אני יודעת שיותר פופולארי לאהוב שוקולד או סוכריות על מקל (אפילו שמעתי שיש המשוגעים על טופי), אבל ככה אני. הממתק הזה, העשוי שקדים וסוכר, מקפיץ לי את מצב הרוח (והמשקל) באופן מיוחד. זאת הסיבה שכאשר שוטטתי בסִמטאות הקסומות של העיירה סֶנְטְאֵנְדְרֵה (ראו מִסגרת) שבהונגריה, התפשט על פניי חיוך גדול, כאשר זיהיתי את השלט "מוזיאון המרציפן".
ממתק השקד
המרציפן הוא בצק מתוק העשוי מסוכר ושקדים טחונים. את הממתק הנהדר הזה מייצרים היום באופן תעשייתי עם או בלי ציפוי שוקולד, וככל שאחוז השקדים במרציפן גבוה יותר, כך טעמו ואיכותו משובחים יותר.
אפשר להכין מרציפן גם בבית, בתנאי שיש לכם הרבה שקדים ויכולת ריכוז גבוהה (ראו מתכון). התהליך כולל הרתחת שקדים, קילופם, עיבודם במיקסר עם סוכר, מֵי ורדים, עניינים והרבה סבלנות. הנה למשל קטע מהספר "'עֵשַו", בו מתאר הסופר מאיר שלֵו בלשונו הנהדרת את טקס הכנת ה"מאסאפאן" בבית הדודה דודוץ':
"היא לקחה את מיכאל אל המטבח, ובכף של עץ הטעימה אותו מן המים בהם שרו השקדים. בלחיצות של אצבע ואגודל הפשיטה מהם את עורם החום, והניחה אותם לייבוש על מגבת המאסאפאן המיוחדת שלה, הלבנה והרכה, הנִכבסת במֵי גשמים בלבד ונתלית לייבוש רק בצל. אחר כך טחנה אותם בעלי ובמכתש, בחבטות רכות וסיבוביות, ומִדֵי פעם הפסיקה ומוללה את הגרגרים, ובדקה את מגעם בחוכמת אצבעותיה הזקנות… בלי להיזקק למאזניים שפכה כמות זהה של סוכר לסיר, הוסיפה לו מעט ממֵי השקדים והעמידה על האש. עתה נטלה את ידו של הילד ויחד יצאו מן המטבח כדי להרהר בהמסתו של הסוכר. דודוץ' יודעת לשוב אל תמיסת הסוכר ברגע שלפני הפונטו (הרגע) האמיתי… איש בזמנו צעקנו 'פונטו דה מאסאפאן!' ודודוץ' שופכת פנימה את השקדים הטחונים ומכבה את האש, מניחה את הסיר בחבטה על הרִצפה, כורעת ובכוח מערבבת ומערבבת ומערבבת ומניחה את המאסאפאן על השיִש להתקרר".
המרציפן של יהודי ונציה
אבל התכנסנו כאן היום בגלל מוזיאון המרציפן, שהוא סיפור אחר לגמרי. כלומר, המרציפן הוא אותו מרציפן, אבל במקרה שלנו הוא לא נועד לאכילה, אלא לתצוגה.
זה המקום לגלות שהמרציפן ניחן בתכונה מופלאה של גמישות בצד עמידות, מה שאומר שאפשר לעבד אותו, משל היה פלסטלינה, ואף לצבוע אותו בצבעי מאכל ססגוניים, והוא יחזיק מעמד לנצח. כל זה הוליד מסורות מרתקות של אמנות מרציפן, כמו למשל באיטליה, שם נוהגים ליצור חיות מרציפן קטנות לכבוד חג המולד. בפורטוגל ובספרד אוהבים לאכול מרציפן בצורת פירות, והגדילו לעשות יהודי ונציה, המקפידים לאכול כדורי מרציפן תוצרת בית בפורים, העשויים שקדים עם אבקת סוכר וחלמון ביצה.
אז הנה אני בסֶנְטְאֵנְדְרֵה, עומדת בחיוך גדול מול מוזיאון המרציפן הצנוע, שבשתי קומותיו מוצגות יצירות העשויות לתפארה מן המתוק-המתוק הזה. את פנינו קיבלה מדריכה אדיבה וחייכנית, אשר דבר בגזרתה הגבעולית לא הסגיר את הימצאותה רוב שעות היום בין אדי הריח המשכר של המרציפן. בקומה הראשונה זכיתי להציץ אל סדנת האמנים, ואין מה לומר, החבר'ה שם מתייחסים לעבודה ברצינות תהומית. אף שהסתכלתי וחיפשתי, לא תפסתי אפילו אחד מהם מגניב לפה, נגיד, איזו רגל של בובה או צריח של בניין עשוי ממרציפן.
בזכות משמעת הברזל הזאת מצליחים אמני המרציפן של סֶנְטְאֵנְדְרֵה להפיק מתחת ידם יצירות מאלפות ומעלפות בדמות חפצי בית זעירים, דיוקנאות של גיבורי תרבות מקומיים, פירות וירקות חמודים, כלי נגינה, וגם סדרה יפהפייה של דמויות מאגדות ילדים. כך פגשתי בקומה השנייה של המוזיאון את הזאב הרע של כיפה אדומה, את פינוקיו משוחח עם סבא ג'פטו, את זהבה ושלושת הדובים ואפילו את המרכבה של סינדרלה בגודל טבעי. היצירה הגדולה ביותר במוזיאון היא תבנית בית הפרלמנט ההונגרי שבבודפשט, התופסת בערך חצי חדר. הייתי בבניין המקורי, ותאמינו לי שהדגם המוקטן שלו בסֶנְטְאֵנְדְרֵה הרבה יותר יפה ממנו.
