אחרי שדיברו עליה כל כך הרבה וסיקרו אותה מכל הכיוונים, גם אנחנו מגישים לכם אותה על מצע של דפים: האולימפיאדה. מדינות מכל רחבי העולם משתתפות באירוע בינלאומי, מפואר וענק, שקשה להתעלם ממנו – לא רק בשל גודלו אלא גם כי הוא מתרחש רק פעם בארבע שנים. האולימפיאדה היא גם ההזדמנות של כל אחת מהמדינות המשתתפות לשלוח את מיטב הספורטאים שלה כדי להביא כבוד, הישגים ואולי גם מדליה אחת או שתיים, או שבעים.
השנה דיברו הרבה בישראל על כך שהספורטאים שלנו לא הצליחו להביא מדליות. רבים הביעו את אכזבתם. היה אפילו כעס וזלזול על כך שהנציגים שלנו לא הצליחו להגיע להישגים שקיווינו שיגיעו אליהם. אבל בתוך כל האכזבה הזאת, אנשים שוכחים שבסופו של דבר – זה באמת רק ספורט. לעתים, במיוחד בתחומים כמו משחקי ספורט, ההתלהבות והרצון לנצח עלולים לגבור על ערכים חשובים יותר כמו כבוד האדם ודרך ארץ. אנשים שהקדישו חלק ניכר מחייהם לאימונים מפרכים, ויש המון ציפיות מהם, לא צריכים לפגוש פרצופים ממורמרים כשהם חוזרים ארצה אחרי המאמץ הגדול שהשקיעו. הגאווה שלנו במי שנבחר לייצג את מדינת ישראל לא צריכה להימדד במספר המדליות שהוא מביא. נחמד ומרגש לזכות, ובוודאי שזו סיבה לחגוג אם ניצחנו; אבל גם אם לא ניצחנו, לא צריך להוריד את החיוך. עצם העובדה שקיימת מדינת ישראל, ושבאירוע בינלאומי כזה צועדים גם ספורטאים משלנו שמניפים את דגל ישראל ונותנים את כל הלב כדי לייצג אותנו בכבוד – היא החשובה ביותר. ושום מדליית זהב לא תשתווה לכך.
אז תיהנו מהגיליון הספורטיבי, ושתהיה שבת שלום!
שלכם,
ליאת
