הסיפור המרכזי


החופש הגדול מתחיל! איזה כיף היה לחזור מבית הספר עם התעודות ביד, כשאנו יודעים שהחל ממחר לא צריך יותר להכין שיעורי בית, לא ללמוד למבחנים, ולא להכין בכל ערב את התיק ממחר... זהו זה, עד שנה הבאה אין יותר מחברות, אין יותר ספרי לימוד. לקום מוקדם בבוקר אנחנו קמים אך ורק בשביל קייטנות וטיולים! אלא אם כן תכננתם עם אבא ואימא דברים נוספים לחופש הגדול, כמובן. ישנם גם כאלה שממשיכים ללמוד בחופש הגדול, בין אם באמצעות שיעורים פרטיים ובין אם באמצעות עבודת בית מיוחדת לחופש. מה שיעשה אותם באמת מוכנים לכיתה גבוהה יותר בשנה הבאה. ובכלל, זה נחמד לדעת שגדלנו בשנה, ושבסוף החופש נלך לכיתה אחרת, של ילדים יותר גדולים, ושבדרך לשם גם נאמר "שלום" לכיתתנו הקודמת. כי מעכשיו ילמדו בה ילדים קטנים מאיתנו... התחושה הזו של להיות בוגרים יותר היא מרגשת. אך ברגע זה מרגש עוד יותר פשוט לדעת שנכונו לנו חודשיים של רוגע ושל מנוחה, של כיף ושל בילוי, ושננצל אותם הכי טוב שאפשר, על מנת לשוב בשנה הבאה ללימודים בכוחות מחודשים. אז שיהיה חופש מהנה ומועיל, קריאה מהנה, וכמובן - שבת שלום! שלכם ליאת

היי חברים!


השבוע יתקיים צום שבעה עשר בתמוז, המציין את היום שבו הובקעו חומות ירושלים, שהוביל שלושה שבועות אחר כך לחורבן בית המקדש השני. צום י"ז בתמוז הוא רק אחד מארבעת ימי התענית שקבעו חז"ל לזכר החורבן. כל יום מציין שלב אחר בתהליך. באמצע החופש הגדול נגיע ל"שיא" בצום תשעה באב, לזכר חורבן שני בתי המקדש - הראשון והשני. בין אם אתם צמים בי"ז בתמוז ובין אם לא, בטח תסכימו שקצת משונה לפתוח תקופה משמחת ביום תענית עצוב כל כך. אני מתכוונת לתקופת החופש הגדול: כן, ידידיי, הוא כבר בפתח, ואתו כל מנעמי הקיץ, הבטלה, הקייטנות והטיולים. החופש מגיע, ואתו הכתבים הצעירים החדשים שלנו, שנבחרו והגיעו למערכת ליום מרגש ומיוחד במשרדי העיתון, ותזכו להכיר אותם לראשונה ממש בגיליון הזה - בהצצה ראשונה. בגיליון הבא, בעזרת ה', נקדיש להם את העיתון כדי שיוכלו סוף-סוף להשחיז את עטיהם ולהציג את עצמם בפניכם, במו ידיהם (הכותבות). ועד אז שבת שלום, וקריאה מהנה! שלכם, ליאת

שלום חברים!


