חיים אקשטיין
אלמלא המרדף אחר הצדק, אלמלא השאיפה לחשוף את האמת, ואלמלא הצורך להתפרנס ממשהו, לא הייתי מנסה בכלל לחקור את המקרה הזה. אני מוכן לחקור כל חשוד, בכל מצב, אלא אם כן הוא שיכור.
"באתם לחקור אותי, הא?" קידם נח את פנינו בפנים עליזות ובצחוק מתגלגל. "או שאתם סתם רוצים להרים אתי כוס יין? הה-הה!"
אני מקווה שעכשיו אתם מבינים למה הגעתי לזירת הפשע בחוסר חשק מוחלט. אל המרתף של נח השיכור הגענו ארבעה: עוזרי אמיל, כלבי שרלוק, ד"ר דירק סווירק (מומחה עולמי לדברים חריפים, ובעיקר ליין) ואנוכי. המרתף היה מלא מקצה עד קצה בחביות יין ריקות, מראה בהחלט בלתי מלבב עבור שונא יינות מושבע שכמוני. מראה מזעזע בהתחשב בכך שאולי כל החביות הללו גנובות.
"שמע, נח," פניתי אליו, "אתה יודע לשם מה באנו. היקב שליד הכפר נשדד השבוע, ואתה אחד החשודים."
"אני לא יודע על מה אתם מדברים. הי-הי! אני בכלל לא שותה יין. רק לפעמים… הא-הא!"
"כל החביות הללו בבעלותך?" שאל אמיל.
"בוודאי, הו-הו! אני לא גנב, ולדעתי חבל על הזמן שלכם, עדיף שתשתו כוס יין במקום לחקור אותי. אני אוסף חביות ריקות, ומה שלפניכם הוא האוסף שלי. החביות שנשדדו היו מלאות, ואין פה אפילו חבית מלאה אחת."
כמו שנח נראה, שיכור כלוט, לא מן הנמנע שהוא רוקן תוך יומיים את כל תכולת החביות לתוך פיו הצוהל. מכל מקום, שיחות עם שיכורים אינן לרוחי; העדפתי להתחיל בחיפוש ממצאים בשטח. שרלוק החל לרחרח את החביות אחת אחת, כשאנחנו אחריו. לפתע הוא עצר במקומו. "האו! האו!" נבח.
"יש פה כמה טיפות," אמר אמיל והרים את החבית שלידה עצר שרלוק.
ד"ר דירק קירב את פיו אל החבית וטעם מעט. "בציר 94'. משובח במיוחד."
"אלה חביות מלפני ארבעה חודשים", אמר השיכור, "יש בכמה מהן קצת יין, אבל תסכימו אתי שהן ריקות. הא!"
המשכנו לשורות הבאות. שרלוק שוב עצר ליד אחת החביות. "האו! האו!"
"גם כאן יש טיפות אחדות," אמר אמיל.
"בציר 89'. לא רע בכלל," חיווה ד"ר דירק את דעתו המקצועית.
"החביות שבשורה הזאת הן מלפני חצי שנה בערך," אמר נח. "אז מה אם יש פה כמה טיפות? הסתכלו על חצי הכוס המלאה. אה, חצי החבית הריקה. הי-הי!"
סוף-סוף הגענו לשורה האחרונה. "בחייכם, החביות האלה פה כבר שנה וחצי. אם הן מלאות במשהו, הן אולי מלאות בקורי עכביש. הא-הא!" התבדח שוב נח.
"האו! האו!" שרלוק שוב חשד במשהו.
אמיל הרים את החבית וניסה להבין מה גרם לשרלוק לנבוח, אבל החבית הייתה ריקה כמו כל קודמותיה. לקחתי את החבית מידיו ומיששתי אותה. קצת לח.
ד"ר דירק הצמיד את לשונו. "אכן, נשאר כאן משהו מהיין שהיה פה פעם. בציר 82', אי אפשר לטעות. היבול הגרוע ביותר בשנות השמונים."
"אתם רואים? אין אפילו טיפה של הוכחה נגדי. יש רק טיפה של יין. הא! חבל שרק אני צוחק מההומור של עצמי. אולי כדאי שתשתו קצת ותצטרפו אליי…"
"אתה רוצה הומור?" שאלתי. "אז הנה: היין משכר, ואתה משקר. תפתח קיצור שולחן ערוך סימן מ"ז הלכה כ"ב, ואנחנו בינתיים נסתלק מפה, לפני שגם אני משתגע."
כיצד ידע בלק שנח משכר? אה… משקר?
פתרון התעלומה הקודמת – בלק ותעלומת השכן שלא ישן:
ישעיהו סיפר שבדיוק לפני שנה הוא חגג בר מצווה לבנו, והוא קרא את הפטרת "השמים כסאי". זה לא ייתכן, מכיוון שזו הפטרת ראש חודש, ובתחילת הפרק נאמר בפירוש שהירח היה מלא – כלומר, אמצע החודש.
זוכה: ישראל ברט, נווה-דניאל