עיר האורות

כתבה וצילמה: זהבה הלברשטט

מי אמר שרק פריז ולאס-וגאס ראויות לכינוי "עיר האורות"? מתברר שגם עיר הבירה שלנו יכולה בנקל להפוך לכזו.

 לפסטיבל האור בעיר העתיקה הגעתי עם משפחתי בערב קריר ונעים אחרי שוטטות חפוזה בשדרות ממילא ירד הערב, ובעקבותיו הודלקו אורות ברחבי העיר העתיקה. ברחבת שער יפו קידמו את פנינו מעין בלונים מרחפים, מוארים בשלל צבעי הקשת. רפרוף קצר בעלוני המידע הבהיר לנו שהבלונים הם פרי עמלם של אמנים מצרפת. במרחק של כמה מטרים משם ראינו כדורים ענקיים, גם הם מלאים באוויר ומוארים באורות ססגוניים, בנוסף לצלליות שריצדו עליהם ללא הרף. הפעם הייתה זאת יצירה מקנדה. עד כאן – נחמד וקליל.

מגדל פרחים

לא הספקתי להתפעל וכבר גיליתי יצירה חדשה: בסמוך למוזאון מגדל דוד ניצבו פרחים חביבים וצבעוניים, שבהחלט זכו לסדרת צילומים נלהבים. בשלב הזה גילינו שיש שלושה מסלולים שונים, שמסומנים לפי צבעים: המסלול הירוק, המסלול הכחול והמסלול הלבן. אנחנו בחרנו לעשות מעט מכל מסלול ולהתחיל בכחול, שנמצא ממש מעבר לכביש. התחלנו ברחוב עמק רפאים, שסומן בשלט. מתחת לשלט הוקרנה יד שלדית ודקיקה שסימנה לעוברים ושבים לבוא ולפנות למסלול הכחול. משועשעת, פניתי שמאלה לכיוון רחוב עמק רפאים.

הצילו! עכביש!

רחוב עמק רפאים – כשמו כן היה: על קירות הבניינים האפלים הוקרנו דמויות מסתוריות שנעו בצורה מרתקת. היו שם רוח רפאים בדמות אישה שמנגנת בכינור, עכביש מגודל, עטלפים ושלדים. הדמויות נראו כלקוחות היישר מתוך סרטי פנטזיה, והלמו היטב את האווירה המאיימת שברחוב. בניגוד למסתוריות הקסומה היו ברחוב עשרות תיירים ותושבים עליזים, שלא בדיוק התאימו לאווירת היצירות ולא פספסו שום הזדמנות לצלם.

ריקוד הכובעים

אחרי טעימה קצרה מהמסלול הכחול המשכנו במסלול הלבן. בקצה אחד הרחובות גילינו על חומת העיר העתיקה יצירה מרשימה במיוחד: בהשראת הכובעים המפורסמים מהמזרח הרחוק הוצג מעין ריקוד משעשע, בתוספת אורות ואפקטים מיוחדים. התוצאה: יצירה מעניינת ומושקעת. חיפוש בעלון המידע הבהיר לנו שזו עוד יצירה צרפתית.

עודנו מתפעלים מהמוצג המרשים, ומעבר לפינה גילינו עוד יצירה הקשורה לריקוד, הפעם ישראלית.

הכירו את פרימה בלרינה

בהתחלה ראינו סתם בובה מגודלת, אך מיד הבובה ניעורה לחיים: לקול צלילים שמילאו את חלל הרחבה הסתובבה הבלרינה והוארה בעוד ועוד צבעים, בכל פעם במקום אחר על שמלתה. יצירה זו היא בהשראת בובות הבלרינה המסתובבות שרואים לעתים על קופסות תכשיטים, והיא מכונה "פרימה בלרינה".

אחרי הפסקת גלידה קצרה מצאנו עוד יצירה, שהכינו אמני אור גרמנים: על החומה ראינו בליל של צורות. לרגע חשבנו להמשיך ללכת, אך אז הצורות זזו ויצרו רצף של המילה "אור" מאות פעמים. כעבור כמה דקות האותיות יצרו את רצף המילים שוב, אך הפעם באנגלית.

בכיכר בית הכנסת 'החורבה' ראינו את בית הכנסת המואר כבכל לילה באור יקרות, והתמקדנו בפירמידה עשויה ממאות בקבוקי פלסטיק מלאים במים. אני חייבת להודות שמהפירמידה קצת התאכזבתי, כי בשנים הקודמות בכיכר תמיד היו המוצגים המרשימים ביותר. אך לשמחתי ניצבו שם גם דוכנים למכירת מנורות ויצירות מיוחדות וקטנטנות, לפחות ביחס למוצגים הגדולים.

ד"ש מיהודי פורטוגל

את היצירה מפורטוגל בכיכר בתי מחסה אהבתי במיוחד, משום שהיא הייתה במחווה לילדי הקהילה היהודית בפורטוגל: על קיר בניין עם חלונות הוקרן קטע וידאו מרשים שכלל ילדים עליזים וצבעוניים שהעלו לכולנו חיוך על הפנים. הילדים שיחקו, ציירו והתרוצצו בליווי מוזיקה תואמת ואפקטים מגניבים. מה שריתק אותי ביצירה היה שהכל הותאם לקיר – לדוגמה, בחלונות צצו ראשיהם של הילדים הצוחקים.

בהחלט רציתי להישאר ולראות את כל המוצגים, אך היה כבר מאוחר מאוד. הלכנו ליציאה דרך המסלול הירוק, והספקנו לראות תקרה שהוקרנו עליה צורות יפות שהוחלפו מדי פעם, ולקנח בקשת מוארת שנתלתה בין הבניינים ברובע הנוצרי. לבסוף יצאנו דרך שער יפו (ליד הבלונים שראינו בהתחלה), והנוף הייחודי של ירושלים בלילה השתרע מולנו. כאן באמת הרגשתי את האוויר והאווירה המיוחדים ההם, שיש רק בעיר הקודש.

עייפה אך מרוצה, נרדמתי עם המון חוויות ועם המחשבה שללא ספק אחזור בשנה הבאה. אני חושבת שאירועי תרבות כאלה באמת מגבשים ומקדמים את ירושלים, מפני שאלפי אנשים מדתות שונות וממגזרים שונים, עם השקפות עולם מגוונות, פוגשים בהם זה את זה. נותר רק לקוות שעיריית ירושלים תקיים אירועי תרבות כאלה גם בהמשך.