הפעם ליאת הרשתה לי לכתוב את דבר העורכת במקומה, כנראה בתור מחווה כדייר חדש בביתה. נעים להכיר אתכם, אני ז'אן, הכלבלב שהיא אימצה ממש השבוע, ובגלל שאני כל כך חמוד (ומלא ענווה...) אפילו שמתי פה תמונה שלי כדי שתראו אותי גם. זו הפעם הראשונה שיש לליאת כלב אז היא קצת מתרגשת, כמו בכל דבר חדש שקורה לנו בחיים, שאנחנו מפחדים שאולי לא נצליח לעשות זאת על הצד הטוב ביותר, ואולי תהיינה טעויות, ובלבולים, ואפילו בעיות. אבל אני בטוח שיהיה בסדר, אני שמח ואוהב חברה ובכלל השבוע אני מרוצה כי כמו שאתם יודעים היה לנו את שבוע הספר! איזה כיף זה, אה? אני מקוה שמצאתם ספר טוב שתאהבו, ואם לא קניתם שום ספר, אז עוד תמצאו - אם לא בחנויות אז בספריות, כי זה כל כך חשוב וכיף לקרוא, כלומר, ככה לפחות ליאת מספרת לי. אני עצמי לא יודע, הרי לא כותבים ספרים טובים לכלבלבים אז לא ממש יצא לי לקרוא הרבה... טוב אבל הצעצוע ההוא שם בפינת החדר שכאן מעניין אותי יותר אז ברשותכם אני אסיים כאן, ואאחל לכם שבת שלום וקריאה מהנה! שלכם, ז'אן

שלום חברים!



כבר קפצתם לבקר בשבוע הספר? ביום רביעי ארזו מיטב העובדים של הוצאות הספרים השונות בארץ את מטלטליהם, כלומר, המטלטלים שקשורים לספרים שהם מוציאים לאור כמובן, ועברו להם אל חוצות העיר - כדי להקים דוכנים בהם יוצגו ספריהם לראווה. ספרים מכל גודל, עובי, צבע וצורה (טוב... צורה לא בדיוק נכון כי כולם מרובעים, אבל הבנתם את הנקודה). ספרים לילדים, למבוגרים, לנוער ואפילו לתינוקות. מי מקופח בשבוע הספר?! אף אחד! אם במשך השנה אתם מקטרים שאין די מבחר לקריאה, נראה אתכם אומרים זאת שוב לאחר שתטיילו בין הדוכנים ותראו את מגוון הספרים שיקרצו לכם מכל מדף. או אולי כבר הייתם, בחרתם - ולקחתם הביתה? אם כן, אנו מקוים שהשבת לא תתמקדו רק בהם ותקראו גם אותנו, כי לכבוד עשרה ימים אלה המוקדשים לספרים, הקדשנו גם אנו את הגליון לנושא... כפי שתוכלו לראות בכתבות. אז שתהיה קריאה מהנה, תיהנו בשבוע הספר, ושבת שלום! שלכם, ליאת

היי חברים!


אתם בטח כבר יודעים לבד, שבעידן המודרני כיום, עם כל הטכנולוגיה, כל המכשירים האלה שאמורים לחשוב במקומנו - מחשבים, מכונות, רובוטים - כל אלה כבר הפכו לנוכחיים בחיינו באופן משמעותי למדי. מה זאת אומרת? שאם פעם השתמשו במכונה טכנולוגית רק בשביל היכולות הפיזיות שלה, כמו מדפסת שתדפיס לנו במקום שנכתוב את הטקסט בעצמנו על הנייר, אז בימינו המכונות כבר חושבות ומחשבות וממציאות ומבינות... ובעצם, בנויות בצורה משוכללת יותר, חכמה הרבה יותר, בשביל פעולות שהן לא רק בשביל "לעשות" דברים במקומנו, אלא גם... לחשוב במקומנו. זה נקרא "אינטליגנציה מלאכותית". חוכמה של מחשב, של רובוט, ולא של בן אדם. זה הולך ומשתכלל עם השנים, ולפעמים מעניין לדמיין, האם יכול לקרות מצב שבו יצליחו להמציא מחשב שיתנהג כמו בן אדם לכל דבר? כלומר, שממש ירגיש דברים? ואם נקלקל את המחשב הזה... זה יהיה כאילו אנחנו פוגעים בבן אדם אחר? בגיליון זה הבאנו לכם כתבה שדנה בנושא הזה. יהיה מעניין לקרוא תגובות שלכם, דעות וטענות, לאחר שתקראו אותה. אז אם תרצו, אתם מוזמנים לשלוח לנו את תגובותיכם... ויתכן אפילו שנפרסמן בעיתון. שתהיה לכם קריאה מהנה ושבת שלום, שלכם, ליאת

היי חברים!


