חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס


מאת חנה גולד

תעודת זהות

שם: אורלי לוי-אבקסיס.

גיל: 37.

ארץ לידה: ישראל.

מקצוע: אשת תקשורת.

תפקיד בכנסת: ח"כ מטעם מפלגת "ישראל ביתנו" וסגנית יושב ראש הכנסת.

שלום, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. מה את זוכרת מתקופת הילדות שלך?

"יש לי הרבה זיכרונות. הזיכרון החזק ביותר שלי הוא הפעם הראשונה שגיליתי את נושא האומנה. משפחות אומנה לוקחות ילד לתקופה מסוימת כדי לעזור לו בהתפתחותו. להורים שלי היו חברים שהיו לוקחים ילדים לאומנה. הזיכרון שנצרב ביותר בלבי היה של ילדת אומנה שעברה סיפור חיים לא קל, וחברה של אמי יצאה במלחמה במטרה לאמץ אותה. היא לא הסכימה לוותר, והיא הצליחה. זה היה האימוץ הראשון דרך אומנה בארץ. הסיפור ליווה אותי במשך כל החיים, והוביל אותי לעזור ולפעול למען ילדים בסיכון. שם בעצם היה המפגש הראשון שלי עם תחום הפעילות העיקרי שלי".

לכל ילד יש חלום מה יעשה כשיהיה גדול. מה היה החלום שלך?

"ההורים שלי היו חוזרים הביתה מאוחר מאוד. אבי היה יושב עם אמי לצפות בטלוויזיה, ואני הייתי נדחקת ביניהם. אמי הייתה דורשת שאלך למיטה, אבל אבי היה מוותר לי קצת ומסכים שאשאר עוד טיפה. יום אחד אמרתי להם: 'אני עוד אופיע בטלוויזיה'. בכל ערב שבת, לאחר הקידוש, אחי ואני היינו עורכים בבית הפקות של דרמה והומור. בסופו של דבר, ברבות השנים, הפכתי לאשת תקשורת, ובאמת היו לי תכניות ברדיו ובטלוויזיה".

האם חלמת אי פעם שתגיעי להיכן שאת נמצאת היום, חברת כנסת וסגנית יושב ראש הכנסת בכנסת ה-18?

"לא חשבתי על פוליטיקה בכלל, אבל המציאות הרבה יותר חזקה מאתנו. בכל התכניות שלי, ובעיקר בתכנית הרדיו ב'רדיו קול רגע', הייתי מדברת על אג'נדה חברתית. בפוליטיקה משתמשים במונח 'אג'נדה' כאשר רוצים לקדם עניין מסוים. ולי היה חשוב מאוד לפעול בחברה שלנו למען ילדים וילדות הזקוקים לעזרה. על אף שבדרך כלל לא הייתי אמורה להשמיע את הדעות שלי, הייתי משמיעה את ה'אני מאמין' שלי ומדברת על התמיכה שצריך לתת לאוכלוסיות החלשות. ואז הגיעו אליי הצעות להפוך את הדיבורים שלי למעשים, ולהצטרף לסיעת 'ישראל ביתנו'. זה היה בהחלט מאתגר. היה לי קשה להחליט, כי הייתה לי גם הצעה מפתה מערוץ 10, אבל החלטתי לנצל את ההזדמנות".

מה את עושה למען הילדים והילדות של ישראל?

"אני משמיעה את קולכם. אין כמעט שבוע שבו אני לא מעלה בישיבות הכנסת את העניין של הילדים. ואחד הדברים שלמדתי לעומק, ואני גם מנסה להעביר אותו הלאה ולהחדיר בתודעה של האנשים, הוא שככל שמטפלים בבעיה מוקדם יותר, כך חוסכים נזקים ענקיים. כאשר נטפל בילדים שחווים קשיים בתחילת התהליך, נוכל למנוע מהם לגדול גם, חס וחלילה, להיות הורים שמזיקים לילדים שלהם, וכך נרוויח גם את הדור הבא. אני קוראת לזה 'סִדרה הנדסית'. אם לא מטפלים בילדים ועוזרים להם, אז הם גדלים והופכים להיות מבוגרים לא אחראיים, ואז הנזק מכפיל את עצמו. חשוב לזכור שעל אף כל הקשיים הכרוכים בעניין, לגדול במשפחות מצוקה זו לא מחלה כרונית. ניתן לטפל בזה, ועדיף מוקדם ככל האפשר".

מה המסר שתרצי להעביר לילדים ולילדות בישראל?

"השמים הם הגבול. אל תיתנו לאף אחד לתת לכם להרגיש לא שווה. תדעו שאין חלום שאי אפשר להגשימו. אם אתם חולמים על משהו, אתם בטוח תצליחו לעשות אותו, רק תאמינו שאתם יכולים. הסוד בזה הוא להוריד את החומות שבנינו בפני עצמנו ולהרגיש כמה שאנו בעלי ערך עצמי גבוה מאוד. גם אם מישהו מנסה להוריד אותנו, לא להאמין לו".