הסיפור המרכזי


איזה כיף! כמעט הכול חדש, נקי ומוכן לשנת הלימודים החדשה. כבר הספקנו לחנוך כמה מחברות יפות וריקות עם השיעורים הראשונים שלמדנו השבוע, והשווצנו בין היתר גם בקלמר החדש שלנו, בעפרונות ובטושים, וכולנו בטוחים שנשתמש בהם כדי לעשות את המחברות היפות והמסודרות ביותר בכיתה... ואם לא בכיתה, אז לפחות היפות והמסודרות ביותר שאנחנו עצמנו יכולים לעשות... כי השנה, כמו בכל שנה, אנחנו משוכנעים שהפעם נהיה מה-זה מאורגנים, ומה-זה מסודרים, ושהכתב שלנו יהיה עגול וברור, ולא נסטה מהשורות, ולא נכתוב עקום מדי או גדול מדי, וכל המורים יתפעלו מהסדר ומהניקיון שלנו. טוב, ומה שקורה בסוף הוא בדרך כלל שבאמצע השנה אנחנו מוצאים את עצמנו עם מחברת שמלאה בקשקושים, ציורים בשולי הדף, כתב מבולגן, יציאה מהשוליים והרבה דפים מקופלים שמסתובבים בתוך התיק שלנו... ומה קרה להבטחה שלנו שנשמור את כל הדפים בניילונית נפרדת, חלקים וישרים? ומה קרה להבטחה שנשתמש בטושים כדי לקשט כל כותרת? ומאיפה הופיעו כל הציורים האלה בשולי המחברת? הפעם, לכבוד החזרה ללימודים, החלטנו להפגיש בין שני עולמות – עולם החופש הגדול ועולם בית הספר. מה אנחנו הכי אוהבים לעשות בחופש? לכייף ולישון, כמובן. אז למה לא להכניס לכיתה גם את הנושאים האלה? החלטנו לתת לכם טעימה מעולם המדע והפיזיקה שמאחורי הבילוי בלונה-פרק ומאחורי השינה. מה גורם לרכבת ההרים לנסוע, ומה גורם לגוף שלנו להירדם? אילו מתקנים בלונה-פרק מבוססים על כוח הכבידה, ואילו חיות ישנות בלילה? למה צריך להיות מדען כדי לתכנן מגלשת מים מהנה, והאם אפשר לחקור גם את השינה? אז התרווחו על הספה, ותיהנו מהחיבור המעניין שבין הנאות החופש לבין לימודים ומדע. ומי יודע, אולי שנת הלימודים תתחיל טוב עד כדי כך שתצטערו שכבר הגיעו החגים. שבת שלום! - שלכם, ליאת

שלום חברים!


אחרי שדיברו עליה כל כך הרבה וסיקרו אותה מכל הכיוונים, גם אנחנו מגישים לכם אותה על מצע של דפים: האולימפיאדה. מדינות מכל רחבי העולם משתתפות באירוע בינלאומי, מפואר וענק, שקשה להתעלם ממנו - לא רק בשל גודלו אלא גם כי הוא מתרחש רק פעם בארבע שנים. האולימפיאדה היא גם ההזדמנות של כל אחת מהמדינות המשתתפות לשלוח את מיטב הספורטאים שלה כדי להביא כבוד, הישגים ואולי גם מדליה אחת או שתיים, או שבעים. השנה דיברו הרבה בישראל על כך שהספורטאים שלנו לא הצליחו להביא מדליות. רבים הביעו את אכזבתם. היה אפילו כעס וזלזול על כך שהנציגים שלנו לא הצליחו להגיע להישגים שקיווינו שיגיעו אליהם. אבל בתוך כל האכזבה הזאת, אנשים שוכחים שבסופו של דבר - זה באמת רק ספורט. לעתים, במיוחד בתחומים כמו משחקי ספורט, ההתלהבות והרצון לנצח עלולים לגבור על ערכים חשובים יותר כמו כבוד האדם ודרך ארץ. אנשים שהקדישו חלק ניכר מחייהם לאימונים מפרכים, ויש המון ציפיות מהם, לא צריכים לפגוש פרצופים ממורמרים כשהם חוזרים ארצה אחרי המאמץ הגדול שהשקיעו. הגאווה שלנו במי שנבחר לייצג את מדינת ישראל לא צריכה להימדד במספר המדליות שהוא מביא. נחמד ומרגש לזכות, ובוודאי שזו סיבה לחגוג אם ניצחנו; אבל גם אם לא ניצחנו, לא צריך להוריד את החיוך. עצם העובדה שקיימת מדינת ישראל, ושבאירוע בינלאומי כזה צועדים גם ספורטאים משלנו שמניפים את דגל ישראל ונותנים את כל הלב כדי לייצג אותנו בכבוד - היא החשובה ביותר. ושום מדליית זהב לא תשתווה לכך. אז תיהנו מהגיליון הספורטיבי, ושתהיה שבת שלום! שלכם, ליאת

שלום חברים!


בשעה שאנחנו (ובעיקר ההורים) מנסים למצוא בשבילנו כל תעסוקה אפשרית לזמן הפנוי של החופש, שחס וחלילה לא נשתעמם ונתחיל לצייר על הקירות בבית, הגיע הזמן להפסיק לחשוב רק על הדברים הרגילים. מלבד טיולים או ברכה או מחשב או טלוויזיה, כדאי לגלות שיש עולם קסום שלם שחלקנו בכלל לא חשבנו עליו: עולם האמנות. מתי בפעם האחרונה ביקרתם במוזאון? מתי לאחרונה הייתם בתערוכה? לרובנו המילה "תערוכה" מעבירה תחושה של משהו משעמם, רדום, שהולכים אליו בעיקר במסגרת בית ספר או כטיול חינוכי עם ההורים. גם המילה "מוזאון" לא בדיוק נשמעת לנו כמו "לונה-פארק". וקשה להאשים אותנו: בתור מי שגדלו לתוך עולם של אינטרנט, סרטונים ורשתות חברתיות, איך אפשר לצפות שהמחשבה על ציורים שתלויים על קיר תלהיב אותנו? בדיוק בשביל זה הגשנו לכם הפעם גיליון שעוסק בדבר היחיד שרובכם, אולי, עוד לא עשיתם הקיץ: תערוכות. החל בציורי מדרכה באמצע הרחוב, עבור בתערוכת ספרים מזמרים ובפסלים אנושיים שקמים לתחיה, וכלה בתערוכה על עולמם של החסידים... ויש עוד הרבה תערוכות מגניבות, מעניינות ומתאימות לכל גיל, שקצרה היריעה מלהכיל גם כתבות עליהן. אז קודם כול אתם מוזמנים לצלול לתוך עולם האמנות, שהגיליון הזה נותן לכם טעימה ממנו, לקבל "טעם של עוד", ואז ללכת ולהתרשם בעצמכם מהתערוכות שהזכרנו בגיליון או מתערוכות אחרות שיש בארצנו בשפע.

