יהודי קובה

מאת ד"ר ארי גרינספן

הסיפור מתחיל לפני כמאה שנים, כאשר הבעיות והחיים הקשים בטורקיה שלאחר מלחמת העולם הראשונה הביאו כמה אלפי יהודים מטורקיה לעבור לקובה שבאמריקה הדרומית, בחיפוש אחר הזדמנויות חדשות. לפני מלחמת העולם השנייה התחילו להגיע למקום גם יהודים אשכנזים שהצליחו להימלט מגורל אחיהם שנותרו תחת כיבוש הנאצים באירופה. הקהילה בקובה שגשגה, והיו הרבה סוחרים יהודים מוצלחים ועשירים.

לפני כחצי שנה, כאשר יעקב ברזניאק, המנהיג של קהילת היהודים בקובה, הגיע לארץ לביקור וללימוד, התבקשתי לבדוק עמו את חוקי השחיטה, כפי שלמד לפני שנים כה רבות מאביו, כאשר היה גבר צעיר. סבו עבר לקובה בשנת 1928, והיה שוחט בקהילה. סבו למד את דיני השחיטה מאביו, והיה שוחט משום שסיפק בשר כשר לאי כולו. כאשר יעקב היה נער צעיר, היה אביו חולה מאוד. האב ידע כי אין אנשים דתיים אחרים על האי, ואם יעקב לא יבין את חובתו לתמוך ולעזור לשמור על הקהילה החרדית ועל המשכיות בית הכנסת, הקהילה תיסגר. האב עשה משהו מדהים. הוא לקח את יעקב לבית הכנסת, פתח את ארון קודש וביקש מיעקב להישבע שהוא ייקח על אחריותו לשמר את המשך פעילותו של בית הכנסת האורתודוקסי באי. כאשר יעקב היה בן 17 הלך אביו לעולמו, ויעקב הפך להיות החזן בכל התפילות. כיום הוא מנהל את בית הכנסת, את חברה-קדישא ואת בתי הקברות, הוא שוחט והוא הדמות הדתית היחידה על האי.

בשנת 1961 חלה בקובה מהפכה בראשות פידל קסטרו, שהפיל את הממשלה והפך למנהיג. קסטרו הוא קומוניסט מובהק, והיה אנטי מדינת ישראל, אך עם זאת, באופן מפתיע, הוא היה טוב אל היהודים באי קובה. חלק מהיהודים אפילו חושבים שקסטרו מגיע ממשפחת אנוסים, דבר המסביר את עזרתו ליהודים. כל העסקים באי הוחרמו על ידי הממשלה ונעשו ציבוריים, כפי שנהוג במשטר קומוניסטי, אולם אביו של יעקב, שהבין כי יהיה קשה מאוד לשמור על כשרות הבשר אם הממשלה תשלוט על חנות הבשר, כתב לשליט קסטרו מכתב, ובו ביקש חריגה עבור היהודים. קסטרו אישר זאת, והעסק היחיד שנותר פרטי בכל קובה היה חנות הבשר הכשרה. האנשים בקובה עניים מאוד בשל המשטר הקומוניסטי שעדיין שולט באי, ובמשך שנים רבות לא היה יבוא מכוניות לקובה, כך שהתחושה היא כאילו אתה הולך לאחור בזמן או נמצא בסט (תפאורה) של סרט הוליוודי, כאשר מכוניות יפות וענתיקות נוסעות ברחובות.

מטרתי הייתה לבקר את יעקב בקובה וללמוד על אודות היהודים באי. רובם עזבו לפני המהפכה שהתרחשה ב-1959, לפני 52 שנים. בעבר הייתה שם קהילה משגשגת. שמענו על בית כנסת שהיה סגור במשך שנים רבות, ואיש לא ידע אם הוא עדיין קיים שם. גילינו כי החלק התחתון של המבנה הפך לחדר כושר, אבל אף לא אחד ידע מה נותר מבית הכנסת למעלה. קיבלנו את המפתח ועלינו במדרגות התלולות אל תוך החשיכה, לא יודעים מה אנחנו הולכים למצוא שם. כאשר הארנו בפנסים סביב, גילינו צורה יפה של מגן דוד, נוצצת על התקרה. מעל אחת הדלתות מצאנו שלט ועליו כתוב הפסוק "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". מעל דלת אחרת מצאנו כרזה משנת 1972 על חגיגות יום העצמאות. אפילו גילינו מזוזה שנותרה על אחת מדלתות בית הכנסת השכוח הזה.

בכל מקום בעולם שבו אנו, היהודים, נאלצנו לברוח במטרה להגן על עצמנו, הותרנו חותם של קבע במקומות שבהם היינו. אפילו על האי הזה, המרוחק והקשה, החיים היהודיים עדיין מהבהבים, ובית כנסת, עם קול מהדהד של תפילה מימים רחוקים, עדיין חי.

הוא נוסע למקומות נידחים ברחבי הגלובוס, ומחפש אחר שרידים של קהילות יהודיות, במטרה להחזיר את המסורת האבודה שלהן. הוא ביקר במדינות שכף רגלו של ישראלי לא דרכה בהן, חפר במרתפים חשוכים ומצא אוצרות מופלאים. הוא ד"ר ארי גרינספן – מוהל, שוחט, רופא שיניים וסוג של אינדיאנה ג'ונס יהודי – וזה המדור שלו!