מאת חיים אקשטיין
לפני שיצאנו למבצע, שברנו את הראש איך להסוות את עצמנו. האם נתחבא מאחורי דוכן עמוס לולבים? האם נתחפש לאושפיזין? או שאולי נעטוף את עצמנו בשרשראות נוצצות לסוכה? אבל כשהגענו למקום, וראינו את המוני האנשים המצטופפים בסוכתו של האדמו"ר מגורנישט, התברר לנו שאין כל צורך לדאוג להסוואה – בתוך סבך כזה של אנשים, אף אחד לא יבחין בך גם אם תחזיק שלט ענק "אני בלש בתפקיד". משנפתרה הבעיה, יכולנו לגשת למשימה העיקרית: לאתר את פיטר האדום, הפושע הסדרתי.
אני זוכר את הפעם הראשונה שבה תפסנו את פיטר האדום. כשאמיל ואני היינו עדיין צעירים, ושרלוק היה גור כלבים. זיהינו את העקבות שלו ממש במקרה, על חוף הים בתל-אביב, ופשוט נכנסנו לים ולכדנו אותו בתוך המים. בפעם השנייה גילינו את טביעות האצבעות שלו על מפית בבית קפה. התחפשנו למלצרים, שפכנו עליו "בטעות" פסטה ברוטב עגבניות, ולפני שהספיק להגיב – הוא כבר היה כבול באזיקים. זה היה תרגיל מוצלח, עד היום קוראים לנוכל הזה "פיטר האדום" לזכר רוטב העגבניות שנטף ממנו כל הדרך לניידת. הפעם השלישית הייתה לפני חודש, שוב בבית קפה, אלא שהפעם הפרחח כבר פחד לחטוף שוב פסטה על הראש והסגיר את עצמו לבד. שלשום המשטרה החליטה לשחרר אותו ממעצרו, ואתמול הוא ביצע שוד בחנות אתרוגים, אז הערב אנחנו מתכוננים ללכוד את פיטר האדום בפעם הרביעית.
בשלב זה אתם בוודאי שואלים את עצמכם מה הקשר בין שתי הפסקאות הראשונות של הסיפור – מה בין האדמו"ר מגורנישט לפיטר האדום? התשובה היא שאמנם פיטר יודע לשבור כספות ולנפץ חלונות של בנקים, אבל מסורות משפחתיות הוא לא ישבור לעולם. וכיוון שבמשפחתו של פיטר נהוג ללכת בכל שנה לשמחת בית השואבה של חסידות גורנישט, גם פיטר מגיע לשם באופן קבוע, מדי יום ד' של חול המועד סוכות. לכן אין ספק שפיטר נמצא כאן, בסוכה הגדולה הזאת, צריך רק לאתר אותו בין כל החוגגים.
לשמחתנו, מצאנו את פיטר האדום בתוך שתי דקות. אבל שמחתנו נמשכה רק שתי שניות, כי עד מהרה נזכרנו שגם כל משפחתו של פיטר נמצאת כאן.
"עד כמה הם יכולים להיות דומים זה לזה?" שאל אמיל. "תסתכל עליו מהצד, זה פיטר! אותו שפם, אותו זקן, אותה בלורית שיער!"
"ראית פעם את הזקן של אבא שלו, או של אחד מעשרת אחיו?" דחיתי את ראיותיו. "כל עוד לא הוכח לנו שיש הבדלים חיצוניים בין בני המשפחה, איננו יכולים לקבוע בוודאות שמי שנראה לנו כמו פיטר הוא אכן פיטר. חוץ מזה, אנחנו מתבוננים בו מהצד, קשה להסיק מסקנות בלי לראות את הפנים שלו."
"ומה הבעיה להתקדם קצת ולהביט בו מלפנים?"
"אין שום בעיה," אמרתי, "מלבד החשש הסביר שאם אכן זה פיטר, הוא יברח ברגע שיראה אותנו."
הדיון לא נמשך זמן רב, כי תוך כדי שדיברנו האיש הסתובב לאחוריו. הוא ראה אותנו, אנחנו ראינו אותו, והתברר מעבר לכל ספק שהוא איננו פיטר. עיניו היו ירוקות ולא חומות, לחייו היו נקיות מצלקות ושום שן לא הייתה חסרה בפיו.