היי חברים,



השבת היא באופן רשמי השבת של אמצע החופש הגדול. אנחנו באמצע אב, החודש המרכזי של הקיץ. וזה אומר לא רק אמצע החופש אלא גם חג יהודי, ט"ו באב. מי שלא יודע כל כך מה החג הזה אומר (רמז: זה לא קשור לט"ו בשבט ולא לתשעה באב!) מוזמן לדפדף למדור 'יהודי מקומי', שם עשינו לכם סדר בדברים. מי שכבר יודע ורוצה לעשות משהו נחמד לכבוד היום הזה, מוזמן לדפדף עוד קדימה אל חזחזון, ליצור זר מתוק ולתת לאדם שהוא אוהב. וגם השבוע אנחנו ממשיכים עם מדור 'המועדון' במלוא המרץ, ומביאים לכם כמה מההמלצות של נציגי המועדון הקשורים בתחומיהם השונים: יוחאי ייתן לכם טיפים לבילוי, אליה - המלצות לספרים, רוני עם חדשות אפנה ו... ניסינו להשיג את עופר והראל, אבל האחד שקוע במחשב והאחר בשידורי האולימפיאדה. אבל הראל הבטיח שאחרי שתסתיים, יהיו הרבה דברים מעניינים שקשורים לאולימפיאדה שנביא לכם לקרוא - ובנוסף נבדוק גם כמה אתם עצמכם מומחים בדברים שקשורים בה ובספורט בכלל. ואחרון אחרון חביב: הקומיקס הנהדר 'גאות ושפל' מגיע לקצו, בפרק אחרון בהחלט לסדרה זו. מקווים שנהניתם, כי אנחנו בהחלט כן. בקרוב חגי נוימן, היוצר של 'גאות ושפל', חוזר בסדרה חדשה ומפתיעה - שתלמד גם אתכם את יסודות האיור והקומיקס. שווה לחכות... אז שתהיה שבת שלום, ותיהנו מהחצי השני של החופש! שלכם, ליאת

היי חברים!


השבוע נרשמו שיאים חדשים בחמסין של הקיץ השנה, וזה בדיוק הזמן להקדיש את העיתון לנושא שמחמם את הלב של כולנו: השמש. היא תמיד שם, למעלה, קופחת על ראשינו, אבל כמה פעמים שמתם לב אליה, באמת, עצרתם כדי להתבונן בה ו... טוב, להתבונן דווקא לא כדאי, זה מסוכן לעיניים, אבל אולי לקרוא עליה יהיה תחליף מתאים. אז הנה, במיוחד בשבילה, הבאנו לכם הפעם כתבה על השמש, וכתבה על ארץ השמש העולה (יפן, אלא מה?), וכתבה על השימוש בשמש ליצירת אנרגיות (דוּד שמש, אלא מה?) וגם כמה טיפים לכללי זהירות מפני השמש (מפי חזי, אלא מי). אגב, בשבוע הבא מחכה לכם גיליון מיוחד במינו. הגיליון שאתם מחזיקים ביד הוא גיליון מספר 399, מה שאומר שבשבוע הבא נחגוג 400 (!) גיליונות לעיתון 'אותיות' המאוחד של 'מקור ראשון', וגם נציין 25 שנה (!) להיווסדותו של עיתון 'אותיות' ולגיליונו הראשון. אין מה לומר, חגיגה כפולה. רק נקווה שהשמש תרחם עלינו קצת בשבוע הבא, ותיתן לנו מספיק אוויר כדי לנוח קצת מהחמסין. אחרי הכול, בגיליון הנוכחי אין לה סיבה לבוא אלינו בטענות שלא התייחסנו אליה כמו שצריך. אבל חכו, עכשיו גם הגלידה מתדפקת על דלתנו, בטענה שגם לה מגיע גיליון קיצי מיוחד. והאמת? זה רעיון לא רע בכלל. אז קדימה, נעבור את חגיגת ה-400 ונמשיך לנושאים חמים נוספים כמו גלידה, לונה פארק, פסטיבלי-קיץ ושאר גיליונות מגניבים שמחכים לכם בשבועות הבאים. מי אמר שאנחנו לא דואגים לכם בחופש הגדול? אז שתהיה שבת שלום - ותיזהרו כשאתם יוצאים מהבית. חם. שלכם, ליאת

שלום לכם!


