בתרבות המערב, הכול נמדד על פי הכסף. אפילו הזמן, אותו הפקיד הקב"ה בידי האדם לפעול טובות בעולם, תורגם בעולם המערבי למשפט Time is Money. אפילו ערכו של אדם נמדד בתועלת הכלכלית שאותה הוא מביא לעולם במשך שנות חייו. כשבקיץ האחרון העם דרש צדק חברתי, חכמי הכלכלה דיברו על מונחים כמו יעילות כלכלית, תפוקה ותוצר גולמי לנפש. האדם וייחודו, תפקידו בעולם והיותו של האדם יצירו של הקב"ה, לא לקחו תפקיד בניתוחים הכלכליים המלומדים הללו. בעולם שכזה, ישנה בעיה להתמודד עם האנשים שאינם תורמים לכושרה הכלכלי של המדינה. כאשר האדם נמדד לפי ערכו הכלכלי בלבד, קל מאוד להגיע לידי זלזול בזקנים, למשל. אוכלוסיית הקשישים, היא חריגה מהנורמה הכלכלית במקומות כאלו, שכן הקשישים אינם עובדים ואינם יעילים לכלכלת המדינה, ומנגד, פעמים רבות הם זקוקים לעזרה רפואית אינטנסיבית, ובכך מקשים עוד יותר על קופת המדינה והחברה. לא ייפלא, אפוא, כי במדינות המערב, ובייחוד בארצות הברית, פעמים רבות קשישים אינם חיים בקהילות המקוריות שלהם, אלא חיים בכפרים מיוחדים, בתי הורים ובתי אבות, ואינם מהווים חלק מהחברה. בתרבות המערבית אין לקשישים מקום, ולכן הם גם אינם מופיעים בסרטים, פרסומות או יצירות אומנות, אלא אנשים צעירים בלבד.
שונה לחלוטין המצב בעמנו, שהוא עם עתיק וקדום. בעם ישראל הבכורה והעצה שייכות תמיד לזקנים ולקשישים. לא סתם אומרת התורה "והדרת פני זקן זה קנה חכמה. המסורת היהודית, שלשלת ההלכה והמסורה מועברים תמיד מדור לדור, כאשר עיניו של יהודי נשואות תמיד אחורה אל הדורות הקודמים, אל האבות והאמהות וגם אל הסבים והסבתות.
לא מפתיע למצוא בפרשתנו את בניו של יעקב נאספים סביב מיטתו ומקשיבים לדברי החכמה שלו, הם ידעו כי במעמד זה הם אינם רק בנים הלומדים דברי חכמה מאביהם, אלא גם החוליה החשובה, המעבירה את דברי אלוקים מאבות האומה אל עם ישראל, דרך הבנים.
פינת הפרשנות:
כאשר יעקב מדבר עם בנו יוסף ומבקש ממנו לקבור אותו בארץ ישראל ולא במצרים, הוא משתחווה לו על המיטה, לאחר השיחה. שואלים הפרשנים – כיצד ייתכן שיעקב השתחווה לבנו? אבן עזרא מפרש כי יעקב לא השתחווה ליוסף בנו, אלא השתחווה למשנה למלך מצרים ומתוך כך היה חייב בכבודו. רס"ג צמצם את משמעות השתחוויה זו לאות של הכרת תודה גרידא על קיום השבועה. החזקוני, רואה בה בכלל נתינת שבח לקב"ה, ולא ליוסף. רש"י מביא כאן משפט מעניין מאוד מתוך הגמרא "תעלא בעיניה סגיד ליה" כלומר – שועל בזמנו השתחווה לו – ופירושו כאשר אתה זקוק לשליט – ואפילו הוא בזוי כשועל – אתה צריך להשתחוות לו ולכן יעקב השתחווה בפני יוסף – מפני שהיה זקוק לו.