מתחיל הקיץ! סוף סוף אחרי שהגשמים תעתעו בנו במקצת, וכבר לא היינו בטוחים איזה גשם הוא המלקוש ואיזה גשם הוא הלפני-אחרון ואיזה גשם הוא רק טפטוף או סערה שממשיכה לנו את החורף עוד קצת... יצאה השמש סופית מבין העננים ואיתה החום, החום האביבי הנעים שממש בעוד רגע קט יהפוך לנו לחמסין קיצי שבכל שנה - אבל בכל שנה - הוא "חם מהרגיל לעונה". ואני שואלת אתכם, ביני לבינכם, סתם תהייה שעלתה לי בראש... אם בכל שנה ושנה זה "חם מהרגיל", אז מה זה "הרגיל"?! כלומר, הרגיל לא אמור להיות מה שיש תמיד, ואז זה אומר שבשנה שעברה ובשנה הבאה היה ויהיה הרבה פחות חם? או שאולי זה אומר שבכל קיץ ה"חם מהריל" הוא באמת יותר "חם מהרגיל" מאשר בשנה שעברה... מה שהגיוני בעצם, הרי כדור הארץ הולך ומתחמם. לכו תדעו, אולי החמסין המטורף שהיה פה לפני כמה עשרות שנים בכלל לא היה כזה מטורף אם אנחנו עצמנו היינו חוזרים לאחור בזמן ומרגישים אותו. אולי, בגלל שכל עונת קיץ אכן חמה מקודמתה, אם נחזור אחורה בזמן לחמסין ההוא אנחנו נצחק על הסובלים והמזיעים ונגיד להם: "מה, לזה אתם קוראים חם?! עוד לא ראיתם כלום..." אז עד שהחמסין החם מהרגיל ה"חדש" יגיע, ניהנה מתקופת החמימות הסבירה שיש לנו כעת, נספור את הימים לאחור עד לחופש הגדול המתקרב, ובינתיים - נקרא עוד עיתון "אותיות" שקיבלנו בדואר כדי להמתיק לנו את השבת. קריאה מהנה ושבת שלום! שלכם, ליאת

היי חברים!



עכשיו זה רשמי: ההפגנות חזרו לרחוב. במוצאי שבת האחרונה זה התחיל, ונראה כאילו הססמא "העם דורש צדק חברתי!" פשוט חיכתה לה בארון אחרי ההפגנות שהיו בשנים קודמות והנה היא חוזרת ובגדול. אז על מה כולם מדברים, בעצם? ובכן, למזלנו אנחנו לא צריכים להתעסק בזה יותר מידי, כי מונחים כמו "תקציב" ו"קיצוץ קצבאות" ו"העלאת המיסוי" אלה דברים שאנחנו משאירים לעיתונים של המבוגרים. ועדיין, אי אפשר שלא להיות מושפעים - גם מהעניין הכלכלי עצמו (ההורים משלמים עכשיו יותר...) וגם מכל העיסוק הזה סביבו (בטלויזיה, בעיתונים ואיפה לא). הממשלה צריכה לקצץ, ומאיפה שמקצצים, אנשים מתרגזים. אולי בצדק, אולי שלא בצדק. מה שבטוח: יש להרבה מאוד אזרחים מה לומר על זה. וזו הסיבה שהם זועמים, יוצאים לרחובות, ומוחים נגד הגזירות הכלכליות. האם למישהו יש פיתרון טוב יותר מלממשלה מה לעשות עם הכסף של המדינה? מי יודע!... אנחנו טובים בתלונות אבל לא בהכרח טובים בתיקון. וזה נכון לא רק לגבי העיסוק בבעיית התקציב אלא בכל בעיה בחיים בכלל. צריך להתפלל שה' יסייע לנו בפרנסה, לקוות לטוב, וכמובן, להשקיע במה שעלינו מוטל לעשות - להצליח בלימודים, להקשיב להורים, לעזור וכולי. זה נשמע אולי כמו מעט, כאילו לא זה מה שיתקן את המדינה, אבל אין לכם מושג כמה שזה כן חשוב - כי במעשים הקטנים האלה אנחנו שומרים על הסדר ועל היציבות, עוזרים להורים לעבור גם תקופות קשות, ובעצם, עוזרים למדינה בחזרה. כן כן, בדרכנו שלנו. אבל כפי שכבר אמרתי... זה לא תפקידנו לדון ולהתעסק בזה, ולכן, אצלנו בעיתון שלנו לא תמצאו חדשות ופוליטיקה. אלא רק דברים שמעניינים אתכם, והשבוע גם הבאנו לכם מדור חדש, אמנם של חדשות, אבל... חדשות רק מעולמם של בעלי חיים, כי הם לפעמים (בעצם כמעט תמיד...) מעניינים יותר מהפוליטיקאים. אז שבת שלום וקריאה מהנה, שלכם, ליאת

