כתבה: פנינה גפן

כשילדי בית ספר נועם נריה בלוד מתקוטטים, הם לא פונים למורה אלא למגשר. במיזם גישור מיוחד שמתקיים בבית הספר, ילדי כיתה ה' פותרים מחלוקות ומיישבים סכסוכים בעצמם. אם תשאלו אותם, המיזם הזה גורם להם לריב פחות

יום רביעי בחצר בית הספר נועם נריה בלוד, בזמן ההפסקה. שיעור ספורט תכף מתחיל, ובזמן שמחכים למורה הילדים משחקים בכדור. ילד אחד נפגע מהכדור, ובתגובה הוא מתחיל לקלל ולהציק לילדים האחרים שמשחקים. הילדים מתחילים לרדוף אחריו, תגרה מתחילה, ו… ו…

מכירים את המצב? נראה שכן. המורה לספורט הגיע, התלמידים הפסיקו את התגרה והשיעור התחיל. אך הכעסים שנוצרו לא נעלמו. אחד התלמידים זורק הצעה: "בואו נפנה לגישור". האחרים מהנהנים בהסכמה, המורה חושב גם הוא שזה רעיון טוב, ובהפסקה הבאה כבר משתלשל מכתב פנייה אל תיבת הגישור של בית הספר.

הילדים נותנים את הפתרון

מה זה גישור? גישור הוא אחד האמצעים לפתרון סכסוכים. אפשר לפתור סכסוך באמצעות כוח ואפשר לפתור סכסוך באמצעות ויתור. אם משתמשים בכוח או בוויתור, יוצא שמישהו "הרוויח" ומישהו "הפסיד". בגישור מנסים למצוא פתרון שנותן רווח לשני הצדדים, כך ששניהם יוצאים מורווחים מההסכם. את הגישור מקיימים באמצעות הידברות. בשלב הראשון המגשר שומע כל אחד מהצדדים כדי לברר ולמצוא מהו הצורך של כל צד. הוא מדבר אל כל אחד מהצדדים באמפתיה, כלומר מתוך שאיפה להבין את המצב הנפשי ואת הרצון שלהם, ואז הוא משקף להם את מה שהם אומרים. בשלב השני המגשר שואל את שני הצדדים שאלות כדי לברר מה הצורך האמיתי מאחורי העמדה שבה מחזיק כל צד. הגישור הוא בעצם גשר שמקרב בין שני צדדים רחוקים.

תיבת הגישור עומדת בכניסה לבית הספר ובתוכה כבר כמה פתקים. המגשרים ידידיה, ירין ונתנאל מכיתה ה' הם המגשרים התורנים של אותו יום, ובסוף היום הם כבר מרוקנים את התיבה ועוברים על הפניות לגישור. למחרת, ביום חמישי, בשעה שנועדה לכך, הם מזמנים לפי סדר את הפונים לגישור בכל אחד מן המקרים, וראשונים הם קוראים לחבורה שהתקוטטה בתחילת שיעור ספורט. הלכנו לשמוע מהילדים, המגושרים והמגשרים, איך זה עובד, ולמה בכלל לפנות לגישור. דניאל (שם בדוי) הוא אחד הילדים שפנה לגישור.

למה בעצם החלטת לפנות לגישור?

"אילו לא היינו פונים לגישור, המריבה הייתה הופכת למשהו גדול יותר", אומר דניאל. "אחד המגשרים סיפר לי שפעם הוא רב עם חבר שלו והם לא ליבנו את העניינים ולא נשארו חברים. החבר הזה אחר כך עבר לעיר אחרת ועד היום הוא מצטער שהם לא התפייסו".

מה לדעתך הרווחת מהגישור ביחס לפתרון אחר?

"דבר ראשון, הגישור לא היה מיד אחרי המריבה אלא יום אחרי, וכך כולנו היינו כבר יותר רגועים. אילו היינו מנסים לפתור את המריבה בזמן אמת, כנראה לא היינו מקשיבים אחד לשני. דבר שני, בגישור אנחנו יכולים לתת את הפתרון בעצמנו, במקום לקבל עונש מהמורה".

מה למדת בעקבות הגישור?

