מאת איה גולדשמיד
הרופא כבש את צחוקו במאמץ גדול. זה היה מגוחך יותר מכל מה שיכול היה לדמיין לעצמו. ושתי עמדה לפניו בכתר מלכות ובשמלת נשף זוהרת. רק הזנב שהגיח מאחור הרס את כל ההופעה.
"נוּ, תחתוך אותו", היא לחשה בזעם. "תזריק לי חומר הרדמה מקומי, ותוריד את המִטרד המכוער הזה מעליי".
"תירגעי, הוד מעלתך", הרצין הרופא. "זו אינה שערה קטנה שאפשר להסיר בפינצטה, או פצעון שאפשר לרפא. זה זנב".
"לא אכפת לי", התייפחה המלכה. "תסיר את זה ממני".
"זה לא כל כך פשוט", כרכם הרופא את מִצחו. "הוא מלא חוליות ושרירים".
ושתי הושיטה את ידה לאחור. מבלי מֵשים היא ליטפה את הזנב הארוך והשעיר, ונרתעה בסלידה.
"תגיד, אתה רופא בכלל?!" שאגה. "לא למדת בבית הספר לרפואה כיצד מסירים זנב לא רצוי?"
"לא ממש", גמגם הרופא, "אבל אני מכיר מישהו שמבין מצוין בזנבות. האמת היא שגם בקרניים הוא מבין, ואפילו בחדקי פילים. הוא ידיד טוב שלי, וטרינר במקצועו".
הווטרינר המהולל הובהל לארמון המלכה, אך גם הוא לא היה איש בשורה.
"אני מצטער, הוד מלכותך", לחש הווטרינר, "אבל מאוחר מִדַי. הזנב כבר התחבר לעמוד השִדרה שלך. אם רק הייתם קוראים לי קודם".
"אני לא מאמינה", הליטה ושתי את פניה בידיה הרועדות. "מה אני עושה עכשיו עם הזנב הזה?"
"גרשי אתו זבובים", הציע המומחה. "האמיני לי, את כבר לא תוכלי בלעדיו".
מי שמביט בי מאחור
בחיים לא תצליחו למשוך לצפרדע בזנב שאין לה, וגם הזנב של הדוב קצר מִדַי. אבל אם תביטו מאחור, לרוב היונקים ולרבים מבעלי החיים יש זנב.
קל להבחין בכך שזנב הלטאה שונה מזנב הסוס, ולא מזכיר בכלל את הזנב של הטווס. בטבע יש סוגים רבים של זנבות.
הזנב הוא המשכו של עמוד השִדרה המשתלשל מאחורי הגוף. הוא מורכב לרוב מחוליות ושרירים, ומכוסה בעור ולפעמים גם בשערות.
רוב היונקים מעוטרים בזנב. רק מינים מעטים, כמו השימפנזים, השפנים והעצלנים הם חסרי זנב חיצוני, אם כי בתוך גופם יש משהו הדומה לזנב פנימי. עמוד השִׁדרה, כידוע, בנוי מחוליות-חוליות של עצם. גם קצה עמוד השִׁדרה של השימפנזים בולט מעט כלפי חוץ, ומתגאה בשם "עצם הזנב". מה שעושה את ההבדל הוא האורך. לא תמיד עצם הזנב ארוכה מספיק כדי לבצבץ לה מחוץ לגוף, וזה גם הנס שלנו, בני האדם.
הניחו לרגע את גיליון העיתון, ומששו את תחתית גבכם. הרגשתם אותה? כן, גם לנו יש עצם זנב. חוץ מזה שהיא עלולה לכאוב לאחר ישיבה ממושכת, אין איש יודע בדיוק מה תפקידה בגוף שלנו. מדהים, אבל כאשר העוּבר עדיין ממש קטןברחם אמו, הוא די דומה לדגיגון בעל זנב מרשים בגודלו. למרבה המזל, הזנב נעלם במהלך ההיריון, ותינוק יפה ובריא מגיח לאוויר העולם.
הזנב מציל חיים
מה המשותף לזנב ולסיכה של כיפה?
לשניהם יש אין-סוף שימושים.
החתול חב לזנבו את עמידתו היציבה. לא משנה מאיזה גובה יקפוץ, החתול ינחת, על פי רוב, על שתי רגליו.
הקנגורו מסוגל להישען על זנבו האדיר כדי להתפנות לקרב אגרופים מתלהם, ואילו קוף העכביש משתמש בזנבו כזרוע נוספת, המסייעת לו לנוע בביטחון מעץ לעץ.
הברדלס, כמו הדגים (שזנבם הוא הסנפיר האחורי), משתמש בזנב שלו כמו בהגה. בריצה של 110 קמ"ש קשה לעצור בסיבובים רק כדי להטות את הגוף ימינה, אך זנבו מסייע לו בכך.
הזנב הוא גם כלי להעברת מסרים בקרב בעלי החיים. ידוע שכלב המכשכש בזנבו רוצה לומר: "אני שמח". מסתבר שגם שועלים מבויתים מכשכשים בזנב כשמצב רוחם עולה. חתולים סומרים את זנבם כשהם מעוניינים להפחיד מישהו,והנמר מטלטל את זנבו ביום עצבני במיוחד.
