זה היה מבצע מהסרטים. המכונית שלנו שעטה בשדה פתוח, רודפת אחרי רכבת דוהרת במטרה להשיג אותה – כדי שנוכל לזנק לעברה ולעצור את הפושע שבתוכה. אמיל ישב במושב האחורי ותקשר עם קצין הביטחון של הרכבת, ואני ישבתי ליד הנהג וחשבתי כיצד להשיג את הרכבת. הנהג היה שרלוק, כמובן, שהרי כלבים מהירים מבני אדם. כשחושבים על זה, עבודה כזו שייכת רק לשני סוגים של אנשים: שוטרים ופעלולנים בקולנוע. בלשים אמורים לחקור תעלומות, לא לערוך מרדפים מסוכנים אחרי פושעים. הבעיה היא שלא היה לנו זמן לחשוב על זה.
"תגיד לו שאנחנו כבר צמודים לקרון האחורי," אמרתי לאמיל.
"אתה שומע אותי? אנחנו כבר צמודים לקרון האחורי," דיווח אמיל. "מה? אה, אתם בקרון האחורי? טוב, בסדר, נקפוץ."
"לאן נקפוץ?" ניסיתי להבין.
"הוא אומר שנקפוץ פנימה," השיב אמיל.
"איך?"
"שאלה טובה," אמר אמיל. "הממ, אדוני, איך בדיוק אתה מתכוון שנקפוץ פנימה?"
צריך גם לחשוב צעד אחד קדימה. אם כולנו נקפוץ, המכונית תמשיך לדהור לבדה, ואין לדעת באיזה מצב נמצא אותה אחר כך, אם בכלל.
"הוא אומר שהוא חדש בתפקיד, ואין לו מושג איך אמורים להיכנס פנימה בזמן נסיעה."
מצד שני, קצת מפחיד לקפוץ לבד לעבר רכבת. מצד שלישי, אם חלילה יקרה לי משהו, כדאי שאמיל ושרלוק יישארו בריאים ושלמים, כדי שיוכלו לספר על מעשה הגבורה שלי.
"בלק," קטע אמיל את מחשבותיי, "קצין הביטחון מציע שתזנק לעבר דלת הרכבת, תזחל מתחתיה, ושם תמצא פתח שמוביל לתוך הרכבת עצמה."
"רעיון מבריק," אמרתי, "הבעיה היא שכדי להיכנס פנימה אני צריך גם לחיות. אני לא בטוח שהנקודה הזאת נכללה בתכנית."
"הוא אומר שלדעתו זה יכול להצליח," אמר אמיל, "הוא ראה את זה באיזשהו סרט."
לאחר שנוכחתי לדעת כי אין לי ברירה, נשמתי נשימה עמוקה וקפצתי היישר אל הרכבת. אמיל זינק אחריי, ושרלוק נשאר במכונית וחיפש מקום לחנות. יש לציין שעשינו זאת רק אחרי שהרכבת עצרה בתחנה הבאה.
"תודה רבה שבאתם," אמר לנו קצין הביטחון של הרכבת, "מדובר בעניין חשוב וחיוני לבטיחותם של הנוסעים."
הוא הוביל אותנו לקרון האחורי, והצביע על אחד השולחנות.
"אתם רואים?" שאל.
מהשאלה הסקתי שאני אמור להבחין במשהו יוצא דופן בשולחן, אך לבושתי, עיני החדה לא ראתה שום דבר מיוחד. זה היה שולחן ככל השולחנות: לבן, צמוד לקיר של הרכבת, והייתה מונחת עליו קופסה שנראתה כמו קופסת נעליים.
"אתה מתכוון לשולחן עם קופסת הנעליים?" שאלתי.
"בדיוק!" קרא קצין הביטחון. "ידעתי שתבחין בחפץ החשוד. אני חושש שמדובר במטען חבלה; למה שמישהו ישים סתם כך קופסת נעליים על שולחן ברכבת?"
"סלח לי, אדוני," אמר אמיל, "אבל זה לא אמור להיות חלק מהתפקיד שלך, לטפל בחפצים חשודים?"
"הממ… כן, נכון, עכשיו אני נזכר שאני אמור לטפל בזה בעצמי. סליחה, אני חדש בתפקיד. אבל אם אתם כבר כאן, אולי תוכלו לדעת אם זהו אכן חפץ חשוד?"
הסתכלתי מסביב לשולחן. משני צדיו ישבו שני אנשים, שנראו די דומים זה לזה. שניהם הרכיבו משקפי שמש, חבשו מגבעת שחורה גבוהה ולבשו מעיל שחור עבה.
"אדוני?" פניתי לאחד מהם.
"הא?" הוא פנה אליי בחזרה.
"נעים מאוד, בלק, בלש פרטי. אפשר בבקשה לשאול אותך כמה שאלות?"
"אני… לא… עברית," גמגם האיש במבטא אירופי לא ברור. אוף, קיוויתי שקצין הביטחון הוא הדמות המוזרה היחידה בפרק הזה.
"אדוני?" פניתי לאיש שישב מצדו השני של השולחן.
"כן?" הוא השיב. יופי, אפשר לנהל שיחה נורמלית.
"האם אתה מכיר את האיש שיושב מולך?"
"כן."
"תוכל לספר לי מאיפה הוא? ומאיפה אתה?"
"אני… לא… עברית… רק כן ולא."
טוב, נראה שחקירה של החשודים לא תהיה הצד החזק של התעלומה הזאת. התבוננתי בשני הברנשים; ליד אחד מהם היה מונח עיתון מקופל, ולצד הספסל שלו עמדה מזוודה אפורה. האחר אכל כריך עם גבינה צהובה. קופסת הנעליים אכן נראתה תקועה באמצע השולחן, אבל לא מצאתי קצה חוט שיכול ללמד עליה משהו.
"האו! האו!" נבח לפתע שרלוק, שכנראה השתחל לרכבת כשלא שמנו לב. הוא התקרב לעבר החשוד הראשון, עם העיתון והמזוודה, והחל לרחרח סביבו. היה נראה שהוא עלה על משהו, ובעוד רגעים אחדים נדע אם לפנינו נוסע תמים או מחבל מסוכן; אך עד מהרה התברר על מה שרלוק עלה – שאריות של חזה עוף שהתחבאו מתחת לעיתון, וכנראה שימשו לפני כן בתור חלק מארוחת הצהריים של הנוסע.
"מתי מגיעים לתחנה הבאה?" שאלתי את קצין הביטחון. "אני רוצה לרדת."
"האמת היא שאין לי מושג, אני חדש בתפקיד. אבל למה לרדת, התייאשתם?"
"לא," אמרתי, "פשוט אין טעם שנישאר. לפי קיצור שולחן ערוך, סימן מו הלכה ו, אין סיבה לחשוד בקופסת הנעליים."
כיצד ידע בלק שקופסת הנעליים אינה חפץ חשוד?
פתרון התעלומה לחג השבועות: בלק ושקיות התה
כיצד ידע בלק שנוח משקר?
תשובה: כמו בכל מוצאי יום טוב, גם במוצאי שבועות לא מברכים על נר בהבדלה. אם על המפה היו שאריות מהנר, כנראה היא לא נשארה משבועות אלא משבת שאחרי החג. כלומר, נח היה בשבת בביתו, והסיפור על הטיול לצפון הוא שקר.
תמונה: sxc.hu