מאת תמר זקס
בעוד מספר שבועות אני עתידה לחגוג את בת המצווה. הזמן נמתח כמו מסטיק לעוס בלי טעם. יותר מהכל רציתי שכבר יגיע היום. יום בו כולם ירצו להיות בקרבתי לשמח אותי יאמרו זה לזה: "ראיתם את הבת של רות ? יפיפייה!"
רציתי שיאמרו האחד לשני "שמעתי שהיא תלמידה מצטיינת, מנגנת בחלילית, סולנית בתזמורת בית הספר." בקיצור, רציתי שליום אחד, אור הזרקורים יופנה אלי. תשומת הלב תהיה שלי במסיבה.רציתי שכולם יאמרו עלי דברים נחמדים. ושהחברות תחברנה עלי שיר מצחיק, ותשרנה אותו לפני כולם.
אמא אבא סבתא וכל הדודים יצחקו.לא אכחיש חשבתי גם על המתנות שאקבל, מבני המשפחה והחברות.
במיוחד חיכיתי למתנה של סבא מרים. בכל יום הולדת קונה לי סבתא מתנה מיוחדת, איך שהוא היא תמיד קלעה למטרה. ידעה בדיוק מה אני רוצה.
לכבוד בת המצווה הייתי בטוחה שאזכה במתנה מקורית.
כמובן שניסיתי לשאול את אמא ואת אבא. אך לא קיבלתי תשובה. את סבתא עצמה לא היה לי נעים לשאול.
כמה ימים לפני ראש השנה, סבתא מרים הזמינה אותי לביתה. כשנכנסתי ראיתי מיד שלצידה על השולחן מונחת חבילה לא קטנה ולא גדולה, עטופה בנייר מתנה צבעוני, קשורה בסרט מבריק וכחול, ולידה מעטפה.ניחשתי מיד שזו המתנת בת מצווה שלי. סבתא חיבקה אותי, ונשקה על לחיי. קינחה את אפה נגבה בכף ידה דמעה קטנה שצצה בקצה עיינה.
היא ברכה אותי ואמרה: "התלבטתי מאוד איזו מתנה אתן לך לבת המצווה. לבסוף החלטתי לתת לך משהוא מקורי ומיוחד . אני בטוחה, שמתנה כזו לא תקבלי מאף אחד"
"תודה סבתא, תודה רבה " אמרתי, והתרתי את סרט המתנה הכחול. קרעתי את העטיפה ופתחתי את הקופסא. בתוכה היה מונח מחזור תפילה ישן, המחזור שסבתא מתפללת ממנו כבר שנים. המחזור זה שאבא מתקן לו את הכריכה מידי שנה. הדפים שלו צהובים מיושן. מוכתמים מיין שנשפך עליהם בעת הקידוש.
"מה זה?" שאלתי בפליאה, לא מאמינה שזו המתנה שסבתא חשבה לתת לי לבת המצווה שלי .
"זהו מחזור התפילה שלי.אני קבלתי אותו במתנה מסבתא שלי לבת המצווה" ענתה סבתא בגאווה.
לא יכולתי להסתיר את האכזבה שלי. ועניתי ברשעות:
"כן באמת?" סבתא לא חשה בכעס שמילא אותי. היא ענתה לי בכנות:
"נכון שזה נפלא שגם את וגם אני נולדנו בתקופה זו של השנה.הייתי בגילך כשקיבלתי אותו מסבתא שלי.
"למזלך סבתא שלך לא התקמצנה עלייך." עניתי לה חזרה.
ראיתי שסבתא נבהלה. בכל זאת – אינני יודעת מדוע – המשכתי לאמר דברים נוראים, מילים שאסור היה לי לאמר. בוודאי לא לסבתא שלי.
"סבתא שלך קנתה לך מחזור חדש, לא מחזור שהכריכה שלו מתפוררת ,הדפים שלו ישנים, אני בטוחה שכשקיבלת לא היו עליהם כתמים"
חיוכה של סבתא נמחק באחת. הבנתי שהבינה שהמתנה שלה לא מצא חן בעיני כלל וכלל. היא תפסה את מצחה עצמה את עינה , נעמדה , ושוב התיישבה. אחר קמה ויצאה מהחדר בלי לומר מילה.
התחרטתי. אבל כבר לא יכולתי להחזיר את דברי. גוש דמעות מילא את גרוני רציתי לברוח משם במהירות. רגלי הפכו לחמאה. לא ידעתי מה לעשות. הדמעות איימו לפרוץ. אף פעם לא ראיתי כך את סבתא.
