מאת לאה קפלן
אלה מכם שהולכים לבני עקיבא, בוודאי מכירים את המדריך הטיפוסי: צעיר דתי-לאומי חייכן שגדל בארץ, בחברה הדתית-לאומית, והתחנך על ברכי העברית והישראליות. מה תגידו על ווראטו ג'אמרה, בן 16 מחיפה, שנולד בכפר אלפה שבצפון אתיופיה? בגיל שבו אנו מתחילים ללכת לכיתה א' וללמוד אל"ף-בי"ת הוא קיבל לראשונה את מטה הרועים שלו, ויצא עם הכבשים לבדו לטבע.
"אהבתי את השקט ואת המרחבים," מספר ווראטו. "והמשפחה שלי חלמה תמיד על ארץ ישראל. סיפרו לנו שהיא כולה זהב והעלים על העצים מצופים בכסף. יום אחד קמנו ועזבנו את כל הרכוש מאחור, והלכנו ברגל במשך יומיים לעיר הגדולה גונדר. במשך שלוש שנים גרנו במחנה מעבר בהמתנה לעליה ארצה. במחנה למדתי את אותיות האל"ף-בי"ת ואיך לכתוב בעברית את שמי ווראטו שפירושו בארמית – קודש.
"בגיל 11 עליתי סוף-סוף ארצה עם המשפחה שלי: הוריי ושבעת אחיי ואחיותיי. אחי הבכור נותר באתיופיה ועדיין ממתין לתורו לעלות ארצה. אני זוכר שכשירדנו מהמטוס, נישקנו בהתרגשות את אדמת הארץ. הרגשנו שהגשמנו חלום בן אלפי שנים."
"המבחן שלך הוא מסע סוכות"
כאשר ווראטו הגיע למרכז הקליטה במבשרת-ציון, הוא הצטרף לתנועת 'שחר' המיועדת לעולים מאתיופיה. בתנועה דיברו הכול בעברית. הוא היה עולה חדש ולא הבין דבר, עד שהגיע מדריך מעולי אתיופיה ותרגם לו את הנאמר לשפה האמהרית. "המדריך הזה עזר לי מאוד להיקלט," מוסיף ווראטו, "הוא הסביר לי על היהדות וקירב אותי לחברה הישראלית. בבית שלי לא דיברו עברית ובסניף התחלתי לדבר את השפה.
"לאחר שנה וחצי עברנו לעיר חיפה, שבה נאלצתי להתחיל את כל הליך הסתגלותי מחדש ולהתחיל ללמוד בישיבה התיכונית 'יבנה'. ואז, יום אחד, הופיע לפתע מולי בחור עם חולצת תנועה – הוא חיפש חניכים ואני חיפשתי מדריך. ישר קפצתי עליו בשמחה, והוא לקח אותי לסניף 'פאר'.
"למחרת אמור היה להתקיים 'מסע סוכות' וישר אמרתי 'אני בא.' באתי למסע ובמהלכו פניתי לקומונרית וביקשתי ממנה להיות מדריך בסניף. היא הביטה בי וענתה: 'המבחן שלך הוא מסע סוכות.'"
ווראטו השתדל להוכיח את עצמו במהלך המסע. הוא אסף חניכים, עזר לקומונרים והיה אחראי. היא ראתה שיש לו יכולות ארגוניות, אך עדיין לא הייתה בטוחה שבחור כה צעיר יכול להיות מדריך. היא שאלה אותו שאלות קשות, כמו: מה יעשה אם החניכים יתחילו ללכות מכות? איך יתמודד? מה יעשה אם חניך יתעלף באמצע הפעולה?
"נלחמתי כדי להיכנס להדרכה כי הרגשתי שהדבר בוער בעצמותיי, כמו אצל הנביא ירמיהו," מספר ווראטו. "הקומונרית הכניסה אותי להדרכה לחניכים בכתה ד'. התנאי שלה היה שהיא תהיה נוכחת ב'פעולת' הפתיחה שלי. הפעולה עברה בשלום והקומונרית ביקשה ממני סליחה על שלא האמינה בי."
