במדינת ישראל מתקיימת תופעה מבורכת: אחוז גבוה ביותר של ילדים ובני נוער חברים בתנועות הנוער השונות. מִדֵי שבת, ולעתים גם באמצע השבוע, מגיעים החניכים לסניף, לפעילות הכוללת יותר מֵרביצה חסרת מעש בבית או מול המחשב והטלוויזיה.
נדמה כי בעולם שבו המגע האנושי, החברי באמת (בשונה מחברוּת וירטואלית נוסח ה"פייסבוק"), הולך ומצטמצם, הולך ומתמעט – מהוות תנועות הנוער מעוז של מפגש המשמש למטרות שונות: החל משמירה על קשר מחוץ למִסגרת הלימודים, ועד לדיונים ופעילויות ערכיות.
נכון שלא כל אחד ואחת מוצאים את מקומם בקלחת, שהיא כולה משֶל הנוער. אך כבוגרת תנועת נוער, אני מביטה בגעגוע על הימים ההם, מלאי העניין והתמימות, וממליצה לכם לפחות לנסות.
בעוד שבוע בדיוק יציינו רבבות חניכים ברחבי הארץ את שבת הארגון של תנועת "בני עקיבא" – הטוענת לכתר תנועת הנוער הגדולה בישראל. אמנון שפירא (היום ד"ר ומרצה, ולשעבר מזכ"ל התנועה) מספר לכם מה קורה מאחורי הקלעים של הסוד השמור ביותר במדינה (כמעט): בחירת השם של השבט החדש.
עוד בעיתון: סיפורם של בני נוער דתיים שהחליטו לפנות למסגרות חינוך חילוניות, האמת מאחורי השם תל אביב, מפגש (לא מפחיד) עם זאבים, ועוד שפע של סיפורים, כתבות ומדורים.
