ההצהרה והלורד בלפור

מיהו הלורד הבריטי שהיה נערץ בישראל? מה הביא אותו לתמוך בהקמת בית לאומי ליהודים? ומי התנגד לו בתקיפות? השבוע מציינים מאה שנים להצהרת בלפור, מהאירועים הגדולים בהסטוריה היהודית

כתבה: תמר הירדני

מי כאן יודע מיהו שר החוץ שלנו?

תתפלאו, אבל יש לא מעט מבוגרים שלא יודעים שאת התפקיד ממלא ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ומיהו שר החוץ של בריטניה? נו, זאת ממש שאלה מכשילה… לידיעתכם, שר החוץ הבריטי הוא בוריס ג'ונסון. רוב הישראלים לא שמעו עליו מימיהם, אבל הם זוכרים היטב מי היה שר החוץ של בריטניה לפני מאה שנה בדיוק, כלומר בשנת 1917. הסיבה לכך היא ששר החוץ הזה חולל מהפכה עצומה בכל הקשור לעתידנו בארץ ישראל וביחס של העולם כולו לציונות. הוא היה כל כך אהוב ונערץ על ידי יהודי ארץ ישראל, עד שהוזמן לטקסים חשובים ואף זכה שייקראו על שמו ישובים ורחובות.

רבותיי, הכירו את הלורד ארתור ג'יימס בלפור.

הצהרה היסטורית

בי"ז בחשוון תרע"ח, כלומר ב-2 בנובמבר 1917, מסר הלורד בלפור מסמך חתום על ידו כשר החוץ לחברו הלורד רוטשילד היהודי, כדי שיעביר אותו לתנועה הציונית. המסמך הכיל הצהרה קצרה שלימדה כי בריטניה היא המדינה הראשונה בעולם המכירה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. וכך נכתב בהצהרה:

ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בפלשתינה, או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת.

תוכלו רק לתאר לעצמכם את היהודים, שבמשך דורות סבלו מהשפלות, פוגרומים, רדיפות ואנטישמיות, עומדים לנוכח ההצהרה המרגשת עד דמעות, שבה לראשונה הכיר מישהו בעולם בהיותם עם שיש לו זהות ויש לו זכויות ויש לו זיקה ובעלות על מולדתו – ארץ ישראל!

נשאלת השאלה, מה הביא את הלורד בלפור – גוי בכל רמ"ח אבריו – להצהיר את ההצהרה הנפלאה הזאת?

מה לנוצרים ולציונות?

ארתור ג'יימס בלפור נולד בסקוטלנד בשנת 1848 כבן בכור למשפחה פשוטה. הוא התגלה כילד מבריק ובזכות כך נשלח ללמוד במוסדות החינוך הטובים ביותר באנגליה. בהיותו בן 26 שנים בלבד הוא נבחר כחבר בפרלמנט הבריטי ומשם התקדם בצעדי ענק, עד שהתמנה בשנת 1902 לראש ממשלת בריטניה. בהמשך הוא שימש בתפקידים שונים בממשלה, ובהם גם שר החוץ.

בלפור היה חבר בתנועה גדולה מאד באנגליה במאה ה-19 שנקראה "המילנייריסטים". היתה זו קבוצה של נוצרים מודרניים שהאמינה כי דברים גדולים ישתנו בקרוב, כאשר יסתיים המילניום, כלומר כשתגיע שנת 2,000. עיקר אמונתם של המיליינריסטים היתה שהגאולה הנוצרית תבוא רק עם הגאולה היהודית, שתתרחש כאשר עם ישראל ישוב לארצו וישגשג בה. בסתר לבם קיוו חלק מהמילנייריסטים שהיהודים המרוצים גם יתנצרו… הם ראו בתנועה הציונית את המפתח להגשמת הגאולה היהודית שתוביל לגאולתם שלהם, ולכן תמכו בה מאד. רבים מהם שלחו כספים לירושלים כדי לעזור ליישוב היהודי העני ואחרים סייעו לבני המושבות הראשונות בצעדיהם הראשונים. ב-1917 כבר היתה התנועה המלינייריסטית בשיא כוחה, והיו חברים בה מדינאים ובעלי השפעה פוליטית בבריטניה ובכל אירופה.

