זה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מאבותיה של הציונות הדתית, שכיהן אז בתור הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל. לרב קוק לא היו נכדים רבים, ולכן חברתו של הילד הקטן והנבון הסבה לו נחת. גם שאר ישוב היה קורא לרב קוק "סבא". לפעמים הוא היה מושיב אותו על ברכיו, שואל אותו שאלות על מה שלמד בתלמוד התורה ונהנה מהתשובות שלו. כששאר ישוב היה שואל בעצמו שאלות וקושיות, הרב קוק אמר עליו עליו שילדים מעזים לשאול גדולות, שמבוגרים לא מעזים.
בגיל שש, הרב "הנזיר" החל ללמד את בנו שאר ישוב גמרא. אמו, שרה, חששה שזה קצת כבד וקשה מדי בשביל ילד בן שש, והלכה לשאול את הרב קוק אם זה בסדר. הרב קוק השיב לה שאם שאר ישוב מבין את מה שהוא לומד – אין שום בעיה. לא עבר זמן רב, ושאר ישוב הוכיח עד כמה הוא מבין הכל: בגיל שש וחצי הוא כבר החל לכתוב בעצמו חידושים בגמרא במחברת שלו, ובגיל שבע נבחן בהצלחה על כל מסכת סוכה עם מפרשיה.
בהמשך הוא החל ללמוד אצל אביו גם לימודי חול, ובנוסף למד לנגן על כינור, ובין השאר היה מלווה בנגינה שיעורים של אביו.
תספורת למען הקמת המדינה
כשגדל שאר ישוב והיה לנער, אביו וכל אנשי ירושלים היו בטוחים שגם הוא יהפוך לרב גדול. אביו גם האמין שהוא ימשיך במנהגיו כמו נזיר אמתי. שאר ישוב אכן גדל בתורה, אבל כבר לא עסק רק בה. באותם ימים התגבר בארץ מאבקם של היהודים נגד השלטון הבריטי, במטרה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. צעירים רבים התגייסו ל"מחתרות", ארגונים סודיים שפעלו בסתר כדי להקים יישובים חדשים, להעלות ארצה יהודים מחוץ לארץ ועוד. נערים דתיים שלמדו בישיבות רצו להצטרף למחתרות, אבל האמינו שצריכה להיות גם מחתרת דתית, שתפעל מתוך אמונה בה' ולאור התורה והמצוות. הם הקימו את המחתרת הדתית "ברית החשמונאים", והנער שאר ישוב היה בין חבריה. כמו שאר החברים, הוא למד תורה במקביל לפעילותו למען הקמת המדינה, אבל הייתה לו בעיה אחת – שערו הארוך והבולט לא התאים לארגון סודי. שאר ישוב החליט לוותר על חלומו להיות נזיר, והסתפר.
הלוחם האחרון ברובע היהודי
כשהיה שאר ישוב בן שמונה עשרה, פרצה בארץ מלחמת העצמאות. במהלך המלחמה הוקמה מדינת ישראל, אבל המצב היה קשה, במיוחד ברובע היהודי בירושלים שהיה תחת מצור. שאר ישוב השתתף גם הוא במלחמה, והיה בין בני הישיבות המעטים יחסית שהתגייסו לצבא (ביניהם היה גם הרב שלמה גורן, הרב הראשי הראשון לצה"ל, שהיה גיסו של שאר ישוב – בעלה של אחותו צפיה). שאר ישוב עשה מאמצים רבים כדי לעודד בני ישיבות כמותו להתגייס, בתמיכתם של אביו ושל הרב צבי יהודה קוק, בנו של הרב קוק וראש ישיבת "מרכז הרב" שבה למד.
שאר ישוב נלחם בגבורה כדי להגן על ירושלים, עד שנפצע קשה מפגז ירדני, והובל לבית החולים. כשהרובע היהודי נפל בידי הירדנים, הפצועים בבית החולים נלקחו בשבי, וביניהם שאר ישוב. הוא היה הלוחם האחרון שיצא מהרובע. במשך שמונה חודשים הוא היה בשבי, אך המשיך לשמור על אמונתו וגבורתו, עד שלבסוף שוחרר וחזר לביתו. אחר כך הוא חזר לשרת בצה"ל במשך שבע שנים, ובין השאר היה הרב של חיל האוויר.
רב של כולם
בהמשך, הרב שאר ישוב אכן היה לרב גדול בישראל. הוא הקים את "מכון הרי פישל", מכון מחקר לרבנים ודיינים. הוא דאג גם לענייני הציבור ונבחר לעיריית ירושלים. בזמן מלחמת ששת הימים, שבה שוחררה ירושלים העתיקה, הרב שאר ישוב היה סגן ראש העיר. בהמשך הוא מונה לרב הראשי של חיפה, ונשאר בתפקיד במשך 35 שנה. בתפקידו הוא דאג לקיום התורה והמצוות בעיר, מתוך התחשבות והידברות עם כל סוגי האנשים בה, דתיים וחילונים. הרב שאר ישוב כהן הלך לעולמו בגיל 89. היה זה בדיוק בתאריך ג' אלול – כמה ימים אחר יום פטירתו של אביו, ובדיוק ביום פטירתו של הרב קוק.