אורן זונדר
שאלה: מדוע מקפידה התורה כל כך על חוקי הכשרות? מדוע התורה מאריכה להסביר כל פרט ופרט בנושא האכילה?
תשובה: כשהייתי קטן, אמא שלי אהבה ללמד אותנו לבשל. כבר בגיל צעיר ידעו אחיותיי לאפות עוגות ופשטידות, וגם אני למדתי להכין פסטה ברוטב או סתם לטגן שניצלים. יום אחד, אחותי הגדולה תמי הכינה קינוח עשיר ומיוחד: תמרים ממולאים. במשך שעות היא עמדה במטבח, פתחה תמר אחרי תמר ומילאה אותם במרציפן. כל המשפחה התרגשה: סוף-סוף זכינו לאכול מאכל מהספרים. לא סתם עוגה בחושה או עוגיות רגילות או קומפוט. תמרים ממולאים! הרגשנו בעננים. ואז הגיעה שעת הארוחה. גם האורחים שהוזמנו לביתנו זכו בקורטוב התרגשות מהקינוח המיוחד. והנה, התמרים הובאו לשולחן, וטעמנו מהתקרובת ברוב התרגשות. אבל כגודל הציפייה – גודל האכזבה. התברר שתמי התבלבלה בפרט אחד קטן. האבקה הלבנה שהייתה אמורה להיות במתכון התחלפה באבקה אחרת. כן. אחותי שמה מלח במקום סוכר. נכון, היא השקיעה שעות ארוכות והכול נראה יפה, אבל למרבה הצער את הקינוח הזה אי אפשר לאכול…
תורתנו הקדושה מרבה בפרטים ובאיסורים מכיוון שהאוכל הוא חשוב כל כך. כשעושים טעות אחת באחד המרכיבים האוכל כבר לא ניתן לאכילה, וכך גם בנושא הכשרות. אם יש טעות בפרט אחד – אי אפשר לאכול את האוכל. אולי האוכל טעים, אבל אסור לאכול אותו, כי האוכל הוא מה שמחיה את הגוף ואת הנשמה: אם הוא לא בריא הוא יכול לגרום לגוף להיות חולה, אבל אם הוא לא כשר הוא יכול לגרום מחלה בנשמה, וזה כבר הרבה יותר גרוע.