אתם בטח מכירים את המדרש הזה של חג השבועות, המספר איך הקב"ה עבר בין כל כל העמים בעולם, ושאל מי רוצה לקבל את התורה. כולם הסתייגו: "לא רוצים," "זה נשמע קשה," "זה נשמע מסובך"… רק עם ישראל, הקטן וקשה-העורף, העקשן הזה, הסכים לקבל על עצמו תרי"ג מצוות, בעוד ששכניו הגויים מסתפקים בשבע מצוות בני נוח (וגם זה בקושי). אחר כך מכל ההרים נבחר הר סיני, ההר הבאמת-קטן והבאמת-צנוע, בשעה שאחיו ההרים המהודרים נשארו מחוץ לתמונה.
ואז, אחרי שכולם צחקו על הדת החדשה, התייחסו אליה בחשדנות, בזלזול, בתמיהה על שיש לנו רק אלוקים אחד, ועוד "חסר צורה" בלי פסל ובלי מסיכה – נולד לעולם העם היהודי. במעמד מתן תורה, בבת אחת, הפכנו לעם. כל מורשת האבות החל מאברהם אבינו הפכה ממסורת משפחתית לתורה של ממש, עם מצוות, ערכים ובעצם תרבות שלמה.
והנה, חלפו הדורות, והתורה שלנו הפכה ממשהו שאומות העולם דחו בחשד – לכתב הקודש הנערץ והנקרא ביותר בעולם. התנ"ך. האמונה באל אחד התפשטה ויצרה דתות נוספות. כיום הנצרות והאיסלם התעצמו מאוד, אך בל נשכח מאיפה הכל התחיל – מהגלעין, שהוא היהדות. הוא אנחנו. הברית שלנו עם הקב"ה קיימת עד היום. שוב ושוב לאורך ההיסטוריה הוא הצילנו מפורענויות. שוב ושוב נוכחנו שכל עוד אנו שומרים על התורה, הוא בא לעזרתנו. כי אבותינו קשי-העורף קיבלו על עצמם להיות העם הנבחר, ולכן שום אומה לא תצליח למחות אותנו. כי גם אנחנו, עם כל הכבוד, קשי-עורף ועקשנים; שהרי לא ויתרנו על התורה עד היום.
חג שבועות ומתן-תורה שמח!
ליאת