היי חברים!


לכבוד חג השבועות יצאה מיקי להביא לכם כתבה מיוחדת על עלייה לרגל לכבוד שבועות. חג השבועות, כידוע, הוא אחד משלושת הרגלים שבהם נהוג לעלות לירושלים עם סלי הביכורים. היהודים החקלאים היו לוקחים את ביכורי הפרות, מעמיסים אותם על סלים ועולים לירושלים בתהלוכה ובשמחה. היו חגיגות של ממש, כי הרי זו ברכה שאנו זוכים ליהנות מפרות עמלנו, תרתי משמע, ולזכות לאכול מפרי הארץ. בימינו אנו מתבססים פחות על המשק החקלאי כמקור הפרנסה בכל בית ובית. רובנו עובדים בעבודות אחרות, שאינן מתקיימות בשדה, אלא במשרד הממוזג. ובכל זאת, לחגוג את חג הביכורים זו תמיד מצווה, גם אם אנחנו בעצמנו לא קצרנו שום ביכורים. ואם החגיגה - מבחינת האוכל - תהיה דווקא דרך אכילת מאכלי החלב, למשל, כפי שנהוג בחג השבועות - גם טוב! רק לא לשכוח שעוגת שמנת גורמת לכאבי בטן אם אוכלים ממנה יותר מדי... אז בזהירות, אה? שתהיה לכם קריאה מהנה, חג שבועות שמח ושבת שלום! (לאו דווקא בסדר הזה...) שלכם, ליאת

היי חברים!


תגידו מזל טוב לזוכים הגדולים בתחרות "משפחת שף" של עיתון אותיות: משפחת כורם מבית שמש! הם המציאו בעצמם מתכון של פטריות ממולאות בעצמן (כלומר, בפטריות), והמתכון הגיע למקום הראשון בתחרות המתכונים שלנו. אחרי שיפוט ארוך וגמר מכובד בהחלט של משפחות ששלחו אלינו שלל מתכונים טעימים, מפתיעים ויצירתיים, שהתהדרו גם בצילומים משפחתיים של שלבי ההכנה במטבח, זכו לבסוף אריאל כורם ומשפחתו, והם מקבלים כתבה, שער וכמובן - פרס משפחתי שיישלח לביתם. הכתבה המלאה על המשפחה הזוכה - בגיליון הבא. בינתיים אתם מוזמנים לגלות שהעיתון הפעם עוסק, איך לא, בל"ג בעומר. איזה עוד חג מפיץ כל כך הרבה חום, אור ואש? אז חוץ מסיפורים ושירים הקשורים לחג הבאנו לכם גם כתבה מעניינת במיוחד, "מתחת לאדמה", שחושפת הרבה על עולמו המיסתורי והמרתק של בר כוכבא. זהו בדיוק החג המושלם לספר בדמותו, שלצד כל הסיפורים והגבורות הקשורים בה היו גם לא מעט קשיים ובעיות, ואותן אפשר - אולי - לגלות דרך מסע היסטורי במערות שמתחת לאדמה. אז אני מקווה שאספתם די קרשים, ושהמדורה שלכם תהיה הכי שווה באזור, ושיהיה ל"ג בעומר שמח - ושבת שלום! שלכם ליאת

היי חברים!



