אתם בטח שואלים את עצמכם מה אני עושה כאן? האם ליאת לקחה חופש? האם היא רצתה שאני אערוך את העיתון? האם היא נזכרה ברגע האחרון שמתארחים אצלה מיליון אנשים לליל הסדר ושהיא לא תספיק לבשל הכול? אז… טוב, נו, טעיתם. הסיבה שקיבלתי את הכבוד להגיש לכם את דבר העורכת היא כי בפסח הזה אתם עומדים לקרוא הגדה שונה לחלוטין… כלומר, בנוסף להגדה הרגילה שמן הסתם תקראו כולכם בערב החג המתקרב. ואני מדבר על… ההגדה שלי!
כן-כן, בגיליון הזה, עם כל מטעמי החג הערבים לחיך שהבאנו לכם שעוסקים כולם בפסח, גם אני השתתפתי, ומוגש לכם בזאת הנוסח העכברי המיוחד שלי להגדה של פסח. הוא לא תחליף להגדה האמתית, אבל הרי כמעט שום דבר בחג לא מתאים לעכברים לבנים… יש רק משנה אחת שמזכירה את דודה שלי, דודה חולדה, כשהתנאים קבעו שבני האדם פטורים מעברה אם דודה חולדה הכניסה אליכם הביתה פירורי חמץ. אז אחרי שהסברתי לדודה הזקנה (היא לא שומעת כל כך טוב, צריך לצרוח ולנפנף בזרועות) שזה לא אומר שהיא יכולה להתחיל להכניס סנדוויצ'ים חופשי לליל הסדר של ליאת העורכת, קיבלתי הזמנה לכל משפחת חזי, ואנחנו נרגשים מאוד לבוא אל הסדר. ליאת אפילו הכינה בשבילנו כיסאות קטנים מלגו. ויש בשפע, כי לפי מה שהבנתי, אתם הקוראים ממש הפצצתם אותנו ביצירות לגו! יישר כוח, ילדים אנושיים שכמוכם!
גם בשבוע הבא יהיה העיתון שטוף כולו בדברים שקשורים לחג, כמובן. ועד אז – שיהיה לכם חג שמח, ואיזה כיף שגבינה צהובה היא לא חמץ, כי אחרת הייתי מביא לכם לא את ההגדה של חזי אלא את הצוואה של חזי.
שבת שלום וחג כשר ושמח!
לא שלכם (מה לעשות – אני אגואיסט, בניגוד לליאת),
חזי