צעירים מצילים חיים 5

מאת לאה קפלן

לא פעם אנו קוראים כתבה המתארת כיצד חיי אדם ניצלו בנס, לאחר שהקדוש-ברוך-הוא זימן לו עזרה רפואית מיידית. זה מצטלם אפילו יותר טוב, והמִרקע מלא בסדרות בית חולים למיניהן. אך רק מי שעוסק ממש בהצלת חיים, יודע מה עזה התחושה של מתן סיוע בזמן אמת, וכמה כוחות נפש דורש מקצוע הרפואה, על הסתעפויותיו השונות.

לא חייבים להיות בוגרי בית הספר לרפואה או לסיעוד בכדי להציל חיים. תשאלו בני נוער רבים ברחבי הארץ, המתנדבים בקביעות במד"א ("מגן דוד אדום").

"כל המקיים נפש אחת מישראל, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא!" והתאומות שָׁני וענבר קרפ זוכות להציל נפשות רבות בזכות התנדבותן במד"א – ארגון ההצלה הלאומי של ישראל.

מתנדבי "מגן דוד אדום" מעניקים עזרה ראשונה לנפגעים בשטח, ומפנים אותם להמשך טיפול בבתי החולים. בארץ קיימים 11 מוקדי מד"א שמִספרם 101, אליהם ניתן לחייג 24 שעות ביממה, שִבעה ימים בשבוע, מכל טלפון.

כאשר מתקבלת קריאת עזרה, יוצא לדרך אמבולנס ובו יושבים נהג, פרמדיק (בעל מקצוע ברפואת חירום שאינו רופא) ושני מתנדבים.

שָׁני וענבר קרפ מתנדבות במד"א כבר שנתיים, פעמיים בשבוע, ומעידות שזה משהו שזורם בוורידים, "מין אדרנלין שאי אפשר בלעדיו".

התאונה הראשונה שלי

שני בת ה-17 וחצי, תלמידת כיתה י"ב באולפנת "צביה" בחיפה, מספרת כי לפני שנתיים החלה ללמוד במגמת רפואה באולפנה. "באותה תקופה נשקלה הצעה לשתף את תלמידות האולפנה בהתנדבות במד"א. משיקולי צניעות, החליטה ההנהלה שהמסגרת לא מתאימה, בגלל העירוב בין בנים לבנות במהלך ההתנדבות. ענבר, אחותי התאומה, ואני החלטנו שהנושא חשוב דַיו כדי שנתנדב בכל זאת. פנינו למכר שעובד במד"א, והוא רשם אותנו לקורס בסיסי בן 60 שעות, שהוא הקורס ההכרחי הנדרש לצורך התנדבות באִרגון. במשך שבועיים, במהלך חופשת הקיץ, למדנו עקרונות טיפול בחולה, החייאה, טיפול במצבי חירום נשימתיים, לבביים ומצבי חירום רפואיים כגון: סכרת, אפילפסיה ועוד. למדנו את עקרונות הטיפול בפצוע במצבים של פגיעת ראש, חזה, בטן, עצירת שטפי דם, קיבוע שברים, טיפול בפצעים ועוד. למדנו גם כיצד לתפקד במצבי לחץ כשאדם מתעלף, מפרכס או חלילה מפסיק לנשום".

שני וענבר עברו את הבחינה בהצלחה והתחילו בהתנדבות. "אנו שונות מאוד זו מזו באופיינו", מעידה שני, "אבל בנושא ההתנדבות למד"א היינו תמימות דעים. תחילה שובצנו יחד לתורנות, ובהמשך התנדבה כל אחת מאתנו בזמן שהתאים לה".

שני מציינת כי ההתנדבות במד"א הנה "התנדבות-לשמה" של ממש. "לא מחשיבים לנו את ההתנדבות בתור 'מחויבות אישית'", היא מסבירה. "התנדבתי על פי האפשרויות שלי, בהתאם לעומס הלימודים. אם היה עומס בתקופת הבחינות, הסתפקתי בהתנדבות פעם בשבוע. לרוב אני מתנדבת פעמיים בשבוע".

בתחילת כל חודש משבצים את המתנדבים לפי מִשמרות. מִשמרת מלאה כוללת 8 שעות, וחצי משמרת אורכת 4 שעות בלבד. "אני מגיעה לתחנה, נרשמת ומחכה לקריאה לעזרה", שני מספרת. "בינתיים בודקים שכל הציוד נמצא באמבולנס, ושהוא תקין. כשמתקבלת קריאה, מִיָד יוצאים לדרך, ומתעדכנים בפרטים באמצעות מכשיר הקשר. אם מדובר באירוע קשה, יש להיערך בהתאם – אנו לובשים כפפות, לוקחים ציוד הכולל כיסא נייד להשכבת החולה ותיק 'אָמֶבוֹ' ובו מכשיר הנשמה ובלון חמצן נייד. נהג האמבולנס, שהוא גם חובש, בודק את הפצוע ומאבחן אותו, ואני מסייעת לו בדרכים שונות, הכוללות בדיקת דם או סוכר, חבישה ועוד, לפי הצורך".