עכשיו נוכל להבין מה הביא את הלורד בלפור להצהיר את ההצהרה המהפכנית שלו – היא ביטאה את הרגשתם ושאיפתם של ראשי ציבור רבים בבריטניה לקראת סוף המילניום הממשמש ובא. מי שעמל קשה כדי לשכנע אותם שזו הדרך היה ד"ר חיים ויצמן, כימאי מבריק ובעל שם, שידע למשוך בחוטים הנכונים ולשכנע את כולם שהצלחת הציונות תביא טוב לעולם כולו. לימים הוא הפך לנשיא הראשון של מדינת ישראל.

הערבים לא מרוצים

בין אם ללורד בלפור היו כוונות מיסיונריות נסתרות ובין אם לאו, ההצהרה שלו התקבלה בהתרגשות עצומה בקרב התנועה הציונית, ויום מסירתה – ה-2 בנובמבר – הפך ליום חג שנקרא "ב' בנובמבר". בתאריך זה בשנת 1922 אף הוקם לכבודו בעמק יזרעאל מושב בשם "בלפוריה", הקיים עד היום.

באותה שנה גם קיבלו הבריטים את זכות המנדט על ארץ ישראל והם אימצו את הצהרת בלפור ככתבה ולשונה, מה שהפך אותם ליקירי האומה ואת הלורד בלפור לאיש נערץ. לא פלא ששלוש שנים לאחר מכן, ב-1925, הוא הוזמן לשמש כאורח הכבוד בטקס פתיחת האוניברסיטה העברית בהר הצופים, למרות שהוא כבר לא שימש אז בכל תפקיד מדיני.

בתוך כל השמחה וההתרגשות הזאת היו כאלה שלא שמחו בכלל על הצהרת בלפור. היו אלה הערבים שחיו אז בארץ ישראל, שכעסו על ההכרה בארץ כארצם של היהודים, ובמיוחד על ההכרה בזכותם לבית לאומי בה. זה התחיל כבר ב-1920 עם פרעות תר"פ, שבה תקפו הערבים יהודים בכל הארץ, ובעיקר בתל חי שבצפון; זה המשיך ב-1921 בפרעות תרפ"א, שבה הם פגעו בכל כך הרבה יהודים עד שהוקם ארגון "ההגנה"; וזה הגיע לשיא ב-1929 בפרעות תרפ"ט שבהן ערכו הערבים טבח בישוב היהודי בחברון, במוצא ועוד. דרישתם היתה לבטל את הצהרת בלפור מכל וכל בטענה שהניסוח שלה עמום ומוגבל מאד:

1. ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה – "לראות בעין יפה" זה לא אומר לקדם ולבצע!
2. הקמת בית לאומי לעם היהודי – מה זה "בית לאומי"? האם זה אומר מדינה דווקא? אולי זאת שכונה?
3. בפלשתינה – איפה בפלשתינה? האם בכל פלשתינה? אולי רק בנגב? אולי בעפולה?
4. ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו – "להקל" זה לא אומר לתמוך בפועל!
5. בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בפלשתינה – טוב, פה אין שאלה בכלל – ההצהרה וביצועה פוגעים בזכויות של הערבים בפלשתינה.

מהגניזה ועד למדינה

המאבק על תוקף הצהרת בלפור נמשך לאורך שנים ארוכות ומרות, עד שהביא לפרוץ "המרד הערבי" בשנת 1936. הערבים שמרדו בבריטים דרשו בין היתר את ביטולה מכל וכל של הצהרת בלפור, כלומר לעצור את העליות לארץ ולמנוע מיהודים לקנות בה קרקעות. בתום שלוש שנים קשות של מהומות ופיגועים, נכנעו הבריטים וגנזו באופן מוחלט את ההצהרה הישנה. פעולה זו ופעולות נוספות הביאו את תנועות המחתרת היהודית לפעול ביתר שאת לסילוקם של הבריטים מארץ ישראל. דבר זה התגשם לבסוף רק בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל.