מאת חיים אקשטיין
מרגע ששמעתי לראשונה את השם "שמשון הנורא", ייחלתי בקוצר רוח לרגע שבו אתפוס אותו, אף על פי שהרגע הזה קדם לרגע שבו שמעתי מיהו אותו שמשון, מה הוא עושה ומה נורא בו כל כך. הכינוי עצמו עשה לי תאבון. אחר כך התברר לי שזהו פורץ נועז, שמסוגל לחדור לכל בניין שהוא, לא משנה עד כמה מתוחכמת הנעילה שלו. יש לו מוניטין בענף הפריצה, ובמהלך השנים הוא רכש דרכים שונות ומשונות לפרוץ לבתים סגורים ומסוגרים. למשל, מספרים שהוא יכול לשלשל את שערו הארוך (מדובר בטיפוס עם שערות שיכולות לכסות גוף של ג'ירפה שלמה, ועוד יישאר שיער מיותר לשתי צמות) מבעד לחלון של בית, ולפתוח את המנעול מבפנים. בקיצור, לא האיש שהייתם רוצים לפגוש, אלא אם כן אתם בלשים פרטיים שמשתוקקים ללכוד פושע מבוקש.
לפי המידע שאספנו, שמשון סיגל לעצמו מנהג – לפרוץ בכל מוצאי שבת לחנות התכשיטים. טביעות הרגליים והשערות העידו ששמשון אינו נכנס לחנות דרך הדלת הראשית, אלא מטפס על הפחים הצמודים לקיר האחורי של החנות, ומשם משתחל פנימה דרך אחד החלונות. אחרי שהמידע כבר היה בידינו, לא נותר לנו אלא לארוב לברנש באחד מן המוצ"שים ולתפוס אותו על חם. בחרנו במוצאי שבת שהיה גם מוצאי ראש חודש, כדי שאור הלבנה לא יחשוף אותנו, והסתתרנו ליד הפחים שמאחורי החנות. הייתם צריכים לראות את פניו של שמשון המופתע כשעלה על הפח, ופתאום שרלוק זינק מתוך הפח והתנפל עליו.
אלא שרגע לאחר מכן הגיע תורנו להיות מופתעים; שמשון הנורא בכלל לא נראה נורא. לאכזבתנו, במקום טיפוס שרירי ומגודל קיבלנו בחור צנום וממושקף, עם שיער קצר.
"שמשון," יצאתי ממחבואי ופניתי אליו, "שמי בלק, בלש פרטי, ואתה עצור."
"אני לא יודע מי אתה," אמר הבחור, אף שזה עתה אמרתי בדיוק מי אני, "אבל לדעתי זו עזות מצח לעצור אנשים תמימים על לא עוול בכפם."
"אל תיתמם, שנינו יודעים שיש עוול רציני בכפך. שמענו את כל הסיפורים עליך."
"אני חושב שחלה כאן טעות," אמר הבחור בקול נוקשה, "כמדומני שתפסתם את האיש הלא נכון."
"לדעתי, אתה בהחלט איש לא נכון," אמרתי. "מאוד לא נכון לפרוץ לבתים ולחנויות."
"רגע אחד, בלק," התערב אמיל, "אולי הוא באמת לא שמשון הנורא? אדוני, אני באמת מתנצל על עגמת הנפש, אבל תוכל בבקשה להראות לנו את תעודת הזהות שלך?"
הבחור שלח את ידו לכיסו והוציא ממנה תעודת זהות. שמשון שטרנובר, זה ככל הנראה שמו.
"זה עדיין לא מוכיח שמדובר בשמשון הנורא," אמר אמיל.
"קוראים לו שמשון," הזדעקתי, "מה צריך יותר מזה? אתה מצפה שיהיה כתוב גם 'הנורא' בתעודת הזהות? שבמקום שמות הילדים תהיה מודפסת רשימת המקומות שהוא פרץ אליהם?"
"בלק, יש יותר מאדם אחד בעולם שנושא את השם שמשון."
"אבל מה הסיכוי ששני אנשים ששמם שמשון יגיעו לכאן, בדיוק במוצאי שבת, וינסו להגיע לחלון דרך הפח?"
"אה, תודה שהזכרת לי," אמר אמיל, "זו באמת שאלה שרציתי לשאול אותך, שמשון: מה בדיוק הביא אותך לנסות להגיע לחלון דרך הפח?"
"אני עובד כאן במשמרת לילה," הסביר שמשון האולי-נורא, "והמנעול של הדלת התקלקל, אז לא נותרה לי בררה – צריך להיכנס דרך החלון."
"זה בוודאות הוא," אמרתי לאמיל, "צירוף המקרים הלא הגיוני הזה, יחד עם התירוץ המפוקפק על המנעול המקולקל, אינם מותירים מקום לספק."
"אז איך תסביר את העובדה שהשיער שלו קצר, בניגוד לכל העדויות ששמענו עליו?" הקשה אמיל.
אכן, שאלה טובה.
"טוב, אולי… אולי הוא הסתפר."
"עכשיו הגזמתם!" רתח שמשון, שכנראה הקשיב לכל השיחה בינינו. "אני? להסתפר? בספירת העומר? חס ושלום!"
"תראה איזה צדיק," אמר אמיל, "הוא אינו מסתפר בספירת העומר! לא נראה לי שהוא פורץ מסוכן."
"האמת היא שהגיעו אלינו דיווחים, גם על שמשון הנורא, שהוא מקפיד על מנהגי הספירה. עד לא מזמן, לכל פריצה לבית הוא היה מגיע עם אוטו, ומפעיל מוזיקה בקולי קולות כדי שאף אחד לא ישמע. בימים האחרונים, מאז פסח, הוא הפסיק עם המוזיקה והתחיל להגיע עם מקדחה רועשת."
"נו, אם שמשון הנורא אינו מסתפר בספירת העומר, איך השיער הארוך שלו נעשה קצר כל כך?"
"אני לא יודע על מה אתם מדברים שם ומיהו שמשון הנורא. תגידו לכלב המעצבן שלכם לעזוב אותי במנוחה, והניחו לי להיכנס בשקט לחנות."
"להיכנס בשקט לחנות, הא?" אמרתי. "לפי קיצור שולחן ערוך, סימן קכ הלכה ו, אתה הולך להיכנס בשקט לתא המעצר, שמשון הנורא."
כיצד ידע בלק ששמשון הוא אכן שמשון הנורא?
פתרון התעלומה ליום העצמאות: כיצד ידע בלק מה הדרך הנכונה?
תשובה:
הנהג בירך על הענבים "על הארץ ועל הפרות", כפי שמברכים על פרות מחו"ל, מה שאומר שהפרות בכלל לא גדלו בארץ, ואם כן בוודאי לא באו מכרם ששייך לו. הנהג אמר שאם הענבים אינם שלו – השביל הנכון הוא זה שפונה שמאלה, וכך ידע בלק לאן לפנות.
תמונה: sxc.hu