ש. האם ישנם מקרים הנחרטים בזיכרון?

שני: "במשמרת הראשונה שלי נסענו לשדה התעופה לאסוף פצועי מלחמה שהוטסו לארץ בעקבות המלחמה בין רוסיה לגאורגיה. בדרך שמענו על תאונת דרכים קשה, שהתרחשה סמוך לאזור הנסיעה שלנו. זה היה באמצע הלילה. האמבולנס שלנו חסם את התנועה, ונהג האמבולנס אסר עליי לצאת כי המראה היה קשה. מחלון האמבולנס ראיתי אדם שוכב על הכביש ורגלו קטועה. נתבקשתי להביא שקית לאיסוף איברים… זה היה נורא!"

הצלת חיים בדוכן פלאפל

לאחרונה יצאו שני וענבר יחד עם אמן לקנות פלאפל. מחוץ לדוכן ישב אדם זקן ואכל שווארמה. לפתע החל להיחנק ולפרכס, ותוך שניות נפל על הרִצפה ונחבל בראשו. במקום השתררה מהומה ומבוכה, אך שני וענבר לא איבדו את עשתונותיהן. ענבר החזיקה את ראשו של הישיש, בעוד שני שולפת מפיו גופים זרים, ופותחת לו נתיב אוויר לנשימה.

בינתיים התקשרה אִמן בבהילות למד"א, בעוד הן משגיחות על החולה. בהמשך הגיע חובש מצויד בכפפות, וביצע בחולה עיסויים. ניידת טיפול נמרץ פינתה אותו לבית החולים, וחייו ניצלו.

שני וענבר מיהרו לקיים מִצוות ביקור חולים, וכבר למחרת הלכו לבית החולים "כרמל", וביקרו את החולה שאת חייו הצילו. הקשיש בכה בהתרגשות, והבנות שמחו לגלות כי התאושש ומצבו השתפר.

"למדתי שעליי להביא אתי כפפות לכל מקום, כי בעזרת הכפפות מצילים חיים!" אומרת שני. "הן מבודדות את האדם שנותן סיוע מהחולה, ובעת הצורך ניתן לגעת בפצוע בחופשיות ולנסות להצילו".

הידברות במעשים

ההתנדבות במד"א כרוכה גם במפגש עם העולם החילוני, שטומן בחובו התמודדויות לא מעטות.

"אחותי ואני היינו הנערות הדתיות היחידות בתחנה", אומרת שני. "זה לא קל, כי בחברה החילונית לא שומרים נגיעה, הדיבור לא תמיד נקי ומעשנים. אך בגלל שהנושא באמת ובתמים חשוב, לא ויתרנו על ההתנדבות. המתנדבים והצוות שאינו שומר מִצוות למדו לכבד אותנו ואת דרכנו. חשוב ליצור נקודות השקה בין דתיים לחילוניים. ההתנדבות במד"א היא סוג של הידברות, והמִפגש מחשל. אך מעל לכל, חשוב שכל אדם ילמד קורס 'עזרה ראשונה' כדי שירכוש ידע המאפשר הצלת חיים".

ובינתיים, שני מתכוונת להתקדם בשלבים עד לדרגה הגבוהה ביותר במד"א. רק כשתגיע לגיל 18 תוכל להירשם לקורס חובשים, אחריו לקורס חובשים בכירים, ולבסוף לקורס "פרַמֶדיקים", שפירושו סמכות לטיפול בפצועים בשטח, כמעט כמו רופא.

אבא של ענבר ושני הוא רופא שיניים, אך שני עדיין מסרבת לחתום על עתידה המקצועי. עם זאת, ברור לה שהמקצוע בו תבחר יאפשר לה לעזור לאנשים.

לאחרונה יצאו שני וענבר יחד עם אמן לקנות פלאפל. מחוץ לדוכן ישב אדם זקן ואכל שווארמה. לפתע החל להיחנק ולפרכס, ותוך שניות נפל על הרִצפה ונחבל בראשו. במקום השתררה מהומה ומבוכה, אך שני וענבר לא איבדו את עשתונותיהן. ענבר החזיקה את ראשו של הישיש, בעוד שני שולפת מפיו גופים זרים, ופותחת לו נתיב אוויר לנשימה