כתבה: שגית הורוביץ
יש הרבה רגעים מרגשים בעבודה בגן חיות. כל כך הרבה המלטות ובעלי חיים חדשים שמגיעים, וגם פרדות עצובות מבעלי חיים, אם לצורך מעבר לגן חיות אחר ואם מסיבות כואבות יותר. אבל לרגע הזה ציפיתי יותר מכל דבר. כבר שנים שאני חולפת על פני הכלוב הישן של הטיגריסים, ולבד מלשים את ידי כמסתור ליד עיניי, עשיתי כמעט הכול כדי שלא להסתכל עליהם. לא היה לי נעים. מהם, מעצמי, מאיתנו.
כשהספארי נוסד לפני ארבעים שנה, עדיין לא היו בו טיגריסים. כמה שנים לאחר מכן הגיעו אליו טיגריסים סיביריים, ומכיוון שמדובר בבעלי חיים גדולים, אנשי הספארי בנו להם כלוב גדול. באותם ימים הכלוב היה נראה באמת שונה, ולמעשה הוא היה כפול בגודלו מכלוביהם של בעלי החיים האחרים.
עלמה ופדנג ניצלים מהכחדה
לימים הוחלפו הטיגריסים הסיביריים בעלמה ופדנג, טיגריסים סומטריים, מתוך מגמה להביא לגן החיות חיות הנתונות בסכנת היכחדות חמורה יותר ולנסות לשקם אוכלוסיות נכחדות. עם הזמן הגישה החלה להשתנות, לא עוד כלובים אלא חצרות פתוחות, לא עוד סורגים אלא חפיר שחוצץ בין המבקרים לבעלי החיים או הפרדה באמצעות חלונות זכוכית. רבים מבעלי החיים כבר עברו לחצרות כאלה. הטיגריסים נשארו בתוך הכלוב.
בשנים האחרונות היה לכולנו ברור שהשיפוץ הנרחב הבא יהיה למען הטיגריסים, אבל בד בבד החלטנו שלא נרצה לשפץ את הכלוב הישן, אלא לבנות חצר גדולת ממדים באזור אחר לגמרי. במהלך השנים האחרונות, כדי לעצב את גן החיות מחדש, דנו רבות במבנה של גן החיות וכיצד נכון שייראה.
מתכננים את הספארי מחדש
בתחילת הדרך, בזמן הקמתו של גן החיות, חשבו המקימים כי ראוי שבאזור אחד יהיו כל הקופים ובאזור אחר החתוליים הגדולים, ואזור אחר הותאם לחיות הגדולות. אבל ככל שהשנים חלפו הרגשנו שהדרך הזו אינה מאפשרת לנו לספר את סיפור גן החיות, סיפור הכחדתן של חיות הבר והדרך של גני החיות המודרניים לנסות ולשקם אוכלוסיות וגם לחשוף את בעלי החיים לקהל כדי ליצור קשר של אהבה ואמפתיה.
בעזרתו של האדריכל ההולנדי אריק ואן פליט, מומחה לתכנון גני חיות, תכננו מחדש את הספארי. מצד אחד התחשבנו במה שכבר קיים, אך ניסינו לתכנן את המקום כאילו הוא עתיד להיבנות מחדש. התהליך היה מרגש ונתן לכולנו תחושה של שותפות גדולה בתהליך חשוב שעתיד לשנות את פני הספארי מהקצה אל הקצה. כך הוחלט שגן החיות יאורגן על פי האזורים הגאוגרפיים שמהם מגיעים בעלי החיים ולא על פי גודלם או המשפחה שאליה הם שייכים.
רק אז החלה בניית אזור דרום מזרח אסיה. חשבנו גם על הפרטים הקטנים שכללו ריהוט מתאים וצמחייה אופיינית לאזור בית הגידול, ואחרי תכנון קפדני במיוחד החלה הבנייה, ונמשכה קרוב לשלוש שנים. בניית חצר הטיגריסים הסתיימה, וסביבה נבנה בימים אלה האזור כולו, שיכלול בעתיד חצרות נוספות לבעלי חיים מדרום מזרח אסיה כגון קופי האורנגאוטן, קופי המקוק זנב האריה, איילים ואפילו לטאת הענק – הקומודו דרגון.