לחניכים האתיופים קשה יותר
סניף 'פאר' נמצא בשכונת 'חטיבת כרמלי' במזרח העיר חיפה. בסניף 81 חניכים – עולים מאתיופיה, ו-16 מדריכים – כולם ישראלים, מדריכי חוץ הבאים מסניף כרמל ונו"ש, חוץ מווארטו. המדריכים צועדים בשבת ברגל מרחקים גדולים כדי להעביר פעולה. הסניף פועל בתוך מקלט כי אין תקציב למבנה. לסניף חסר ציוד בסיסי כמו: שולחנות, כיסאות, סידורים וחומשים וכסף למימון מסעות ומחנות לחניכים. ווראטו מדריך כעת חניכים בכיתה ז'.
מה יתרונותיו של מדריך עולה מאתיופיה?
"אני מכיר מקרוב את התרבות של החניכים שלי. עברתי אותם חבלי קליטה ולכן אני יכול לעזור להם. החניכים רואים בי בוגר, בן העדה, ודמות לחיקוי. כמו שהמדריך הראשון שלי בירושלים תרם לי, כך אני תורם לחניכיי בחיפה."
עם אילו קשיים מתמודדים החניכים שלך?
"חניך אחד החליט שהוא לא רוצה יותר ללמוד בביה"ס, כי חבריו לועגים לו בשל מוצאו. הלכתי אליו למרכז הלמידה ושוחחתי עמו – הוא היה מיואש והביע רצון לחזור לאתיופיה. עודדתי את רוחו ושוחחתי עם המחנכת שלו בביה"ס. ביקשתי ממנה שתיתן לו חיזוקים חיוביים ואפילו פרסים קטנים, שיעוררו בו את הרצון ללמוד. הילד הזה נרגע ועלה על דרך המלך.
"חניך אחר לא הכין שעורי בית, בגלל מחסום השפה. הוריו אינם יודעים עברית ולכן לא יכלו לסייע לו בהכנת השיעורים. הוא הרגיש שיש פער גדול בינו ובין חבריו, שהוריהם יכולים לסייע להם וגם מממנים עבורם שיעורים פרטיים. אמרתי לו: "הכי קל להרים ידיים ולברוח מן המציאות, אבל עליך להתמודד!"
"חניך אחר קילל אותי וזרק עלי כיסא באמצע פעולה. הוצאתי אותו החוצה אך לא הוצאתי אותו מן הלב… שאלתי את עצמי – מה גורם לילד להרוס פעולה שהמדריך טרח שעות על הכנתה? חיכיתי שבועיים כדי שיירגע והלכתי לביתו ברגל, מרחק של חצי שעה, כדי להוכיח לו שאכפת לי ממנו. הוא הופתע לראות אותי בפתח הדלת, הכניס אותי פנימה וביקש סליחה על התנהגותו. שנבעה מבעיית קשב וריכוז."
מכל מלמדיי השכלתי, ומחניכיי יותר מכולם
"ההדרכה מעצימה אותי. אני כל הזמן לומד מהחניכים שלי, עוזר לאחרים וה' דואג שיעזרו לי ולאחים שלי. בהתחלה הורי החניכים לא שלחו את ילדיהם לסניף, כי באתיופיה לא הייתה תנועת נוער. הסברתי להם את חשיבות ההשתתפות בתנועה בשפה האמהרית. היום הילדים כבר באים בשמחה, וגם ההורים שמחים שלילדים שלהם יש מסגרת, הם אינם מסתובבים ברחובות ויש מדריך שנותן להם כיוון בחיים. לאחרונה פתחנו בסניף 'בית מדרש לנוער' – אנו מקיימים שיעור תורה ואחריו חוג קרב-מגע. בעבר, חניכים לא באו לתפילה בבית הכנסת, ואילו היום הם באים, מתפללים ומתחברים לעם ישראל וליהדות."
איזה מסר ברצונך להעביר לקוראי "אותיות"?
"חשוב לצאת מהבית הפרטי ולתרום לעם ישראל. במקום לשבת מול המחשב או לבהות בטלוויזיה, אפשר לנצל את הזמן לעזרה לזולת. מי שתורם – גם נתרם. הקהילה האתיופית היא אמנם קהילה סגורה, אך מי שמתקרב אליה – מגלה אנשים חמים, שיודעים להוקיר תודה.
"אם בעבר הייתי צריך להזכיר לחניכים שיש פעולה – היום הם בעצמם שואלים אותי: 'מתי יש פעולה?' הם מחכים לה… לכן ההדרכה עבורי היא בגדר שליחות והצלת נפשות ו'כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו!'"