תמיד ידעתי שאני הנכדה הבכורה, אהובה עליה במיוחד. לא רק בגלל שנקראתי על שם אמה רחל, אלא בגלל שהייתה בינינו, כמו שאמא אומרת, כימיה מיוחדת.
פתחתי את המעטפה ששמי התנוסס עליה בכתב ידה של סבתא, וקראתי את הברכה שסבתא כתבה עבורי:
"רחלי הודיה היקרה.
נכדתי האהובה.
אין צורך לומר לך כמה אני אוהבת אותך, את בוודאי יודעת ומרגישה זאת בעצמך.
התלבטתי רבות איזו מתנה אתן לך בהגיעך למצוות.
חשבתי על לקנות לך את הסמרט פון, או אייפון שאת כל כך רוצה. אבל נראה לי שתקבלי את אחד מהמכשירים מההורים, הרי הם תמיד דואגים לך ולאחייך, ורוצים לדעת היכן אתם נמצאים? לאן אתם הולכים? או מתי אתם חוזרים?
שעון, שרשראות, טבעות ותכשיטים, בוודאי יהיו לך בשפע מכל החברות.
חיפשתי רעיון אחר. משהו משלי. ממני אליך. שיישקף את הקשר המיוחד שביננו.קשר דומה שהיה לי עם סבתי זיכרונה לברכה. קשר מיוחד בין סבתא ונכדה .המחזור הזה עבר יחד אתי הרבה תלאות ומלחמות. שנים קשות, אך גם שנים יפות. הוא אוצר בתוכו הרבה מאוד זיכרונות מארץ ישראל וגם מארצות רחוקות .אני מקווה שתוכלי לחוש בזמן התפילות, שגם את חוליה בשרשרת הדורות של משפחתנו היקרה. אין ממך ראויה להתפלל בו בכל ראש שנה סוכות ויום כיפורים.
מזל טוב.
אוהבת מאד.
סבתא מרים."
לקחתי את המחזור התבוננתי בו מקרוב. ראיתי שסבתא חידשה את הכריכה, ותחת שמה שהיה מוטבע על הכריכה 'מרים ליבוביץ' הופיע עכשיו גם שמי 'הודיה רחל לב'. התחושה הקשה שלי התגברה.
בערב ראש השנה סבתא באה אלינו לביקור.בתוך כל ההמולה נגשתי אליה נשקתי אותה אמרתי לה:
"סבתא אני מבקשת סליחה אני כל כך מצטערת על מה שאמרתי , לא באמת התכוונתי"
"זה בסדר. אני סולחת, ואני מבינה, ואני לא כועסת יותר" ענתה לי חזרה.
"הנה תראי קניתי לך מחזור חדש, לא משומש. איש עדיין לא התפלל ממנו. דפיו לבנים וחלקים, ללא כתמים"
ידעתי שסבתא באמת סלחה לי. זה היה לי ברור, אבל התחושה הקשה לא עזבה אותי.
הנחתי את המחזור החדש בחדרי ליד המחזור הישן, ופניתי לעזור לאמא במטבח.
רגע לפני שיצאנו לתפילה נכנסתי לחדר. שני המחזורים היו מונחים על השולחן זה לצד זה. אחד חדש שדפיו לבנים ושולי דפיו מוזהבים. ואילו השני ישן דפיו צהובים שוליו גולגים מרוב שימוש.
המחזור החדש וכריכתו החלקה קרצו לי. הרחתי את ריח הדפוס ודפדפתי בו. רציתי להתפלל בו.להראות אותו לכולם, הסתכלתי על המחזור שהיה שייך לסבתא במשך שנים. הרמתי אותו ומיד וידעתי שבו אתפלל.
בבית הכנסת בין אמא ובין סבתא. חיפשתי היכן אוחזים בתפילה. סבתא לא שאלה שאלות. עזרה לי למצוא את המקום. ראיתי שידיה רועדות. ההרגשה הרעה שליוותה אותי במשך כל השבוע, החלה להעלם.
חשתי שסבתא צדקה .זו המתנה המקורית, והכי מיוחדת שיכולתי לקבל. הרמתי את ראשי. ראיתי שסבתא מביטה בי. באהבה.
"תודה סבתא" לחשתי לה. היא הנהנה בראשה הסתירה דמעה קטנה והמשיכה להתפלל.