אמיל ואני המשכנו לשוטט בין ההמונים, בעוד שרלוק משוטט בין שולחנות האוכל ובוחן מה כדאי לטעום כשנסיים את המלאכה. מצאנו כבר את אבא של פיטר, שני אחים גדולים שלו, אח אחד קטן ואפילו את הסבא כבר פגשנו. לפתע התקרב אלינו שרלוק, וסימן לנו בנביחות חרישיות לבוא אחריו. הלכנו בעקבות כלבנו הנסער, עד שהגענו אל עוד אחד מבני משפחתו של פיטר.
"אתה בטוח שזה הוא?" שאל אמיל.
שרלוק הנהן בראשו וכשכש בזנבו בהתלהבות.
"מאחור הוא באמת נראה כמו פיטר," אמר אמיל, "יותר מכל מי שראינו עד כה. וגם חוש הריח של שרלוק אף פעם אינו טועה."
"לבני משפחה יכול להיות גם ריח דומה," אמרתי.
"אז מה אתה מציע שנעשה?" רטן אמיל. "לא משנה מה יקרה, תמיד תוכל להגיד שזה לא פיטר."
"לא בדיוק. יש ראיה אחת שאי אפשר להכחיש: הצלקות על שתי הלחיים. אנחנו יודעים בדיוק כיצד הן נראות, ולא ייתכן שלשאר בני המשפחה יש צלקות כאלו בדיוק."
"האו! האו!" נבח שרלוק בכעס, כנראה מפני שהטלתי ספק בזיהוי שלו. האיש הדומה לפיטר שמע את הנביחה והפנה את ראשו אחורנית, לעברנו. כעת כבר לא היה מקום להתלבטות: ראשית, שתי הצלקות של פיטר עיטרו את שתי לחייו של האיש, ושנית – הוא נמלט על נפשו ברגע שראה אותנו.
לא היססנו לרגע, ופתחנו במרדף אחרי פיטר האדום. למזלנו, הוא בחר לברוח דווקא החוצה ולא להתחבא בין החוגגים, מה שהקל את המרדף. פיצלנו את הכוח לשלושה: אמיל ניסה לאגף את פיטר מימין, אני משמאל ושרלוק המשיך לרוץ באמצע. אמיל מצא אתרוג פסול מתגלגל על הרצפה, וזרק אותו לכיוון פיטר. פיטר נפגע בראשו והפסיק לרגע ממרוצתו. אני מצאתי שרשרת צבעונית ארוכה מושלכת על הרצפה, סובבתי אותה באוויר והשלכתי אותה לעבר פיטר כך שהיא נכרכה סביב צווארו. שרלוק הדביק את פיטר, חבט בו בלולב פסול והפיל אותו ארצה. רק כשפיטר כבר שכב על הארץ באפיסת כוחות, הצלחנו להגיע עד אליו – ולזהות שזה לא הוא: לפיטר יש שפם וזקן, והבחור שנאנק מכאבים לעינינו היה מגולח לחלוטין.
"אני לא מאמין," נחרד אמיל, "פגענו בחף מפשע!"
"לא יכול להיות," אמרתי, "הרי אלו אותן הצלקות… זה כנראה פיטר, והוא פשוט התגלח…"
"למה תמיד חושבים שאני פיטר?!" יילל האיש. "אנחנו בכלל לא דומים, רק הצלקות… וחוץ מזה, נראה לכם שפיטר יתגלח בחול המועד סוכות? ראיתם אילו שפמים וזקנים יש לכל המשפחה, חוץ ממני."
"אנחנו מבקשים סליחה מעומק הלב," אמר אמיל, "התנפלנו עליך באתרוגים ולולבים ללא כל הצדקה."
"אנחנו לא מבקשים סליחה מפושעים סדרתיים," אמרתי. "לפי קיצור שולחן ערוך סימן קד הלכה יא, אין לך שום תירוצים. אני מציע לך לבוא אתנו למשטרה ללא התנגדות, פיטר, כי אם לא – יש לנו כאן גם ערבות, ולא נהסס להשתמש בהן."
כיצד ידע בלק שהאיש הוא אכן פיטר האדום?
פתרון התעלומה הקודמת: בלק ותעלומת הדג
כיצד ידע בלק שיונית משקרת?
תשובה: יונית סיפרה שראתה את ג'רי הדג כשעיניו עצומות, ואחר כך הוא פקח אותן. כיוון שדגים אינם עוצמים את עיניהם, זהו שקר.
תמונה: sxc.hu