ויכתובו וימחוקו

הסודות מאחורי הקלעים של מגילת אסתר

כתב: חיים אקשטיין

אייר: ינון פתחיה

פרכס נכנס למשרד סר וזעף. "מצדי שליהודים יהיו אורה ושמחה וששון," רטן, "אבל למה הכול יקר? בסך הכול חיפשתי חניה לחמור!"

כרכס לא התייחס, הוא היה שקוע בעבודתו. מימינו ניצבה קסת של דיו, משמאלו ניצבה צלחת ובה חתיכות עוגה, ובמרכז שכב קלף עמוס מילים, רובן מחוקות. "אין זמן, אין זמן," מלמל.

"לא נורא," ניחם פרכס את עצמו, משהבין שאיש לא יעשה זאת בשבילו. "מה מצבנו?"

כרכס הרים את עיניו מהקלף. "אנחנו בבעיה. חייבים להוריד קטעים."

"מה?!" זעק פרכס זעקה גדולה ומרה.

"אלו ההנחיות משני הבוסים," אמר כרכס, "הם טוענים שהמגילה ארוכה."

צוות עורכי המגילה היה אמור לסיים את עבודתו כבר לפני כחודש, ולהעביר את הטקסט למרדכי ואסתר, שיערכו אותו סופית ויחתמו בטבעת המלך. אבל מסתבר שמלאכת הכתיבה קשה ממה שנראה, וספק אם המגילה תושלם עד בוא החג החדש, פורים.

"בטח ניצלת את האיחור שלי," אמר פרכס והתיישב, "כדי לקצץ את כל מה שחשוב לי שייכנס למגילה."

"חלילה. הורדתי רק את הבת של המן."

"זה הקטע הכי קורע!"

"אתה שוב מנסה רק להצחיק. המגילה איננה ספר בדיחות אלא סיפור הנס. חוץ מזה, הסיפור עם הבת של המן, ששפכה עליו מים מהחלון, משעשע מספיק כדי לעבור מפה לאוזן. עכשיו בוא ונתקדם, אין זמן."

כוסכס, נער היין, נכנס לחדר. "לא ראיתי שהגעת, אדוני," התנצל בפני פרכס, "תשתה משהו?"

"כן, יין שחור, שניים סוכר. עכשיו תוריד מה שתרצה, כרכס, רק אל תיגע בביזתא."

"חבל, בו רציתי לגעת."

"שכח מזה," אמר פרכס, "הוא דמות מפתח. תוריד את הקטע שבו המן מרכיב את מרדכי. סצנה נחמדה, אבל לא חשובה."

"דווקא כן. זה מדגיש, למשל, את צירוף המקרים המופלא שבסיפור."

"ומה עם ביזתא, זאת לא יד ההשגחה? במקרה הוא היה מצונן כשהגיע תור רעותה?"

כורכס חזר עם כוס יין והגיש אותה לפרכס. פרכס שתה חצי כוס ולקח חתיכת עוגה מהצלחת.

"אין זמן לפתוח שוב את הדיון," אמר כרכס. "הצינון של ביזתא איננו ביטוי של השגחה, הבחור מצונן תמיד. כבר מהמשתה הראשון, אתה הרי זוכר מה הוא עשה לגלילי הכסף כשנגמר לו הגליל של נייר הטואלט."

"אבל זה היה תזמון מדהים," אמר פרכס בהתרגשות, והעביר את העוגה מיד ליד בתנועות נלהבות. "בדיוק כשהגיע תור רעותה לבוא אל אחשוורוש, והוא התאהב בה, וכולם המליצו להעביר אליה את המלוכה – ביזתא התעטש, ובדיוק מול כוס היין, שניתז היישר אל שמלתה של רעותה. כך המועמדת המובילה נפלטה החוצה והשאירה את מקומה לאסתר. נס או לא?"

"מישהו הזמין נס?" שאל כוסכס.

"כן," אמר פרכס, "תביא יין עם קצת חלב."

"שמע, כל דבר יכול להיחשב לנס. גם העובדה שהתך לא הגיע היום."

לפתע נשמעו צעדים מחוץ לחדר.

"אוי, אולי זאת אשתי," אמר פרכס ופניו חפו. הוא הניח את העוגה בצד. "כדאי שנמחק מהר את הסיפור על ושתי."

