מאת רות ביתן-כהן
לאש, תופתעו לדעת, יש תרומה חשובה לבני האדם גם בהקשר החברתי. האדם הקדמון נעזר באש כדי לנהל את משק ביתו וליצור חפצים שיסייעו לו בדברים רבים, אך הוא נעזר בה גם כדי לפתח את שכלו. הישיבות סביב המדורה גם ליכדו את הקבוצות ואת המשפחות, ואפשרו לכולם רגע של נחת מעמל היום. ברגעים האלה יכלו לדבר, לדון בנושאים שונים, לספר וללמוד דברים חדשים.
בל"ג בעומר אנו כמו שבים לתקופה ההיא, שתולשת אותנו מהבתים ומאחדת את כולנו סביב המדורה. אך למעשה, האש של ל"ג בעומר לא נועדה לסמל את האש של האדם הקדמון. למושג האש בתורת הנסתר (הקבלה) יש משמעות של קדושה ושל לימוד תורה. איך בדיוק, ולמה דווקא ביום זה?
בט"ז בניסן, מיד לאחר היום הראשון של חג הפסח מתחילים לספור את "ספירת העומר", כפי שנאמר בתורה: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת [=יום השביתה ממלאכה – החג] מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת [=שבועות], תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה… תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם" (ויקרא כג, טו-טז). ספירת העומר נקראת על שם קרבן העומר שהוקרב בבית המקדש והיה עשוי משעורים.
בימי הספירה נוהגים מנהגי אבלות לזכר מותם של תלמידי ר' עקיבא במגיפה. התלמוד מספר שהם מתו משום שלא נהגו כבוד זה בזה. ביום ה-33 (ל"ג) של הספירה, שחל תמיד ב-י"ח באייר, פסקה המגיפה, ולכן נוהגים ע"פ רוב להפסיק את מנהגי האבלות.
אז איך כל זה מתקשר למדורות?
על אף מות תלמידיו, הצליח ר' עקיבא להעמיד חמישה תלמידים שהצליחו לשמור על לימוד התורה וקיום המצוות, למרות גזירות הרומאים באותה תקופה. אחד מהם הוא ר' שמעון בר-יוחאי. השלטון הרומאי גזר על רשב"י מיתה משום שעסק בלימוד התורה ודיבר בגנות השלטון. רשב"י ברח והסתתר עם בנו במערה במשך 13 שנה. בל"ג בעומר נפטר רשב"י. בספר הזוהר מסופר כי לפני פטירתו כינס רשב"י את תלמידיו וגילה להם מסודות התורה והקבלה. באותו היום היה אפוף ביתו של רשב"י אור ואש חזקים ולא היה ניתן להתקרב אליו. לזכר האור והאש הללו נוהגים להדליק ביום ל"ג בעומר מדורות ולעלות לקבריהם של רשב"י ואלעזר בנו במירון.
אף על פי שזהו יום פטירתו, נוהגים לחגוג ביום זה משום שרשב"י הצליח להתגבר על גזירות הרומאים ולגלות לתלמידיו את רזי התורה. בנוסף, נוהגים ללמוד בספר הזוהר בליל ל"ג בעומר. מנהג נוסף הוא לשחק בחץ וקשת, משום שבימי רשב"י לא נראתה הקשת (המסמלת פורענות) בשמים, בזכות כוח תורתו שהגן על עם ישראל.
המדורה הראשונה
מאת תמר זקס
אחרי שהשקענו מאמצים רבים באיסוף עצים למדורה, ערכנו רשימות והתווכחנו מי מביא מה, השמש סוף סוף שקעה. הלילה ירד וכולנו מוכנים. נותר רק להוציא את חפיסת הגפרורים, להצית את האש ולהדליק את המדורה. זה כל כך פשוט וקל, שאיננו מקדישים לכך מחשבה, אך לפני שנים רבות זה לא היה כך כלל וכלל. מיתולוגיות, סיפורים ואגדות רבות נכרכו סביב השאלה מי גילה את האש, ואיך זה קרה.
מדרש בראשית רבה – האש הראשונה הוצתה על ידי האדם הראשון במוצאי השבת הראשונה אחרי בריאת העולם.
המיתולוגיה היוונית – מקורה של האש הוא במרומי האולימפוס – במקום משכנם של האלים.
הפולונזים – מקורה של האש היא בשאול תחתיות.
גילויה של האש והשליטה בה שיפרו לאין ערוך את איכות חיים של בני האדם. האש שימשה להברחת בעלי חיים טורפים, אפשרה לבני האדם להרחיב באופן משמעותי את תפריט המזון שאכלו, ולשפר את טעמו. בזכותה יכול היה האדם להחליף את מקום המגורים שלו, ולהתגורר גם באזורים קרים יותר. הטמפרטורות הגבהות שנוצרות מהאש אפשרו ליצור ולעבד כלים מחומרים שונים. ללהבות האש פנים שונות, לעתים היא חמה ומאירת פנים ולעתים היא גם עלולה לשרוף. הטמפרטורה שלה נעה החל מעשרות מעלות ועד אלפי מעלות.