אביב הגיע - פסח בא, אביב נשאר - ופסח הלך. לאן שלא תסתכלו, תראו את מדינתנו מתקשטת בעונה היפה ביותר בשנה, רגע אחרי שהגשמים התקפלו ונעלמו עם ענניהם השחורים והקור המקפיא, ורגע לפני שהחמסין הכבד והלוהט של הקיץ מכסה אותנו בשמיכה מהבילה. בין שתי העונות הקיצוניות האלו יש לנו תקופת מעבר אביבית מהנה, מושלמת לטיולים ולהנאה מיפי הטבע שבארצנו. ישראל, כידוע, היא נקודת מעבר המחברת בין שלוש יבשות: אסיה, אפריקה ואירופה. לכן היא משמשת חלק ממסלול הנדידה של הציפורים, שעפות מארץ לארץ. אבל לא רק ציפורים נודדות בשמיים, אלא גם פרפרים: כן, להקות של מיליוני פרפרים מעופפות בשמי ארצנו, והאביב הוא הזדמנות מצוינת לצאת אל הטבע ולחפש אותם. קחו מצלמה, טיילו בשדות, ונסו למצוא אותם מתחבאים בין הפרחים הצבעוניים. מי יודע, אולי יעלה בידיכם לצלם תמונה יפה כל כך, שגם אנחנו נרצה להראות אותה - ממש כאן, בעיתון. אז שתהיה שבת שלום, וקריאה נעימה ופורחת! שלכם, ליאת

היי חברים!


רגע לפני שכל המדינה מתכסה בכחול ולבן, גם המכוניות וגם עמודי החשמל, רגע לפני שעומדים דום לזכר חללי צה"ל, אלה שנפלו כדי שנוכל להמשיך לחיות ולחגוג עוד יום עצמאות אחד, רגע לפני שהדגלנים יוצאים לדרך ומרכיבים צורות של מנורה ושל יונה מול המצלמות, רגע לפני שאני יוצאים לרחובות כדי לחגוג את העובדה שיש לנו מדינה, רגע לפני שגם המנגלים יוצאים כדי לשטוף את רחבות הדשא במדינתנו, ורגע לפני כאבי הבטן אחרי שקלטנו שאכלנו יותר מידי כנפיים על האש... רגע לפני כל זה, אתם הראשונים לחגוג את יום העצמאות, קצת לפני כולם, ובדרך אחרת – בקריאת עיתון 'אותיות'... כן, השבת קיבלתם גיליון שכולו עצמאות ושמחה, אהבת הארץ ואהבת המדינה. ובלי פוליטיקה או נאומים, פשוט: הדברים שאנחנו הכי אוהבים בישראל. חברי העיתון מאחורי הקלעים התגייסו לענות ולספר לכם למה שווה לגור פה, חוץ מהסיבות הרגילות כמובן (שזו הארץ שהובטחה לנו מה' ושזה הבית שלנו). אז צאו ביום שני לחגוג את עצמאותנו, צאו ליהנות, לנוח בחופשה, לזלול בשר על האש... ובקיצור, לשמוח על כך שיש לנו מדינה, היא ארץ ישראל, שאנחנו אוהבים אותה על כל יתרונותיה וחסרונותיה. חג עצמאות שמח! קריאה נעימה ושבת שלום, שלכם, ליאת