"למדתי שאנחנו יכולים לפתור את המריבה לבד, בלי המורה, ובנוסף למדנו שלא צריך ישר לריב, אפשר קודם כל לדבר אם הייתה אי הבנה. ובאמת, בגישור כתבנו הסכם שבפעם הבאה לפני שגולשים לאלימות, נשאל: למה אתה מציק? למה אתה מקלל? ממה נפגעת?"

לכל סיפור יש שני צדדים

פנינו אל ידידיה, ירין ונתנאל לשמוע איך הם – המגשרים – מתמודדים עם המקרה.

כשאתם באים לגשר, מה מנחה אתכם בתהליך?

ידידיה: "אני מקפיד להקשיב היטב ולזכור שתמיד יש שני צדדים לסיפור. הפתרון חייב להיות מבוסס על שיתוף פעולה".

ירין: "אנחנו פועלים לפי עקרון אפר"ת, ראשי תיבות: אירוע, פרשנות, רגש ותגובה. כלומר הדרך היא לזהות את האירוע, לשמוע מה הפרשנות של כל צד בנושא, לשאול איזה רגש הופעל ולבדוק מה הייתה התגובה. אנחנו עוזרים לצדדים להבין את זה".

איך הרגשתם בסיום הליך הגישור היום?

ידידיה: "האמת היא שזה היה גישור קשה, כי אחד הצדדים היה ביישן מאוד וקשה לנהל גישור רק עם צד אחד. אבל בסופו של דבר הצלחנו והרגשתי סיפוק גדול והקלה שסייענו להם לפתור את המריבה".

נתנאל: "הרגשתי גאווה גדולה לעזור לסביבה ולחברים".

למה אתם אוהבים להיות מגשרים?

ידידיה: "כיף לי להיות בן אדם שפונים אליו כשיש בעיות. פונים אליי גם מחוץ לבית הספר כי יודעים שאני מגשר".

ירין: "בזכות הגישור אני דמות בבית הספר שכולם מכירים וכולם יכולים לפנות אליי. מעבר לזה זה עוזר לי בחיים שלי. רבתי עם אחים שלי ונזכרתי באפר"ת. הבנתי שהם מרגישים משהו אחר ממה שאני מרגיש".

מגשרים נוספים בבית הספר ציינו עוד סיבות: אלרואי אמר שטוב לדעת שילדים באים כועסים ויוצאים חברים; איתן אמר שנעים לעזור לאנשים לפתור בעיות; אייל מודה שזה עוזר לו להימנע ממריבות, יש לו חמישה אחים בבית והוא רב איתם פחות בזכות זה. מלבד זה, הוא גם אוהב את שיתוף הפעולה בין המגשרים ובין המגושרים. אחיה מספר שזה עוזר גם לו בבית, הוא רב פחות עם אחותו ומשתמש בעקרון אפר"ת.

גם המורים מפנים לגישור

איך מגיעים למצב הזה, שיש מגשרים בבית הספר? הלנה יונס, רכזת המיזם, מסבירה איך מפעילים מערך יפה כזה בבית הספר: "תלמידי כיתות ד' מקבלים קורס בגישור. בקורס הם לומדים על הקשבה, על זיהוי הצרכים, על הסיבות שגורמות לנו לריב ואיך מוצאים פתרון שמקובל על כולם. לומדים על עקרון אפר"ת ואיך משתמשים בו בגישור, ואחר כך בוחרים כמה תלמידים מכל כיתה והם ממשיכים לקורס מתקדם ולומדים איך להיות מגשרים בפועל ממש.

כשהתלמידים בכיתה ה' הם הופכים להיות המגשרים של בית הספר, ולבית ספר נעם נריה יש קבוצה של שישה עשר מגשרים בכיתות ה'. בבית הספר מונחת תיבת גישור ולידה דפים ועטים. ילדים שרבים על כל מיני דברים יכולים למלא בקשה לגישור. גם המורות יודעות להפנות תלמידים לגישור אם צריך. התלמידים המגשרים מזמינים אותם לחדר הגישור שפעיל בימי שני וחמישי בשעות מסוימות, ומבצעים הליך גישור, בליווי של מדריכת המוגנות הבית ספרית".

