מעשה בגדי

תמר הירדני

כל עדה מתגאה בשירי ליל הסדר המיוחדים שלה, אבל יש פיוט פסח אהוב ונפוץ כמעט אצל כולם, והוא חד גדיא. כולכם מכירים את העלילה המפותלת: היא מתחילה בגדי אחד (חד גדיא בארמית) שנקנה על ידי אבא במחיר של שני זוזים. הגדי מובא הביתה אבל לא מאריך ימים, שכן הוא נטרף על ידי חתול, וזה ננשך על ידי כלב. המקל בתורו חובט בכלב, אבל נענש ונשרף על ידי האש. האש מחוסלת על ידי המים, ואת המים שותה שור. גם השור נענש כאשר השוחט שוחט אותו, אבל אז בא מלאך המוות והורג את השוחט. ומי שלח את מלאך המוות? – הקדוש ברוך הוא, וזהו סוף המעשה.

                   ואתא מחבר "חד גדיא"..

רבות עמלו החוקרים בניסיון לברר מי היה מחבר הפיוט, היכן גר ומה הסיפור שלו עם גדיים, כלבים ומלאך המוות. השימוש בשפה הארמית, כולל אזכורו של מטבע זוז שהיה שמיש בימי קדם, העלה בתחילה את החשד כי מדובר בפיוט עתיק מאד. אלא שאז הסתבר שהמחבר חי לו לבטח בצרפת לפני כ-600 שנה, זאת אנו למדים מכך שהפיוט מופיע לראשונה בסידור תפילה של קהילת פרובנס משנת 1406. בסידור המקורי, אגב, הפיוט כלל לא הודפס, אלא מישהו הוסיף אותו בכתב יד בדפיו האחרונים. הסידור התגלגל מצרפת לאשכנז וסיים את חייו בגניזה של פראג. מאתיים שנה לאחר מכן, בשנת 1590, דפדף בו מישהו וכל כך התלהב מהפיוט, שהוא העתיק אותו להגדה של פסח. היתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה הופיע הפיוט חד גדיא בהגדה, ומשם התפשט בכל תפוצות ישראל.

                   הבית שבנה ג'ק

הוכחה נוספת לכך שהפיוט נכתב בשלב מאוחר יחסית, היא שבאותם ימים נכתבו באירופה, ובעיקר בגרמניה, לא מעט שירי ילדים ברוח "ההוא שטרף את זה, שחטף את ההיא שהחביאה את אמא, שחבטה במורה" וכו'. בין שירים אלה, הנקראים 'שירי שרשרת', ניתן למצוא את 'אחד מי יודע' המפורסם, וכן את שיר העם הגרמני "האגס שלא רצה ליפול" (Das Birnli will nit fallen). השיר מספר על איש ששולח ילד בשם יוקלי לנענע את עץ האגס כדי שהאגס ייפול והאיש יוכל לאכלו. למרבה התדהמה, האגס מסרב לנשור מהענף, מה שהופך אותו לראשון בשרשרת סירובים: יוקלי מסרב לנענע את הענף ולכן שולח האיש כלב שיינשך אותו. הכלב, כפי שכבר ניחשתם, מסרב לנשוך את יוקלי, השוט שנשלח להענישו מסרב להצליף בו, האש לא שורפת את השוט, המים לא מכבים את האש, העגל לא שותה את המים והשוחט לא שוחט את העגל. חבורת הסרבנים משנה את דעתה רק כאשר שולח האיש את התליין לתלות את השוחט. או אז משתכנע כל אחד מהחבורה למלא בתורו את מה שצווה עליו לעשות, והאיש זוכה באגס שלו.

שיר שרשרת מפורסם נוסף הוא השיר האנגלי 'זהו הבית שבנה ג'ק' (This is the House that Jack built). עלילת השיר מספרת על ג'ק שבונה בית ומניח בו שק של שעורים. לפתע מגיחה חולדה ואוכלת מן השעורים, אבל אז טורף אותה חתול שננשך על ידי כלב, שעף באוויר על ידי פרה נוגחת. כאן לוקחת העלילה כיוון מפתיע: לבית מגיעה אשה צעירה המתיישבת לחלוב את הפרה, ואז – שמחה וששון – מגיע איש אחד ומתאהב בה. השניים מחליטים להתחתן והולכים אל הכומר, אך הכומר במצב רוח נוראי: בשעת בוקר מוקדמת העיר אותו תרנגול השייך לג'ק, הוא הוא ג'ק שבנה את הבית בתחילת השיר.