שלום חברים,


השבוע יחול יום הזיכרון לשואה ולגבורה. שואה - בגלל האסון ומספר היהודים שנרצחו; גבורה - משום שהיו כרוכים בכך גם מאבקים, מעשי גבורה וניסיון אמיץ לשרוד ואפילו לשמר את החיים. עד היום חיים בתוכנו סיפוריהם של ניצולי השואה, שמעידים כיצד עשו כל מאמץ כדי לשמר על אורח חיים יהודי בין כותלי הגטו ואפילו במחנות עבודה, במהלך חג הפסח ואירועים יהודיים נוספים. עד היום מפעמים בנו סיפוריהם של יהודים שנלחמו, שברחו, שהסתתרו, שהגנו על חיי ילדיהם בחירוף נפש. הגבורה נמצאת בכל סיפור ששרד מהשואה. אותה יכולת יהודית להתגבר אפילו על אסון בקנה מידה כזה, להמשיך להתקיים ולעמוד על הרגליים אחריו - היא המאפיינת את עם ישראל. ואנו ממשיכים לשאת אותה עד היום. אז בנוסף למדורים הרגילים וגם לפינות המשעשעות, הקדשנו בגיליון זה כתבות וסיפור בנושא יום השואה. בכתבות תשמעו את סיפורה של חסידת אומות העולם, מיפ חיס, זו שהסתירה את אנה פרנק ומשפחתה מפני הנאצים וסיכנה בכך את חייה למרות שבעצמה כלל לא הייתה יהודיה, וכן את סיפורו של יהודה בארי, ניצול השואה העיוור אשר בחר להנציח באמצעות פסלי חימר את זכרונותיו ולא פחות מכך - את תחושות לבו. קריאה מהנה, ושבת שלום, שלכם, ליאת

שלום חברים!



מה נשמע בחופש? יצאתם לאיזה טיול או שניים, או אולי ישבתם ספונים כל היום בבית? הלכתם לקייטנה או אולי העברתם אחת בעצמכם? אנחנו בעיצונו של גיליון נוסף אשר מוקדש כולו לחג הפסח. גם המדורים הרגילים, וכמובן הכתבות והסיפורים. פסח הוא למעשה אחד החגים שהנוכחות שלו מורגשת במיוחד בלוח השנה היהודי, בחיי המשפחה ובאורח החיים שלנו בכלל. הוא גם מאוד ארוך, גם החופשה שלו היא הארוכה ביותר, גם ההכנות לקראתו, הניקיונות בתחילתו, הניקיונות בסיומו והארגונים אחריו בחזרה לשגרה – כולם מלאי תוכן ופעילות. שלא לדבר על כך שהוא מתחיל ומסתיים בימי שבתון,המאכלים מיוחדים, המנהגים, השירים... בקיצור, אי אפשר לשכוח שתקופת חג הפסח מתקרבת וכאשר היא בשיאה- יהיה לנו די קשה לחזור לשגרה. אבל השגרה תחזור, ואנו נשוב ללימודים ממש עוד מעט. נחתום את שבוע המצות בחג המימונה, נחזיר את כלי הפסח לארון, נקנה בבוקר לחם טרי ובתוך יומיים כבר נשכח בכלל שהיה פעם דבר כזה "מצה עם שוקולד". אבל עם כל הגעגועים לכריך של הפסקת עשר... עוד תראו ששוב בתוך זמן מה... נשוב ונתגעגע... למראה של אבא שעוטף לנו את המרור עם חסה, או לקיטורים של אימא על שהכינה יותר מדי/לא מספיק אוכל לליל הסדר. או אפילו – לשיעמום של חופשת חול המועד. ובינתיים, תיהנו ותנצלו את מה שנשאר מהחג, תחסלו את מה שנשאר מהעוגות הכשרות לפסח (כי מי ירצה לאכול אותן אחרי שובו של הקמח התופח?!), ושתהיה שבת שלום! שלכם, ליאת

היי חברים!