מה קורה במפגש גישור?

"המגשרים שומעים מכל ילד מה קרה, וחוזרים שוב על הסיפור (משקפים את מה שהילדים סיפרו). המגשרים יודעים לשאול את הילדים שאלות מכוונות מדויקות: מה חשוב לך? מה אתה אוהב בחבר שלך? מה הפריע לך במיוחד? ולומדים לזהות מה באמת חשוב לכל ילד. אחר כך הם מבקשים מהילדים שרבו להציע פתרונות לסכסוך, פתרונות שיענו על הצרכים ועל מה שחשוב לכל אחד מהילדים. לא מסיימים גישור עד ששני הצדדים שמחים על הפתרון, וכמובן מסיימים בכך שרושמים בעזרת המגשרים הסכם גישור שמפרט את הפתרון המוסכם, לוחצים ידיים ויוצאים לדרך של שלום".

האם הגישור אכן משפיע על האווירה בבית הספר? מדבריה של מנהלת בית הספר עפרה יהודה נראה שכן. "מתחילת הפעלת התוכנית בבית הספר אנו עדים לירידה במספר אירועי האלימות בבית הספר, ולרצון התלמידים ליישב קונפליקטים בהידברות ופחות 'בידיים'. לתלמידים יש מודעות לכך שיש מענה והקשבה לא רק מצוות ההוראה אלא גם מתלמידי בית הספר הבוגרים, תחושת האחריות גדלה ואיתה הדוגמה האישית של הבוגרים בבית הספר בפני הצעירים. אני מגדירה תוכנית זו כהצלחה. היא מכניסה משב רוח מרענן לעשייה הבית ספרית ואנו רואים בה ברכה".

תפוז אחד לשני אנשים

התכנים והקורס לתלמידים מועברים על ידי המנחות הנהדרות מהתוכנית של אורנה גילת מהמרכז לדיאלוג אחר. את התוכנית מוביל המרכז לגישור ודיאלוג בקהילה, אשר שייך לאגף לשילוב חברתי בעיר לוד. למרכז יכולים להגיע אנשים שנמצאים בסכסוך ורוצים ליישב אותו באמצעות גישור. לפעמים אנשים באים בעצמם ולפעמים המשטרה או בית המשפט שולחים אותם. את הגישור מבצעים מגשרים מתנדבים שלמדו גישור ורוצים לתרום לקהילה.

המרכז לגישור ודיאלוג בקהילה גם מקיים מיזמים שונים שמטרתם שכמה שיותר אנשים בעיר ובעיקר המנהיגים יכירו את שפת הגישור ויידעו לפתור סוגיות שונות בעזרת כלי הגישור. כך למשל עורכים קורסי גישור לתושבי העיר, מקיימים קבוצות דיאלוג, מסייעים בהקמת ועד בית להתנהלות טובה בבניין ובשכונה ומקדמים תוכניות גישור בבתי הספר.

אם עוד לא השתכנעתם שגישור הוא פתרון מצוין ליישוב מחלוקות, כדאי לכם להכיר את 'משל התפוז', סיפור מפורסם מעולם הגישור, שמסביר את העיקרון של השיטה: שתי נשים נכנסות לחנות כדי לקנות תפוז, אך אבוי… נותר תפוז אחד בלבד, ושתי הנשים רוצות אותו. אילו פתרונות קיימים? או שמישהי אחת תוותר, והאחרת תיוותר ללא תפוז, או שניתן לחצות את התפוז לחצי ואז כל אחת זוכה בחלק קטן יותר מן התפוז. נניח שהמוכר היה מגשר; הוא היה יכול לשאול אותן לשם מה הן זקוקות לתפוז. האחת הייתה אומרת שזה בשביל העוגה, וגם האחרת הייתה אומרת שזה בשביל העוגה. המוכר היה יכול להמשיך ולשאול כיצד כל אחת משתמשת בתפוז שלה להכנת העוגה. הראשונה הייתה אומרת שהיא צריכה לגרד קליפת תפוז לעוגה, והאחרת הייתה עונה שהיא זקוקה למיץ של הפרי. בבקשה, היה עונה המוכר, הנה הסתדרתן…