מאת איה גולדשמיד
בשעה שבני האדם מביטים מבעד לחלון בשעת לילה, הם רואים שחור מאופק לאופק. אך ישנן חיות שראיית הלילה שלהן טובה למדַי: כלבים, חתולים, סוסים ודורסי לילה, למשל, רואים מצוין בחושך.
לחיות אלו יש בעין יותר תאים בשם "קנים", העוזרים לראיית לילה. מלבד זאת, אם תניחו נר דולק מול מראה בחדר חשוך, תגבירו את עוצמת האור בחדר. גם לחתול, למשל, יש בעין מאחורי הרִשתית מין "מראה". אור הנכנס לעין עובר את הרִשתית, פוגע ב"מראה" וחוזר לרִשתית.
זו גם הסיבה שאם נאיר בפנס על עיניו של כלב בלילה, ייראו לנו העיניים מבריקות. "המראה" מחזירה לנו את האור שיכול להיות אדום, כתום, צהוב או ירוק – תלוי בצבע של "המראה" בבסיס העין.
חוץ מזה, בעלי חיים הפעילים בחושך נעזרים גם באישון שלהם. האישון הקטן מחליט כמה אור ייכנס לגלגל העין, בדיוק כמו צַמְצַם של מצלמה. יותר אור – משמע עולם ברור יותר. האישונים שלנו גדלים בחושך, רעבים לכל טיפת אור. אישון של סוס, למשל – חיה שניחנה בראיית לילה טובה – מסוגל להתרחב פי שישה יותר מהאישון שלנו.
ראיית לילה
דורסי הלילה היא סדרה במחלקת העופות, שעליה נִמנים כמה מהטיפוסים מעוררי האימה הגדולים של עולם החי.
כל העופות הדורסים ניזונים מטרף חי, שאותו הם דורסים ברגליהם החזקות עד להריגתו המוחלטת. דורסי הלילה מבצעים את זממם בתעופה חרישית, דווקא בחסות החשכה. הם טורפים מכרסמים, ארנבות, חרקים ועופות.
החבר'ה האלה עובדים רק במִשמרות לילה, ומסתבר שהם מסתדרים מלידה בחושך מוחלט, בלי פנסים או אפילו נר קטן. דורסי הלילה לא בורכו רק בראיית לילה טובה, כפי שציָינו, אלא גם בזוג עיניים הממוקמות בחלק הקִדמי של הראש. למה זה חשוב? פשוט: כאשר העיניים מלפנים הן המעניקות לעוף הדורס ראייה תלת–ממדית, העוזרת לו להעריך עד כמה הטרף רחוק ממנו.
ממרומי צוּק גבוה קולט העוף הדורס רחש חשוד מתחתיו. שמיעתו חדה, ואין הוא שוגה בדמיונות. הוא מעיף מבט קצר למטה, "נסגר" על עכבר קטן ושלֵו, וצולל במהירות עצומה. ברגליו, עטורות הטפרים הארוכים והחדים, הוא מוחץ אותו למוות. הטרף האומלל אינו מסוגל אפילו לשמוע אותו מתקרב, שכן פלומת הנוצות שעל גופו בלעה את הרעשים.
במקורו החזק והמאונקל נוהג הכוֹס, עוף דורס שכיח בישראל, לקרוע נתחים מן הטרף. במקרה של העכבר הקטן הוא מתעצל, ובולע אותו בשלמותו.
חוקרים גילו כי זוג תִנשמות מצליח לחסל כ-700 עכברים בשנה, בשטח חקלאי לא גדול. ובשתי מילים: הדברה ביולוגית.
החקלאים, למרבה הפלא, לא חשבו לומר לדורסי הלילה "תודה" על הצלת היבול בשדות. תחת זאת, הם השתמשו ברעלים כדי להילחם בעכברים המזיקים. העכברים אמנם מתו, אך גם התנשמות שזללו אותם מתו. ובשתי מילים: הרעלה מִשנית.
אתם בוודאי כבר מבינים לבד שבשנים הבאות לא היו בשטח תִנשמות שיעזרו לחקלאים במלחמה נגד העכברים החדשים שיגיעו לשדות. אבל החקלאים לא יתייאשו: באין דורסי לילה שיסייעו בהדברה של המזיקים, הם יוסיפו עוד ועוד רעלים ליבול. כך קורה שהירקות המגיעים אלינו הביתה נעשים יותר ויותר מורעלים, והעופות הדורסים הולכים ונעלמים.
העוף החזיר
האוֹחַ הוא דורס הלילה הגדול בישראל. מוּטת כנפיו (רוחב גופו כשכנפיו פרושות) עולה על 160 סנטימטרים. האוֹחַ בולט בעיניו הכתומות ובגופו הצהבהב, שפסים חומים מעטרים אותו. בשעות היום צבעי האוֹחַ מסווים אותו על רקע כוכי הסלע, המצוקים או המערות שבהם הוא מקנן, הרחק מיישובי אדם.
האוֹחַ הוא לא חברותי במיוחד, ואת רוב חייו הוא מבלה לבדו. זר שיקרב לנחלתו יגורש בקולות קרקור ושריקות.
לאוֹחַ יש בת זוג קבועה לאורך החיים, אִתה הוא נפגש מִדֵי שנה בעונת הרבייה. יחד הם חופרים באדמה בור קטן, מקרקרים ומשמיעים קולות קצרים. שלוש הביצים שהנקבה מטילה הן לבנות ומבהיקות בחשֵכה. האם דוגרת עליהן לבדה, אך האב לא נוטש אותה לאנחות. מִדֵי יום הוא מביא לה סעודה מפנקת,שאותה הוא נושא במקורו או בטפריו, וחוזר לעמדתו – עמדת השמירה. אם הוא לא ישמור על יקיריו – מי יעשה זאת?
בתחילת האביב בוקעים מהבֵּיצים שלושה גוזלים עיוורים ואפרפרים, וההורים מאכילים אותם במסירות. בגיל חודשיים וחצי הם כבר יצליחו לעוף, אך ההורים ממשיכים לטפל בהם עד הסתיו. רק בגיל שנתיים האוֹחַ בוגר דיו כדי להקים משפחה משלו.
חובבי הטבע מכנים את האוֹחַ "החזיר שבעופות". האוֹחַ לא סולד כמעט משום סוג של מזון, גם לא מ…קיפודים. בטפריו החדים מקלף האוֹחַ את עורו הקוצני של הקיפוד, ואוכל אותו לתיאבון. אז אם בטיול פגשתם בערֵמה של עורות קיפודים, תנו כבוד. סיכוי גדול שאוֹחַ בסביבה…