אתם בטח שואלים את עצמכם מה אני עושה כאן? האם ליאת לקחה חופש? האם היא רצתה שאני אערוך את העיתון? האם היא נזכרה ברגע האחרון שמתארחים אצלה מיליון אנשים לליל הסדר ושהיא לא תספיק לבשל הכול? אז... טוב, נו, טעיתם. הסיבה שקיבלתי את הכבוד להגיש לכם את דבר העורכת היא כי בפסח הזה אתם עומדים לקרוא הגדה שונה לחלוטין... כלומר, בנוסף להגדה הרגילה שמן הסתם תקראו כולכם בערב החג המתקרב. ואני מדבר על... ההגדה שלי! כן-כן, בגיליון הזה, עם כל מטעמי החג הערבים לחיך שהבאנו לכם שעוסקים כולם בפסח, גם אני השתתפתי, ומוגש לכם בזאת הנוסח העכברי המיוחד שלי להגדה של פסח. הוא לא תחליף להגדה האמתית, אבל הרי כמעט שום דבר בחג לא מתאים לעכברים לבנים... יש רק משנה אחת שמזכירה את דודה שלי, דודה חולדה, כשהתנאים קבעו שבני האדם פטורים מעברה אם דודה חולדה הכניסה אליכם הביתה פירורי חמץ. אז אחרי שהסברתי לדודה הזקנה (היא לא שומעת כל כך טוב, צריך לצרוח ולנפנף בזרועות) שזה לא אומר שהיא יכולה להתחיל להכניס סנדוויצ'ים חופשי לליל הסדר של ליאת העורכת, קיבלתי הזמנה לכל משפחת חזי, ואנחנו נרגשים מאוד לבוא אל הסדר. ליאת אפילו הכינה בשבילנו כיסאות קטנים מלגו. ויש בשפע, כי לפי מה שהבנתי, אתם הקוראים ממש הפצצתם אותנו ביצירות לגו! יישר כוח, ילדים אנושיים שכמוכם! גם בשבוע הבא יהיה העיתון שטוף כולו בדברים שקשורים לחג, כמובן. ועד אז - שיהיה לכם חג שמח, ואיזה כיף שגבינה צהובה היא לא חמץ, כי אחרת הייתי מביא לכם לא את ההגדה של חזי אלא את הצוואה של חזי. שבת שלום וחג כשר ושמח! לא שלכם (מה לעשות - אני אגואיסט, בניגוד לליאת), חזי

היי חברים!


בשעה טובה נבחרה הדמות הזוכה להיכנס למדור החדש של אורי פינק - זבנגל'ה - המספר על חבורת ילדים מצחיקה במיוחד, ושבפרק הפתיחה בגיליון זה היא פוגשת בחבר חדש המגיע לשכונה, הלוא הוא רועי. רועי הוא ילד דתי אמריקאי שעלה לארץ ואוהב להשוות כל הזמן בין פה לשם. זוהי אחת הדמויות שנשלחו אלינו בתחרות הדמויות שעשינו בעיתון, ואורי פינק בחר בה לצרפו לחבורת הדמויות הקבועה של הסיפור. תודה רבה לכל השולחים - קיבלנו המון דמויות מעניינות ויפות, וגם הציורים שצירפתם העידו על כישרון רב. אך הזוכה הוא יאיר ראשי, הקורא אשר יצר את רועי והגיע למקום הראשון. מזל טוב, יאיר! ומה עוד? הכנו לכם כתבות עם שלוש בנות שהתפרסמו מסיבות שונות: ג'קי אזולאי, שהשתתפה בתחרות הבשלנים הטלוויזיונית "מאסטר שף" והייתה המתמודדת הדתית היחידה שהגיעה לגמר, ודסי ושרי, בנותיה של חברת הכנסת אורית סטרוק ממפלגת "הבית היהודי" שמשפחתן הגדולה תוססת ומלאת חיים אף יותר ממקום העבודה של אמן... קריאה מהנה ושבת שלום, שלכם, ליאת

שלום חברים!