פרשת בחוקתי
מאת אורן זונדר
כשהקב"ה יצר את האדם, הוא הניח אותו בגן העדן לעבדה ולשמרה. כמו שכולנו יודעים, הכול השתבש בסופו של דבר, והאדם גורש מגן העדן יחד חוה אשתו, וקולל בקללה – "בזיעת אפך תאכל לחם".
דומה, שמאז ועד היום האדם צאצאיו מנסים להגיע אל גן העדן שממנו גורשנו. בדמיוננו גן העדן הוא המקום השמור לצדיקים בעולם הזה, שבעולם הבא יושבים בו ומתעטרים מזיו השכינה. יש כאלה שמדמיינים לעצמם גם את התענוגות הפיזיים שישנם בעולם הבא – הטעמים, הריחות והצלילים השמימיים שממלאים את גן העדן היו נושא ליצירות אומנות, לתבשילים ולספרים במשך ההיסטוריה. כל אחד מדמיין לעצמו את גן העדן על פי אהבותיו ורצונותיו.
האמת היא שזה באמת יכול להיות מאוד מעניין לראות פעם אחת כיצד נראה גן העדן האמִתי, ולחילופין כיצד נראה הגיהינום. פרשת השבוע שלנו, פרשת "בחוקתי" מראה לנו שבעצם מושג גן העדן והגיהינום אינם מושגים מרוחקים ומופשטים, אלא מושגים ארציים מאוד. כשהקב"ה מבטיח לנו גן עדן, בתנאי שנלך בדרך הנכונה ונעשה את מה שצריך (אם בחוקתי תלכו..), הרי שאנחנו יכולים להיות בגן העדן כבר עכשיו! הגשם ירד בעתו, הכול יהיה בשפע ולא נספיק לעבוד את כל עבודות השדה כמו שצריך. הארץ תהיה שלווה ללא אויבים (חשבתם פעם שיכול להיות מצב כזה?) ובסופו של דבר – הקב"ה ילך בתוכנו. ואפילו שנצטרך "להזיע" בשביל הלחם, ואפילו שלא נוכל לקטוף שוקולדים מהעצים וסוכריות לא יפרצו מהמעיינות – אנחנו עדיין נרגיש כי גן העדן נמצא כאן ועכשיו, אתנו ממש. הקב"ה מלמד אותנו שאנחנו רק צריכים לדעת להקשיב למה שנמצא בעולם הזה, להכיר אותו כמו שצריך. ואז נראה כי גם כאן, אם רק נרצה נוכל להפוך את העולם שסביבנו למקום נהדר. לעומת זאת, לאדם יש כוח גם להרוס ולקלקל, להחריב ולריב עם כל מי שנמצא סביבו ולהפוך את חייו בעולם לגיהינום המושלם. אין צורך לחכות לעולם הבא, אומר הקב"ה, אם רק ננהג כפי שצריך נוכל לראות את הדברים הטובים בעינינו ממש. אבל כדי לראות משהו טוב צריך גם לדעת להסתכל היטב, והכי חשוב לאמץ לעצמנו נקודת מבט טובה וחיובית. ואז נראה כי באמת חיים אנו בעולם שנברא על ידי הטוב והמטיב בשבילנו.
ברצוני לאחל מזל טוב לאבי היקר, משה זונדר, החוגג את יום הולדתו. "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו"