לאה קפלן
במשך אלפי שנים עברו אגדות העם מדור לדור ומִפה לאוזן. לכל תרבות יש אגדות וסיפורי עם מִשֶׁלָה שעודדו את האנשים הפשוטים, קשי-היום, לימדו אותם מחכמת קודמיהם בעולם והנחילו להם מסר חשוב להמשך חייהם. האגדות העניקו מעט נחמה ותקווה לעתיד טוב יותר, בבחינת: "קודמינו בעולם הזה צלחו קשיים כאלה לפניכם והתגברו עליהם." האגדות מתאימות תמיד לכל דור ולכל תקופה כי הן עוסקות כמעט בכל תחומי החיים: רגשות, משברים, קשיים, הצלחה, טוב ורע, יחסים במשפחה, יחסים עם הזולת ועוד. האגדה היא כלי חינוכי לפיתוח המחשבה, ומשפיעה על התנהגות ועל דעות.
המדען הדגול אלברט איינשטיין אמר: "אם אתם רוצים שילדיכם יהיו חכמים – ספרו להם אגדות. אם אתם רוצים שהם יהיו חכמים יותר– ספרו להם עוד יותר אגדות…"
אגדות האחים גרים
את "סינדרלה", "כיפה אדומה", "שלגיה", "היפהפיה הנרדמת", "עמי ותמי" (="הנזל וגרטל", במקור) רובנו ככולנו מכירים. את האגדות הנפלאות הללו אספו ופרסמו האחים וילהלם ויעקב גרים – שני אחים משכילים שנולדו בהפרש של שנה זה מזה, וחוץ מאגדות הם התעסקו במשפטים והגיעו לתארים אקדמיים בדרגת "פרופסור" באוניברסיטה המלכותית הגרמנית.
שני האחים גרים חיו במאה ה-19, והם נסעו ברחבי גרמניה ושוחחו עם איכרים פשוטים שלא ידעו קרוא וכתוב. הם שמעו מפיהם והעלו על הכתב סיפור אחר סיפור, עד שהיו באמתחתם כ-200 אגדות עם גרמניות. הם עיבדו אותן ופרסמו אסופה שנקראה "אגדות לילד ולבית". באסופה הופיעו אז שלל דמויות בלתי נשכחות: גמדים, זאבים, נסיכות וסנדלרים.
האסופה הזו לא התקבלה בהתלהבות מיד אחרי שיצאה לראשונה ממכבש הדפוס. הביקורת טענה שהמעשיות לא מספיק מקצועיות. אף על פי כן התפרסמו מעשיות האחים גרים והגיעו כמעט לכל בית בעולם מאז ועד היום.
הנס כריסטיאן אנדרסן
האם האגדות הבאות מוכרות לכם? "הנסיכה על העדשה", "מוכרת הגפרורים הקטנה", "מלכת הקרח", "בת הים הקטנה" – את אלו ועוד רבות חיבר הנס כריסטיאן אנדרסן, שאגדותיו הפכו נחלת ילדים ומבוגרים כאחד.
אנדרסן נולד בעיר אודנזה בדנמרק בשנת 1805 למשפחה עניה, קשת-יום. אביו היה סנדלר ואמו כובסת. המשפחה התגוררה בדירת חדר, והאֵם נהגה לספר להנס כריסטיאן אגדות רבות, כדי להסיח דעתו ממצבם הקשה.
לאחר מות הוריו נאלץ אנדרסן הצעיר להפסיק את לימודיו בבית הספר כדי לעזור בפרנסת המשפחה. הוא החל לעבוד, ובגיל 14 נסע לקופנהגן, החלטה ששינתה את חייו מן הקצה אל הקצה. מנהל התאטרון בעיר הבחין בכישרון של הנער ודאג לשלוח אותו לבית ספר יוקרתי כדי שישלים את ידיעותיו. הוא למד בחברת ילדים צעירים ממנו, והם לעגו והציקו לו ללא הפסקה.
לאחר סיום לימודיו החל לפרסם סיפורים ושירים. מלך דנמרק בכבודו ובעצמו נתן לו מענק כספי שאפשר לו להתפנות מעיסוקים אחרים ולכתוב אגדות יפות שהתפרסמו אחר כך בעולם כולו.
בניגוד לאחים גרים שאספו וליקטו סיפורי עם, אנדרסן חיבר אגדות חדשות. את חלקן כתב בעקבות סיפורים ששמע בילדותו ואת חלקן המציא כיד הדמיון הטובה עליו. הוא נהג לומר: "כל דמות בסיפוריי לקוחה מן החיים."
אנדרסן היה גבה קומה, רזה ובעל אף ארוך מהרגיל. אומרים שסיפורו הידוע "הברווזן המכוער" הוא בעצם סיפור אוטוביוגרפי…
מה סוד קסמן של אגדות אנדרסן? קשה לומר בוודאות, אך מה שבטוח – באגדות שיצאו מתחת ידו תמיד הטוב מנצח את הרע, וזה דבר שכולנו רוצים להאמין בו. לאנדרסן לא נולדו ילדים משלו, אך האגדות שלו נקראות באוזני מיליוני ילדים ברחבי העולם כולו.
סיפורי אלף לילה ולילה
גם את "סינבד המלח" ואת "עלי באבא וארבעים השודדים" אתם בוודאי מכירים. סיפורים אלו הם חלק מאוסף של מעשיות שנחשב לנכס צאן ברזל של הספרות הערבית העממית, ושמו "סיפורי אלף לילה ולילה".
מדובר באלף ואחד סיפורים שקובצו יחדיו במאה ה-15 באלכסנדריה שבמצרים. מקורם של הסיפורים בהודו, בפרס ובחצי האי ערב. זו יצירה ענקית שמקורה באלפי מחברים, שאיש מהם לא ידע שבסופו של דבר ישתתף ביצירת ספר מפורסם.
פעם היו אנשים שמקצועם היה לספר סיפורים בשעות הלילה. אלכסנדר מוקדון היה הראשון שידוע עליו שהאזין לאותם "מספרי לילה". סיפורים ואגדות רבות קובצו במשך מאות שנים.
אתם לא תאמינו אבל חלק מהסיפורים לקוחים מן המקורות העממיים היהודיים. סיפור המסגרת של הספר הוא כך: הסולטן (המלך) מחליט להינשא בכל יום לאשה חדשה ולהרוג את אשתו למחרת בבוקר. כך נמשך הדבר עד שהגיעה אל הסולטן הנערה שחרזדה, שבכל לילה סיפרה לו סיפור חדש, ובכוונה לא סיימה אותו כדי שיישאר סקרן לשמוע את סופו וכך לא יהרוג אותה למחרת בבוקר.
התכסיס מצליח, והסיפור שאף פעם לא נגמר מציל את חייה של שחרזדה.
יש הטוענים שהסיפור דומה בקווים בולטים לסיפור מגילת אסתר: אחשוורוש קרא שיביאו לפניו נשים רבות בזו אחר זו, וכשהגיעה אסתר היא זו שנשארה והצליחה בחוכמתה להערים על המלך ולהציל את עצמה ואת כל היהודים מגזירת השמד.
סיפור אחר מעניין מזכיר את יהודי קהיר – תושבי העיר הפכו לדגים בצבעים שונים. הם אמנם חזרו לצורת אדם, אך הדגים הצהובים לא חזרו להיות דגים אלא הפכו ליהודים. אפשר לראות בסיפור זה אזכור לטלאי הצהוב שיהודי מצרים חויבו לענוד.
"סיפורי אלף לילה ולילה" השפיעו מאוד על עולם הספרות. הסיפורים זכו לעשרות עיבודים טלוויזיוניים וקולנועיים ועוד היד נטויה.
סוד האגדה
הסופר צ'רלס דיקנס הודה: "כיפה אדומה הייתה אהבתי הראשונה." והוא אינו היחיד. לכל אחד מאתנו יש אגדת עם אחת החביבה עליו במיוחד.
למה אנחנו אוהבים אגדות? הסיבות לכך רבות: הן מקור להנאה ודעת, הן מדברות אל לבנו "בגובה העיניים" ובפשטות, מבטאות את עולמנו הפנימי, מתייחסות ברצינות לפחדים אמתיים מפני מוות, פרידה ומצוקות אנושיות בסיסיות ומלמדות אותנו שאם נאבקים עם קשיים מתמודדים אתם ומתגברים עליהם, אפשר לחיות חיים טובים יותר.