מעבר דירה מרגש
החודש הטיגריסים שלנו עברו לביתם החדש. מבחינתנו, העובדים, היה זה יום חג, לא פחות. התרגשנו והתכוננו למבצע כאילו מדובר במבצע צבאי. כל אחד ידע בדיוק מה תפקידו בכוח, וגם הטיגריסים, שהתאמנו כחצי שנה על כניסה לארגזים מרצונם, עשו זאת בקלות וברוגע. עלמה הייתה הראשונה שעברה והוכנסה לחצר הצמודה לבית הלילה החדש שלה. בתוך דקות היא עברה מהחצר לבית ונראתה נינוחה מאוד. פדנג הגיע אחריה והצטרף. שניהם רבצו רגועים בבית שלהם. את הבטון שהיה בבית הישן החליפו חתיכות עץ קטנות ורכות – וודצ'יפס – ונראה כי המצע הטבעי החדש נוח מאוד. רק שבוע לאחר שהתרגלו והכירו את החצר מהצצה דרך חלונות הזכוכית שבביתם, יצאו אליה. חצר גדולת ממדים עם מתקני משחק מעץ טבעי, צמחייה עשירה, חלונות זכוכית המאפשרים למבקרים תצפית, וגם לא מעט מקומות מסתור כדי שהטיגריסים יוכלו גם להתרחק מההמולה לעיתים. השבילים של אזור דרום מזרח אסיה כוללים רהיטים, דלתות ופיתוחי עץ שהובאו מהמזרח הרחוק ושחלקם נעשה בארץ בידי אמנים, האווירה הכללית נותנת תחושה טבעית, ומהרגע שהטיגריסים יצאו לחצר – מיד הבחנו בשינוי מהותי בהתנהגותם. הם רגועים, יוצאים בבוקר לחצר בשמחה, משחקים, מטפסים, מסתקרנים מבעלי החיים שבשטח האפריקני הפתוח שהם מצליחים לראות מדי פעם, ונחים כיאה לחתוליים הגדולים הללו חובבי הנמנום.
גן עדן של חיות
למרות שכבר חלפו שבועיים מאז, אנחנו לא מפסיקים להתרגש. כשאני מגיעה לצפות בעלמה ופדנג, אני מרגישה איך הלב שלי מתרחב משמחה, והתחושה שבעוד כמה שנים כל גן החיות שלנו ייראה כך יוצרת בלבי תקווה שגני החיות יהפכו ביום מן הימים לגן עדן של חיות, עם תנאים מצוינים, חצרות גדולות, העשרות רבות ושלל גירויים.
החצר החדשה של הטיגריסים נפתחה לפני ימים מספר לקהל, ואני בטוחה שכל מי שהגיע מאז ויגיע בעתיד יהיה שותף לתחושת ההתרגשות והשמחה שלי.
כתבתנו תהילה פוגלמן ביקרה בספארי המשופץ. היה חייתי וחווייתי!
אחרי נסיעה של שעתיים (היו הרבה פקקים בפסח…) הגענו סוף סוף אל מתחם הספארי. קיבלו את פנינו זברות, בנות יענה, איילים ועוד. הם פשוט התרוצצו בין המכוניות, מדי פעם תוקעים את פרצופיהם במכוניות של אנשים. בשנה שעברה למה ליקקה לנו את החלון…
כשנכנסו אל המתחם של גן החיות (אל תתבלבלו! אנחנו עדיין בספארי, רק בחלק אחר!) שמענו צעקות התרגשות: "וואו, איזה ענק הוא!" – "הוא ממש מדהים!" מיד הלכנו לבדוק מה כל המהומה. ולא, זה לא היה פיל, זה היה צב! והוא היה עצום! והבית, השריון שעל גבו, היה אפילו יותר גדול! הוא בטח בנה לעצמו שם וילה שלמה! עם שני חדרי שינה, שלושה בתי שימוש, שני מטבחים (אחד רגיל ואחד לפסח), סלון ענקי, ו… ומרפסת עם נוף לגינה…
כשהגענו לג'ירפות הסתכלתי על הגי'רפה מלמטה בהתפעלות, וחשבתי: "לי קוראים ג'ירפה?" – אני אמנם בת 11 בגובה 1.67, אבל… אני רק רבע מהג'ירפה האמיתית! מסתבר שכל מי שקורא לי ג'ירפה לא פגש אחת אמיתית כזו כבר הרבה זמן…
נראה שחלק מהחיות באמת "דופקות הופעה" בחיי היום-יום שלהם. קחו את הנמר, לדוגמה. הוא נראה כמו מעצב האופנה של החיות, עם הכתמים המהממים שלו! ויש גם הטיגריס והזברה, שמתהדרים בפסים השחורים שלהם. אומרים שמנומר ושחור לבן הם באופנה, לא?
לסיכום, סוף כל סוף הגענו אל הרגע שאליו ייחלה כל הדרך אחותי הקטנה: הפוני! פוני הוא כמו סוס קטן מאוד, וגם הרוכבים שלו קטנים. ואני ואחותי… לא ממש קטנות… רוב הרוכבים נראו כאילו הם בני חמש, וקצת התאכזבנו שלא יכולנו לרכב על הפוניים. אבל חוץ מזה, הספארי הוא מקום מומלץ! רק תקוו שלא יהיו לכם פקקים בדרך…
תמונה: freedigitalphotos.net