אור היהדות: מנורת הזהב המשוחזרת ברובע היהודי בירושלים
מאת אורן זונדר
בני האור
שנים רבות האמנו כי ההבדל בין בעלי החיים לבין האנשים טמון ביכולת של האנשים לדבר אלה עם אלה, לעומת החיות שאינן יכולות לדבר. אז נכון שהחיות אינן מסוגלות לתקשר ביניהן בצורה גבוהה ואֵיכותית כמונו, בני האדם, אבל הן כן יכולות לנהל תקשורת מורכבת ביניהן.
מחקרים שנעשו על בעלי חיים שונים – קופים, לִווייתנים ואפילו דבורים – הוכיחו כי לחיות שונות יש יכולת תִּקשור מופלאה, ובחלק מבעלי החיים ניתן ממש לזהות שפה, עם מבנה תחבירי ולשוני מיוחד. הגילוי הזה מצמצם במשהו את ההבדל העיקרי בינינו לבין בעלי החיים, אך אל דאגה. אנחנו, בני האדם, היינו ונישאר נזר הבריאה. הסיבה לכך היא שיש לנו יתרון מופלא ומובהק, שאף חיה לא תוכל לעולם להשיגו. אנחנו, בני האדם, בני האור!
מקדשים את האור
בעוד בעלי החיים בכל העולם מושפעים מן הטבע בדיוק מדהים – הם מתעוררים עוד לפני זריחת השמש, והולכים לישון סמוך לשקיעתה – אנו, האנשים, השכלנו להתנתק מהטבע, בכך שאנו יודעים את סודו של האור.
חג החנוכה הוא הזמן שבו החושך, לכאורה, הוא הרב ביותר (מבחינת לוח השנה, בזמן שבו חל חנוכה בלוח העברי והלועזי גם יחד – היום הוא הקצר ביותר והלילה הוא הארוך ביותר). אך דווקא בזמן זה, בו החושך מתגבר – חוגגים היהודים את חג האוּרים. לא בכדי הדליקו נֵרות בכל יום בבית המִקדש, שהרי המנורה האירה כל יום את המִקדש הרֵיק. אף אדם לא נהנה מאורה של המנורה, שהודלקה רק כאשר יצא אחרון הכהנים מן המִקדש. המנורה היא הסמל לעליונותו של האדם על פני כל הבריאה – הוא היחיד שיודע להשתמש במתנה ששמה אש, ולנצל אותה לצורכי התאורה.
אין זה מקרה שאנחנו, היהודים, מקדשים את האור, והמנורה היא סמלנו. בכל שבת אנחנו מדליקים את הנרות שמבדילים בין החול לבין הקודש, ובכל מוצאי שבת אנחנו שוב מדליקים את האור ומברכים "בורא מאורי האש". רק אנחנו יודעים לקחת את הזמן ולקדש אותו; להתייחס אליו כאל דבר שאינו מובן מאליו, אלא כמתנה מאת הקדוש-ברוך-הוא.
חנוכה שלי
חוויית החנוכה ברובע היהודי בירושלים מלאה באור יקרות. ראשית, יפה מאוד להגיע אל הרובע היהודִי ולראות את יהודֵי הרובע מדליקים נֵרות בפתחי הבית והחלונות, ומאירים את העיר ירושלים באורות החנוכה. לאחר מכן כדאי לבקר ברובע ההרודיאני, שם נמצא הציור הקדום ביותר של מנורת המִקדש, שהפכה לסמל היהודי הנפוץ ביותר בעולם. בהמשך נרד לעבר שריד בית קודשנו אצל הכותל המערבי, וממש בירידה, ברחוב התמיד, נוכל לראות את מנורת הזהב המשוחזרת, אותה תרמו יהודים טובים בציפייה ליום בו נוכל להדליק אותה בבית המקדש שייבנה. ולנו לא נותר אלא לאחל שכבר בביקורנו הקרוב נחזה בעינינו בכהנים המדליקים את המנורה בבית המִקדש.
אורן זונדר