מאת חנה גולד
כשאנו מביטים בהריסות חומות ירושלים, לא כולנו יודעים שרוב החומה שמקיפה את העיר היא כלל אינה אותה חומה שהובקעה בי"ז בתמוז לפני כאלפיים שנה. זוהי חומה חדשה יחסית, שנבנתה לפני כ-500 שנה בתקופת האימפריה העות'מאנית. כשמראים לנו "שרידים מתקופת בית המקדש השני", אלו אכן רק שרידים. ואם תהיתם למה לשמור שאריות חומה אם כבר בונים חומה חדשה – הרי זה כמו להשאיר רגל של שולחן שנשבר גם אחרי שבונים שולחן חדש! התשובה היא, שהמצביא הרומי טיטוס החליט בכוונה להשאיר את השרידים, כדי להראות לכל העולם מה גדולה ועצומה הייתה העיר שכבש.
אירוע גדול ונורא
אם נלך לבקר ברומא, נמצא שם את שער הניצחון של טיטוס. על השער מתועד בתחריט מצעד הניצחון שלו עם כלי המקדש שגזל מהעם היהודי, למשל מנורת הזהב. תארו לעצמכם: טובי האמנים של האימפריה הרומית בחרו לתעד את הניצחון על היהודים באנדרטה מהמפוארות בעולם! למה אנחנו כל כך חשובים? כי כיבוש ירושלים נחשב עבור הרומאים הישג משמעותי ביותר. עבורנו, העם היהודי, היה זה אסון בקנה מידה היסטורי.
צום י"ז בתמוז נקבע כיום אבל. מיום שנפלו החומות, עברו על העיר שלושה שבועות איומים, מצבה הידרדר ולבסוף נחרב בית המקדש השני בתשעה באב, ויהודי ירושלים הנותרים נלקחו לגלות יחד עם כלי המקדש.
אלא שהיום הזה מסמל משהו עמוק יותר מאשר רק אירוע נפילת החומות.
באתי, חיללתי, גנבתי
בי"ז תמוז, מיד לאחר שטיטוס הבקיע את החומה ופרץ לירושלים עם צבאו, הוא שרף ספר תורה ודאג להכניס צלמי עבודה זרה להיכל בית המקדש. חילול שם ה' היה בשיאו באותו היום, כי טיטוס רצה להראות לכולם שהמשמעות של נפילת החומות לא הייתה רק פיזית או אסטרטגית, אלא גם רוחנית.
תחשבו רגע על שאר החומות בעולם. חומת סין, למשל, שאותה בנו במשך השנים קיסרי סין על מנת להגן מפני פלישת האויבים המונגולים וההונים. או החומה האטלנטית באירופה שהקים היטלר בזמן מלחמת העולם השנייה, על מנת להגן על השטחים שכבש. הוא עשה זאת לאחר שהבין שחייליו לא מסוגלים לשרוד את החורף הרוסי הקפוא, ושהם קרובים לתבוסה. החומות האלו סימלו בעיקר ביטחון צבאי, בלי קשר לדת או לאמונה.
ייחודן של חומות ירושלים
אצלנו, לעומת זאת, ישו רובד נוסף.
מאז שעלו גולי בבל יחד עם ראשי הגולה, עזרא ונחמיה, ובנו את בית המקדש, הם החלו לבצר את ירושלים ולחזק את החומות סביבה. יהודי ירושלים הוסיפו להשלים את החומה שנפלה עם חורבן בית המקדש הראשון, עד שהגיע הקיסר הרומי קלאודיוס ועצר את הבנייה. הוא פחד שמא היהודים יקומו וימרדו באימפריה הרומית, אם הם יהיו חזקים מדי בעיר בצורה היטב. קלאודיוס אכן צדק. היהודים פתחו במרד גדול, בעיקר בגלל שהרומאים התאכזרו אליהם קשות. כאשר התחיל המרד, סיימו היהודים לבנות את החומה בחופזה, כך שהיא הייתה נמוכה ולא חזקה במיוחד. אך חומת ירושלים מלכתחילה לא הגנה רק על שטח מגורים, אלא על לב לבו של העם היהודי, המקום הקדוש ביותר בעולם – על בית המקדש. טיטוס היה חכם מספיק להבין זאת, ולכן כבר ביום הראשון למלחמה הוא דאג לפגוע בבית המקדש ולטמא אותו, למרות שטיטוס נלחם בירושלים ושהה שם שבועות ארוכים.
להחליש את הלבבות
עד נפילת החומה היו יהודי ירושלים נתונים תחת מצור, אין יוצא ואין בא. תארו לכם שאתם נמצאים בעיר סגורה כמה חודשים. מהיכן ניתן להשיג אוכל ומים, שלא לדבר על כלי נשק? ובכן, זה בדיוק היה המצב של ירושלים. היהודים שקיבלו את פניו של טיטוס מעבר לחומה ההרוסה, היו מותשים מכל הבחינות. הם ניסו לגייס את כל מי שרק היה אפשר כדי להציל את ירושלים. המצב היה כה גרוע, שגם הכוהנים שבדרך כלל לא משתתפים במלחמות נאלצו להתגייס, כך שלא נותר כהן טהור אחד לעבוד בבית המקדש. הייתה זו הפעם הראשונה שבה לא הוקרב קרבן התמיד בבית המקדש.
נפילה רוחנית
כתוב שירושלים נחרבה בגלל שנאת חינם. בין יהודי ירושלים שררו יחסי איבה, קנאה ותחרותיות, על אף שקיימו כהלכה את כל המצוות שבין אדם למקום.
הצום לא נקבע רק כדי להזכיר לנו אירוע היסטורי עצוב מימים עברו. הוא נועד לעורר אותנו לתקן את המעוות. במילה ירושלים מסתתרות המילים "יראה" ו"שלם", כלומר יראה בשלמות. האדם נמשל לעיר קטנה, וכמו העיר, הוא צריך חומה שתשמור עליו. החומה שמגנה על האדם היא היראה והפחד שלו מאלוקים. זה מה שנותן לו כוח להתגבר על הרצונות שלו, ולקיים תורה ומצוות כראוי. כאשר יש לאדם יראת שמים, הוא מרגיש מה כדאי לעשות ומה לא כדאי, אפילו שזה לא כתוב במפורש בתורה. יראת שמים חשובה כל כך ליהודי, ממש כמו החומה שהגנה על ירושלים. הרגע שבו נפלה החומה היה בעצם הרגע שבו חרבה כל ירושלים.
כאשר בתוך לבו של יהודי מקונן פחד מאלוקים, הוא אוהב את חברו אהבת חינם, כי הוא מרגיש ששניהם אחים, לשניהם יש נשמה שהיא חלק א-לוה מלמעלה.