נו, אז מה מיוחד ב'חד גדיא' שלנו? – התשובה פשוטה: בניגוד לכל שירי השרשרת האחרים, בחג גדיא מופיע לבסוף הקדוש ברוך הוא, שהוא מלך העולם, ובו לא יכול איש לפגוע.

                   חד קורבן

אז מדוע, בעצם, מספרים את המעשה בגדי – הלוא הוא חד גדיא – דווקא בליל הסדר? איך הוא התגלגל לשם?

יש האומרים שהכל קשור בַּגדי שנקנה על ידי אבא לא סתם, אלא עבור קורבן פסח. אחרים אומרים כי השיר משל הוא: האבא שקנה את הגדי הוא הקב"ה שבחר בעם ישראל. אומות העולם "טורפות" את העם הנבחר ופוגעות זו בזו כדי לתפוס את מקומו, אך הקב"ה מחזיר לבסוף את עם ישראל לגדולתו; פירוש נחמד נוסף מדמה את הגדי ליוסף, החתול הוא אחד עשר אחיו, הכלב הוא המצרים ששעבדו את ישראל, המקל הוא המטה של משה, האש היא אש יצר הרע של המתלוננים במדבר, המים הם התורה (שנמשלה למים), השור הוא חטא העגל, השוחט הוא משה רבנו, מלאך המוות הוא מלאך המוות, והקב"ה הוא… הקב"ה.

                   צוחקים עליו

אופיו הילדותי והמשעשע של הפיוט הביא יהודים במשך הדורות להרים גבה ואף קצת ללעוג לו. מסופר, למשל, כי לפני כ-200 שנה התלוצץ יהודי על חד גדיא, ובתגובה נידו אותו הרבנים מקהילתם. כשנשאל אז פוסק הדור, החיד"א (ר' חיים יוסף דוד אזולאי) אם הגיע לאיש עונש כה חמור, השיב החיד"א בתקיפות כי "ברור כי אנוש זה הוא זד יהיר, לץ המתלוצץ על מה שנהגו רבבות אלפי ישראל בערי פולין ואשכנז. גדולי עולם וקדושים עליונים אמרו את הפיוט הזה, ונמצא רשע זה מתלוצץ ברבבות ישראל. אנושה מכתו וחייב נידוי!" (שו"ת 'חיים שאל' חלק א' סימן כ"ח). תגובתו של החיד"א מלמדת על יחס של קדושה לו זכה הפיוט מאז הופיע לראשונה בהגדה של פסח. בהמשך אף מסביר החיד"א כי לפיוט עומק קבלי ואין לקרוא אותו כפשוטו אלא "שמעתי ממגידי אמת שגאון מופלא בדורו עשה למעלה מעשרה פירושים בפיוט זה בפרד"ס, פירושים נחמדים ומתוקים. ואין ספק כי לא דבר ריק הוא. וכבר נודע תוקף גדולת פיוטי אשכנז המיוסדים על החכמה האמיתית."

 אתגר לליל הסדר

לחד גדיא אין מזל לא רק מבחינת גורלו בסיפור אלא גם מבחינת המיקום שלו בין מזמורי ההגדה: הוא נדחק לסוף ליל הסדר, כשהמבוגרים מבושמים לגמרי מהיין והילדים שוכבים על הספה ונוחרים בקולי קולות. עכשיו, כשאתם כבר יודעים שלא מדובר בסתם עוד מזמור, הנה לכם אתגר: החזיקו מעמד לפחות עד הקטע עם השור ששתה את המים שכיבו את האש ששרפה את המקל שהיכה את הכלב שנשך את החתול שטרף את חד גדיא, חד גדי

תמונה: sxc.hu