לסיכום, מה יש לומר, מזל שהמוצגים במוזיאון שמורים כולם בארונות זכוכית, שכן אני וכל חבריי לקבוצה הסתובבנו בפרצוף מורעב, מוכנים להסתער על התצוגה.
מרציפן כחול-לבן
ההפתעה האמיתית חיכתה לי דווקא בחנות המפעל של המוזיאון, שם נמכרים ממתקי מרציפן מכל סוג, גודל ומין. ההנהלה באדיבותה הצמידה תג הסבר ליד כל מוצר בחמש שפות: הונגרית, רוסית, גרמנית, אנגלית ו…עברית!
למראה התדהמה שאחזה בי, הסבירה המדריכה שסֶנְטְאֵנְדְרֵה בכלל, ומוזיאון המרציפן בפרט, הפכו לאתר תיירות פופולארי במיוחד בקרב ישראלים. בעקבות כך הוחלט לעשות להם כבוד, ואם אפשר – גם לקדם את המכירות. היא הגישה לי דף הסבר על המוזיאון, הרשום אף הוא בעברית (בלי אף טעות!), ובזכותו אני יכולה לספר לכם שהמרציפן שלהם עשוי אך ורק מחומרים איכותיים ביותר: שקדים, סוכר וקצת צבע מאכל טבעי. כך, מוקפת במרציפן בעברית, הרגשתי לגמרי בבית.
כשחזרתי ארצה, ניסיתי את כוחי בהכנת מרציפן, ויצא בסך הכל די טעים. ניסיונותיי האמנותיים, לעומת זאת, הוכתרו ככישלון חרוץ, אחרי שמעכתי בכישרון רב שתי בובות ועץ ברוש אחד (טוב, אמא תמיד אמרה לי שאסור לשחק עם אוכל). למרות הכל לא אמרתי נואש, כי חברה טובה גילתה לי שבכפר תבור פועל מוזיאון מרציפן תוצרת הארץ, ובו יצירות מרציפן של אמנים ישראלים. במָקום אפשר ללמוד ולהתנסות במו עצמנו ביצירה בחומר הטעים. ואם הם גם מרשים לאכול את יצירת הפאר בסוף, אז מי יודע, אולי תמצאו אותי שם בזמן הקרוב.
הילד האהוב קלמן
סֶנְטְאֵנְדְרֵה היא עיירת אמנים קטנה וציורית, השוכנת במרחק של כ-20 קילומטרים צפונית לבודפשט. העיירה נבנתה לראשונה לפני יותר מאלף שנה, וב-400 השנים האחרונות הפכה למרכזם של הסרבים-ההונגרים. העיירה היפה עשירה בחנויות, גלריות ומוזיאונים, ויש גם נקודה יהודית: עד מלחמת העולם השנייה פעלה בעיירה קהילה קטנה, שנספתה כמעט כולה בשואה. המשפחה היחידה ששרדה וחזרה, עוסקת בהנצחת הנספים בבית הכנסת שנותר מאז. המבקרים בסֶנְטְאֵנְדְרֵה עוד יכולים למצוא בחלקה היהודית מצבות בעברית האומרות, למשל: "הילד האהוב קלמן, בן החבר יוסף גאלדשמיד, מת לצרת נפש כל בני משפחתו ומכיריו, ביום שבת קודש סדר 'וילך', שנת תר"ל".
איפה נולד המרציפן?
מדינות רבות מבקשות להתהדר בתואר המתוק "מולדת המרציפן", כשהראשונה שבהן היא איראן, הטוענת כי המילה "מרציפן" היא ממוצא פרסי. תורכיה, לעומת זאת, טוענת כי המרציפן נולד דווקא במטבחי ארמון הסולטן באיסטנבול, אֵי-אז לפני שנות דור. את שתי הטענות הללו דוחה בשתי ידיים העיר ליבק הגרמנית, שעל גדות הים הבלטי, הטוענת לכתר ואף עדיין מייצרת מרציפן על פי מתכון סודי עתיק.
בזה לא תם הוויכוח: הספרדים טוענים כי המרציפן נולד בכלל בטולדו, ואף יודעים לציין תאריך – במאה ה-12, תחת שרביט מלכותו של המלך אלפונסו השביעי. ויש גם גִרסה מהמִזרח הרחוק, על פיה מולדת המרציפן היא בכלל בסין. ואני אומרת – מה זה משנה? העיקר תאכלו ותשתקו.
מתכון למרציפן
מה צריך?
300 גרם (כשלוש כוסות) שקדים טבעיים בקליפתם
1/2 כוס סוכר
3 כפיות מיץ לימון
3-2 טיפות מי ורדים
מה עושים?
משרים את השקדים בקערת מים רותחים למשך חצי שעה.
כשהמים מתקררים ואפשר לגעת בשקדים, קולפים אותם ידנית, כך שהם "מזנקים" מקליפתם. מניחים את השקדים הקלופים על מגבת ומייבשים היטב.
טוחנים את השקדים הקלופים עם שאר המִצרכים במעבד מזון, עד לקבלת עיסה חלקה (עדיף לטחון בשני חלקים, כדי להבטיח טחינה מושלמת).
לשים את העיסה לכדי כדורים בגודל הרצוי. מאחסנים במקרר בקופסה סגורה היטב.
