מאת דביר, איתמר והדס שרייבר
"אח", נשמעו השכם בבוקר אנחות מהחדר של הדס, "אח".
"כן?" הציץ ראשו של איתמר בפתח, "קראת לי?"
"איתמר", אמרה הדס, "לך תקרא לאבא".
"אם את רוצה את אבא", אמר איתמר, "למה קראת לי?"
"לא קראתי לך".
"אז למה אמרת אח?"
"נו, לך תקרא לאבא!"
"לכי בעצמך".
"אני לא יכולה".
"למה?"
"כואבת לי הרגל".
"איתמר, אתה עוד פה?" נכנס אבא לחדר ולעניינים, "אתה תאחר ללימודים!"
"אבא", עושה הדס את הפרצוף הכי מסכן שיש לה במלאי, "קיבלתי מכה וכואבת לי נורא הרגל".
"מתי קיבלת מכה?" מתעניין איתמר.
"אתמול", מסבירה הדס.
"ורק עכשיו התחיל לכאוב לך?" מכחכח איתמר בגרונו, "באמת מעניין מאוד".
"איתמר, החוצה", מבקש אבא, "הדס, תראי לי את הרגל".
"אח!" צועקת הדס.
"כן, מה?" איתמר מופיע שוב.
"לא קראתי לך", נאנקת הדס, "אח!!!"
"הקרסול באמת נפוח קצת", אומר אבא, "אבל זה לא נראה נורא".
"אח!" מתעקשת הדס, "אני לא יכולה ללכת לבית הספר, אח!"
"אז תקפצי", מציע איתמר, ולנוכח מבטו הזועם של אבא הוא מוסיף: "מה? אני בסך הכול דואג לה, שלא תפסיד לימודים!"
"איתמר – ללימודים", מצווה אבא, "הדס תתלבשי, אנחנו הולכים לרופא".
"אני יכול לבוא אתכם?" מתנדב איתמר בעל הנשמה הטובה.
"לא", אומר אבא, "אתה הולך ללמוד".
"אוי", גונח איתמר, "פתאום גם לי כואבת נורא הרגל".
"החוצה!"
"רק תזכרו שמצִדי אני מוכן לבוא ולעזור לכם מתי שתרצו. אפילו באמצע השיעור", ממלמל איתמר והולך.
"איזה אח…" מדדה הדס על רגל אחת.
"מה", שואל אבא, "שוב כואב?"
"התכוונתי לאיתמר", מבהירה הדס.
***
"נו, איך הרגל?" שואל איתמר כשהוא חוזר אחר הצהריים.
"סתם נקע", אומרת הדס, "הרופא דווקא אמר לדרוך על הרגל כמה שיותר".
"כמו שחשבתי", מאבחן איתמר, "לא הרגל כואבת. כואב לך ללכת לבית הספר".
חזק!!
אהבתי. אשמח אם זה ימשיך להתפרסם