הזנב הוא גם כלי תקשורת: האיילה מאותתת בזנבה לעופרים הקטנים ללכת בעקבותיה בסבך. ללא הזנב הם לא יראו אותה.
בשעת מנוסה מהירה מצליחה כל זברה להיצמד לקבוצה שלה לפי דוגמת הפסים בזנבות. כאשר תַּן מתאמץ להיראות כנוע, הוא מכניס את זנבו בין רגליו, ונקבת הצבי המחפשת בן זוג, זוקפת את זנבה.
אבל יש מקרים שהזנב ממש מציל חיים: הקורדיל, למשל, הוא זוחל שבשעת סכנה נושך את זנבו בכוח, ויוצר בכך מעגל של קוצים, המרחיק טורפים. ישנם דגים אשר כתם של עין מזויפת על זנבם מסיט את תשומת לבו של הטורף מהראש הפגיע לזנב.
לנחש האניליוס יש זנב כתום בולט, הגונב את ההצגה ומגן על ראשו העדין מטיפוסים תוקפניים בסביבה. כידוע, כלל גדול להישרדות בעולם החי הוא העיקר לא לאבד את הראש.
זהירות, זנב לפניך!
שנים רבות התאמצו החוקרים להבין את הטווס, ולשווא.
מה הוא עושה? לפרושׂ בפומבי זנב כל כך ארוך וצבעוני, המושך מרחוק כל טורף רעב? ואיך בכלל הוא יכול לברוח בשעת סכנה, כאשר זנב כבד כל כך מחובר לו מאחוריו?
השאלות הללו נותרו תלויות באוויר, עד שבא פרופסור אמוץ זהבי, פיצח את החידה, ולימד אותנו את עקרון ההכבדה.
הטווס לא פורש את זנבו לכבודנו, הוא מעוניין למצוא בת זוג. טווס עם זנב בולט, גדול וכבד המצליח להינצל מטורפים ולהשיג מזון – כבר לא צריך להוכיח שהוא חזק ומוצלח. כל נקֵבה תשמח לחלוק את חייה עמו, ועם הזנב כמובן.
בכלל, בעלי חיים רבים מכינים מופע אמיתי שבו הם מציגים את זנבם לראווה, ומנסים למשוך בת זוג. גם עוף השכווי הכחול פורש את זנבו, וזכר עוף הנבלי רוקד ושר מבמה מוגבהת על קרקעית היער, כשזנב הנוצות שלו רוטט על גבו.
אבל אסור לטעות: זנב הוא לעתים גם נשק מסוכן מאין כמוהו.
נחש המוקסין, למשל, אוהב לנופף בזנבו הבהיר והבולט. צפרדע הבטוחה כי תולעת לפניה, מתקרבת לפיתיון, רק כדי להשביע את רעבונו של הנחש.
התנין יכול למחוץ בקלות יצור אחר בעזרת זנבו השרירי, העשוי להגיע גם לאורך של ארבעה מטרים. ועוד לא דיברנו על העקרב. עקרב המזהה טרף, לוכד אותו בצבתותיו ושולח את זנבו כדי לגשש ולחפש מקום בו העור רך מספיק. כעת הכל נעשה משחק ילדים. העוקץ בקצה הזנב ננעץ בקרבן, הארס המשתק מוחדר לגופו והמִשחק נגמר.
אגב, עם הזנב הזה בדיוק מגִנה העקרבה על העקרבונים הקטנים בימים הראשונים לחייהם, כאשר הם מונחים בשלווה על גבה החם.
אין פלא שחֶרֶק בשם מקלון מנסה להבהיל את תוקפיו בחיקוי לא רע של תנוחת העקרב. עם בטן מקופלת כלפי מעלה וזנב חורש רעות – מי משוגע להתקרב אליו?
הידעת?
תשמרי על הזנב שלך!
לטאה שאינה זריזה מספיק לברוח מטורף רעב, מסוגלת להשאיר את זנבה בפיו ולברוח. הזנב ממשיך להתפתל, הטורף ממשיך להתבלבל, והלטאה כבר במקום מִבטחים.
באופן מדהים כעבור זמן מה צומח ללטאה זנב חדש, אבל כבר לא כדאי לה להסתבך בצרות. אם היא תאבד את זנבה בשנית, הוא לא יצמח עוד.
פינת הדִילֶמוּוּוּ
אף אחד לא יקצץ את הזנב שלי
יש הנוהגים לקצץ את זנבם של כלבים גזעיים גדולים, כמו הרוטווילר, בטענה שבמקרה והכלב יחבוט בזנבו חזק מִדַי, הוא עלול לנקוע את עמוד השִׁדרה שלו. גם תחרויות יופי של כלבים מגזעים מסוימים מחייבות את קיצוץ הזנב.
לעומת זאת, ישנן מדינות בהן קיצוץ זנבו של בעל חיים מוגדר כהתעללות, ואסור על פי חוק.
ומה דעתכם? כתבו לנו, לפי הכתובת המתפרסמת בעמוד 2 (בדואר או בדוא"ל), ומכתבים נבחרים יפורסמו.