התך נכנס. "צהריים טובים," אמר בטון סמכותי, "הוד רוממותה שלחה אותי לבדוק את קצב ההתקדמות."

הוא נטל את הקלף ועלעל בו. "יפה," אמר התך, "אך נשארו פסוקים מיותרים. למשל, 'ותאמר זרש להמן: אלוקים אדירים, עד אנה לא תוריד את הזבל בצאתך?!'"

"למה למחוק?" שאל פרכס.

"שוב אתה מנסה רק להצחיק," אמר התך, "מריבות בין המן לזרש אינן מענייננו. ונוסף על זה, את המילה 'אלוקים' החלטנו שלא להזכיר במגילה. חוץ מזה הכול בסדר… רגע, מה זה פה בסוף? איזה שלג נמס?"

"אמרת שאחשוורוש התעקש שבסוף יוזכר המס שהוא הטיל," הסביר פרכס, "אז הזכרנו ברמז. הבנת? נמס – מס?"

"מישהו אמר נמס?" שאל לפתע כורכס. הוא הגיש את הנס-יין לפרכס, ואז הבחין בהתך. "שמעתי נכון? אדוני מזמין יין נמס?"

"לא," אמר התך, "בשבילי יין הפוך. המשיכו לקצר את המגילה, חבל שנגמור כמו ישעמיהו הנביא."

"כמו מי?"

"אינכם מכירים אותו, הספר שלו היה ארוך ולא נכנס לתנ"ך. אם צריך, כתבו הכול מחדש בתמציתיות."

"מחדש?" נדהם כרכס. "אין זמן…"

פרכס החל לשחק בעצבנות בעוגה שבידו, עד שהפך אותה מעיגול למלבן.

"אז תגיד אתה," אמר, "מה להוריד? הסיפור של ביזתא או הקטע של המן והסוס?"

"ביזתא."

לפני שפרכס התרגז ממש, כורכס חזר. "זה בשבילך, אדוני," אמר והגיש להתך כוס ריקה.

"מה זה ועל מה זה?"

"יין הפוך. קודם שותים ואז מוזגים את היין."

"לא נורא," התנחם פרכס, "לפחות ביזתא יוזכר בהרכבת מרדכי על הסוס."

"שלילי," אמר התך, "תוריד אותו לגמרי."

"אבל הוא זה שהתעטש כל הלילה, ובגללו נדדה שנת המלך!"

"פחות דמויות – עדיף," אמר התך. "תורידו גם את אחותו שמתעטשת ליד ושתי, הורסת לה את האיפור וגורמת לה לסרב לבוא למשתה."

פרכס התאפק שלא להתפוצץ, ופרק את זעמו על העוגה שבידו, שהפכה כעת למעוין.

"מנגד," המשיך התך, "את הדמויות המרכזיות אפשר להזכיר יותר. המן, למשל, מוזכר מעט."

"בשביל הילדים," הסביר כרכס, "אולי הם יפחדו מהמן."

"הם ימצאו דרך להתמודד אתו," אמר התך. "ועכשיו עליי ללכת, הוועדה מתכנסת לבחור מאכל לחג החדש, ואין לנו רעיונות. אני סומך עליכם."

"אין זמן, אין זמן…" מלמל כרכס. פרכס הפך את העוגיה למשולש. התך כמעט יצא, אך פתאום אמר: "תחזירו את חרבונא, חשוב להזכיר אותו."

סבלנותו של פרכס פקעה. הוא גילגל את פרוסת העוגה לכדור, החזיר אותה להיות משולש, דחף אותה לפה של כרכס, עד שלבסוף לא התאפק. "מה?! למה חרבונא כן וביזתא לא?!"

"אנזמן, אנזמן!" ניסה כרכס לגעור בפרכס, כשהעוגה תקועה בפיו.

"איזה אוזן של המן? ואיך אתה מעז לצעוק עליי?" רתח התך. "אתה מפוטר!"

פרכס השפיל את ראשו ויצא מהמשרד, אבל וחפוי ראש. לא נורא, אמר לעצמו, ממילא המגילה הזאת לא תעניין אף אחד, אחרי כל העריכה. אבל אוזן של המן? זה רעיון מעניין…

תמונה: http://www.freedigitalphotos.net/