שלום לכם,

אני זוכרת יום אחד שבו חזרתי מבית הספר, ובדרך פגשתי את השכנה שלי – ילדה בת 12 בערך – שעמדה ברחוב ומיררה בבכי. שתי חברותיה עמדו לידה חסרות אונים ולא ממש ידעו איך להרגיע אותה. "מה קרה"? שאלתי אותן. "לא שמעת מה קרה"? אחת מהן שאלה. "הרבי נפטר". היא לא היתה צריכה להסביר לי מי זה "הרבי". באותם זמנים, כשאמרו "הרבי" התכוונו לרבי מיליובאוויטש, מנהיג חסידות חב"ד ורב אהוד על העולם היהודי בכלל. הנערה הבוכה היתה בת למשפחה חב"דניקית, ומותו של הרבי זיעזע אותה כמו מותו של בן משפחה יקר ואהוב.

שנים אחר כך זכרתי את המקרה הזה וחשבתי לעצמי על העוצמה המיוחדת שיש בדמות של מנהיג, שלמרות שהמוני ילדים לא פגשו אותו מעולם, הם הצטערו מאד על לכתו. הרבי מלובבאויטש אמנם הנהיג פלג חסידי מסויים, אך רבבות יהודים ולא יהודים מכל העולם נהגו להגיע אליו לביתו בניו יורק בזכות חכמתו ואישיותו הקורנת. עד היום אני זוכרת את צעדות ל"ג בעומר ההמוניות בנתניה, עיר ילדותי ואף יש לי בבית מזכרת מיוחדת: חומש שקיבלתי מתנה מהרבי. השבוע מציינים 20 שנה לפטירת הרבי מלובבאוויטש, וקווים מסקרנים לדמותו תוכלו למצוא בכתבה שחנה וייסברג הכינה לכם.

כל שאר המדורים שלנו מחכים לכם, כמו תמיד!

קריאה נעימה,

פנינה