שלום,
יש ילדה בכיתה שלי שאני לא יודעת אם לקרוא לה "חברה" או לא. בכל פעם כשאני מדברת איתה או עם מישהי אחרת בכיתה ואומרת משהו שלא נשמע לה נכון, היא באה אליי, מרביצה לי בראש ואומרת קללה. כשהיא עושה את זה היא חושבת שזה מצחיק, אבל יש ילדות שזה לא מצחיק אותן, כמוני, ויש ילדות שבוכות בגללה. אני בין המקובלות בכיתה ולכן היא תמיד מנסה להסתובב אתי. לפעמים היא חברה שלי ולפעמים לא. ההורים שלי אמרו לי לדבר אתה, אבל אני מפחדת.
מקווה שתעזור לי.
שלום לך!
את מספרת על ילדה מכיתתך שמרביצה לך ומקללת אותך בתגובה לדברים שאת אומרת. מדברייך אני מבין שאינך הילדה היחידה שהילדה הזו מרביצה לה. למעשה, ממה שאת מתארת נראה שיש ילדות שנפגעות ממנה אפילו יותר ממך.
נראה שאת מבולבלת: אינך יודעת אם להגדיר את הילדה כחברה שלך או לא. מצד אחד היא מנסה להסתובב אתך ולהיות בחברתך, ומנגד היא מציקה. נראה כי את מזהה יפה שהילדה מנסה למעשה לקבל ממך (ומחברות אחרות מהכיתה) תשומת לב ויחס. עם זאת, נראה שהיא לא מצליחה למצוא את הדרך הנכונה לעשות זאת, ובכך פוגעת בך ובחברותייך – ובסופו של דבר גם בעצמה ובמעמדה החברתי. נראה שאת מבינה היטב שלמעשה הילדה עושה את מה שהיא עושה מתוך מצוקה.
מהאופן שבו את כותבת את הבעיה אני מבין שאת למעשה שואלת שני דברים: הדבר הראשון הוא איך אפשר להפסיק את ה"הצקות" של הילדה. הדבר השני שאת שואלת הוא כיצד אפשר "לעזור" לה ולגרום לה להבין שלמעשה, מעבר לכך שההצקות פוגעות בילדות האחרות, הן גם פוגעות בה ובמעמדה.
לפני שננסה למצוא פתרון חשוב לי לומר לך: לאיש בבית הספר אין זכות להרים יד עלייך או על ילדה אחרת, לפגוע או לקלל. את תמיד יכולה לפנות למורה או לכל גורם אחר בבית הספר אם משהו כזה קורה, ואם זה לא עוזר אז לדבר עם ההורים!
עם זאת, ממה שאת מספרת נראה שיש לך גם יכולת להשפיע על המצב. המענה לשתי הבעיות האלו הוא אחד: לנסות, כפי שהורייך ייעצו לך, לדבר עם הילדה. ממה שכתבת אני לומד שאת ילדה נבונה, רגישה ואכפתית, ולכן אין לי ספק שתלמדי להתמודד עם הפחד שלך ולמצוא את הדרך הנכונה לדבר עמה. נסי למצוא זמן ומקום מתאים: רצוי שזה לא יבוא כתגובה לאחת ההצקות שלה, אלא כשיחה "חברית", שנעשית בצורה רגועה. נסי למצוא פינה שקטה לדבר עמה ביחידות. את יכולה לומר לילדה שאת מבולבלת מהתנהגותה, שאינך יודעת אם להחשיב אותה כחברה או לא, ושבכל פעם שהיא מרביצה ומקללת היא מכאיבה לך ופוגעת בך, וכך למעשה היא רק גורמת לך לרצות להתרחק ממנה. אני מאמין שהדברים שתאמרי יגרמו לילדה להבין שהיא "מפסידה" מהתנהגותה.
חשוב שלא תישארי לבד עם הקושי הזה. נסי לדבר על כך עם מישהו בסביבתך: עם יועצת בבית הספר או עם מורה, עם הורייך, או עם כל אדם מבוגר אחר שיקשיב לך.
בהצלחה,
אבירם
תמונה: sxc.hu