כתבה: שני האריס
אלעד, בן 12
"היה לי חבר טוב מהכיתה, והייתי מספר רק לו כל מיני דברים פרטיים שלי וגם הוא היה מגלה רק לי, כי הוא ידע שאפשר לסמוך עליי ושאני בחיים לא אספר. במסיבת פורים גיליתי שהחברים מהכיתה מתכננים הופעה אבל הם לא הזמינו אותי להשתתף איתם. ילד אחד אמר לי שאותו חבר שלי אמר שלא להזמין אותי, אז ממש כעסתי עליו ורציתי לנקום בו, אז סיפרתי לילד הזה משהו שחבר שלי ביקש שאני לא אגלה. הוא סיפר את זה לכיתה וכולם צחקו על החבר שלי. אחר כך גיליתי שזה בכלל לא נכון, שהחבר שלי לא אמר שלא להזמין אותי, ובעצם סתם גיליתי את הסוד שלו. הוא סלח לי, אבל הוא לא סיפר לי מאז סודות."
מה הייתי אומר לעצמי לפני שנה: "לא לעשות דבר כזה לפני שאני בכלל מדבר עם החבר שלי ונותן לו הזדמנות להגיד את הצד שלו, וגם שקשה לגרום לחבר לסמוך עליך שוב אם לא קיימת מה שהבטחת לו."
אדוה, בת 14
"בכיתה ו' היו לי הרבה חברות, אבל כשעברתי לחטיבה חילקו אותנו בין הכיתות ובכיתה שלי לא הייתה איתי שום חברה וכמעט לא הכרתי אף אחד. בכל ההפסקות הייתי הולכת לשבת עם החברות שלי בכיתה שלהן, כי פחדתי שאם אני לא אהיה איתן הן יפסיקו להיות חברות שלי. לא ניסיתי להכיר את הילדים מהכיתה החדשה שלי, ולחברות שלי נהיו חברות חדשות מהכיתה שלהן. אני הרגשתי פחות קשורה, ובכיתה שלי חשבו שאני סנובית והרגשתי בודדה מאוד. ביקשתי לעבור לכיתה של החברות שלי מפעם, אבל היועצת עשתה איתי הסכם שאני צריכה לנסות להיות בכיתה שלי בהפסקות במשך חודשיים, ואם אחר כך אני עדיין רוצה לעבור – נדבר על זה. בהתחלה ישבתי בכיתה וקראתי ספר, ואף אחד לא ניסה לדבר איתי. אבל לאט לאט עם הימים הרגשתי שאני מתחילה להכיר שם את הילדים יותר ונהיה לי יותר נוח לדבר איתם. אחרי חודשיים כבר ממש לא רציתי לעבור כיתה."
מה הייתי אומרת לעצמי לפני שנה: "התחלה חדשה היא הזדמנות להכיר חברים חדשים, וחברות אמיתיות תישארנה חברות גם אם הן לא איתי בכיתה."
עמיחי, בן 11
"שמורים שואלים אותי שאלה לפני כל הכיתה – זה קצת מלחיץ אותי וקשה לי לענות ולפעמים אני גם מגמגם. בגלל זה בשנה שעברה ילדים בכיתה התחילו לצחוק עליי שאני טיפש. כששאלו אותי שאלות הפסקתי לנסות לענות בכלל, כי חשבתי שגם ככה יגידו שאני טיפש, וגם די הפסקתי להקשיב בשיעורים ואז באמת לא הבנתי כלום. כשהיו מבחנים חשבתי שאין לי סיכוי בכלל להצליח, ולא הצלחתי להתרכז לכן נכשלתי כל הזמן. זה רק גרם לכולם לצחוק עליי עוד יותר. בסוף המחנכת שלי קראה לי לשיחה ואמרה לי שאני לא יכול להמשיך ככה, אז התעצבנתי שזה לא אשמתי שאני טיפש. היא אמרה שנתתי לכולם לשכנע אותי שזה נכון, ובגלל שאני מאמין שאני טיפש אני מיד מתייאש וככה באמת אין לי סיכוי להצליח. היא עזרה לי להתכונן למבחן הבא, ולא הרשתה לי לוותר, וכשהצלחתי במבחן חזר לי הביטחון שאני לא באמת טיפש, ואז היה לי קל יותר ללמוד."
מה הייתי אומר לעצמי לפני שנה: "לא לתת לילדים אחרים לקבוע מי אני ומה אני שווה."
ליאל, בת 13
"בחופש הגדול של השנה שעברה הצלחתי סוף סוף להתחבר אל מלכת השכבה. תמיד יש מסביבה מלא בנות שמתחנפות אליה ועושות כל מה שהיא אומרת להן. אז ממש חיכיתי לשנה החדשה, לבוא לתיכון בתור מקובלת. זה היה כיף להיות במקובלים, אבל די מהר שמתי לב שכל כמה זמן ה'מלכה' החליטה על מישהי שעצבנה אותה ואז כולן היו מגעילות אליה. ובשביל שהן לא יהיו אלה שהמלכה מעיפה מהחבורה שלה, הן לכלכו אחת על השנייה בשביל שהיא לא תאהב אותן פחות. גם אני עשיתי את זה כי לא רציתי להיות זאת שיוציאו מהחבורה, אבל לא אהבתי לעשות את זה. כשהיא הזמינה אותי אישית למשהו הרגשתי מאוד מיוחדת, אבל בשאר הזמן הרגשתי רע ופחדתי כל הזמן שיקרה משהו ואני אהיה על הכוונת. אמא שלי שמה לב שאני כל הזמן לחוצה ועצבנית, זה היה מצחיק, סוף סוף הייתי בקבוצה של הכי מקובלים אבל אף פעם לא שנאתי כל כך ללכת לבית הספר. בסוף הבנתי שהיה לי יותר טוב כשלא הייתי בחבורה הזאת והחלטתי לצאת ממנה ולחזור לחברות הישנות שלי. ומה שמצחיק זה שדווקא כשהפסקתי להתחנף אל ה'מלכה', היא פתאום נהייתה יותר נחמדה אליי. אבל כבר החלטתי שאני בכלל לא אוהבת להיות איתה."
מה הייתי אומרת לעצמי לפני שנה: "אם את מרגישה שאת צריכה לפחד מהחברות שלך ולא יכולה לסמוך עליהן, זה סימן שהן לא חברות אמיתיות ועדיף לפנות מקום לחברים אמיתיים."
אם במקרה תמצאו את עצמכם במצב דומה השנה, אולי תוכלו להרוויח מהעצות של ליאל, אלעד, עמיחי ואדוה, שהיו שם שנה קודם. מה שבטוח – כולנו עוד נעשה הרבה פעמים דברים שאחר כך נתחרט עליהם, ומה שחשוב הוא שנזכור שטעויות אפשר גם לתקן ונלמד מהן לפעם הבאה. שתהיה תחילת שנה טובה ומוצלחת!