1
היי חברים, בשעה טובה אנחנו פותחים - באופן פרטי, כן? - את מועדון העיתון הכי שווה בארץ: המועדון של ילדי 'אותיות'! חמשת הנציגים כבר ממתינים לכם בעמודים 6 עד 9, וכל אחד מהם משתוקק שתבחרו בו להיות ראש המועדון שלכם. אז מי הייתם רוצים שייצג אתכם? לאיזה ראש אתם הכי מתחברים? הדמות שתסמנו לכם כנציגת המועדון שלכם היא זו שתקבל מכם נקודות בכל פעם שתשלחו פתרונות נכונים או מוצלחים למשימות שיתפרסמו במדור. וכדאי לכם מאוד שהמועדון שבחרתם בו יקבל נקודות, כי... המועדון שצובר הכי הרבה נקודות משבוע לשבוע הוא זה שיכול לפרסם יותר קוראים ולחלק יותר פרסים. שווה, לא? ומה עוד? החופש הגדול התחיל, ולכבודו אספנו בשבילכם לרשימה כל מיני אירועים ומקומות שמומלץ לבקר בהם. אם אתם קוראים עליהם במדור 'דברים טובים' ומחליטים שיש עוד כל מיני דברים מעניינים שלא מוזכרים שם - סרט טוב, או ספר שכדאי לקרוא בחופש, או מקום מעניין לטייל בו - אתם יותר ממוזמנים לשלוח אלינו המלצה, בצירוף תמונתכם. אנחנו נשמח לפרסם זאת במדור 'הקיץ שלנו', שממשיך לאסוף ולהביא מכם חוויות וביקורות שלכם מאירועי החופש הגדול. שתהיה לכולנו שבת שלום, ושתיהנו משבוע חדש שכולו חופשה ושמחה! שלכם, ליאת

שלום לכם!



היום באוטובוס, הייתי עדה לשיחה שכמוה אני שומעת הרבה בזמן האחרון. אימא התווכחה עם הבן שלה. הילד, שנראה כבר די גדול, בן 10 לפחות, השיב לה בגסות שהיא מעצבנת אותו, שהוא "לא רוצה", ש"תפסיק לחפור לו", ש"אין לו כוח לשטויות שלה". האימא, אגב, לא העזה בכלל להרים או להקשיח את קולה; להפך, היה נדמה שהיא ממש מפחדת שהבן שלה יכעס עליה עוד יותר. היא כמעט התחננה, ואפילו צחקקה במבוכה כשהוא הכריז "טוב יאללה, אימא, הבנו אותך. שקט." פעם חשבתי שילדים נעשים כאלה חצופים כי הם גדלים אצל הורים ש"מרשים להם הכל". אבל לאחרונה הבנתי שזה לא רק זה. כל החברה שלנו, אם תשימו לב, הולכת ונותנת יותר ויותר חשיבות לעניין הזה של "תהיה אמיתי, תלך עם הלב שלך!", שזה אמנם נחמד מאוד כשזה בא בסרט של וולט דיסני, אבל לא כשזה הולך ונהפך לשגרה של כולם. כשהייתי קטנה, סרטי הילדים לקחו על עצמם ללמד אותנו שצריך "להקשיב ללב", כל עוד אנחנו חברתיים ושומרי-חוק. היום, הסרטים והסדרות לילדים כבר הלכו עם זה ממש רחוק, והדבר שהכי חשוב בעולם זה "להאמין בעצמך" ו"להקשיב ללב", גם אם זה אומר להתקומם מול ההורים שלך, למרוד בחוקי החברה, לא להקשיב לאחרים, ולזלזל במי שמבוגר ממך. וגם בתוכניות טלויזיה שלא קשורות לילדים, תמיד עושים שהדמות ה"טובה" ו"המוסרית" היא זאת שקמה ואומרת: "זאת האמת שלי! אני אומר לך את כל מה שאני חושב כי אני אמיתי!". הדבר שנחשב הכי גרוע זה להיות מזויף, והגיבור הראשי שאנחנו אוהבים להזדהות איתו הוא תמיד יהיה זה שינאם נאום חוצב-להבות מול החברה או מול ההורים שלו, ואילו הם מרכינים ראש ומתביישים על שהיו לכאורה הורים כל כך איומים. תחשבו, בכמה סרטים ראיתם שהאימא או האבא הרגישו חרפה והתנצלו בפני הגיבור על "שלא האמינו בו" וכו'?? כי שם, מסתבר, יותר חשוב "להיות אמיתי ולהאמין בעצמך" מאשר לכבד את ההורים...

שלום לכם!


סוף-סוף-סוף-סוף... חופש! אתם יודעים, אנשים מבוגרים שוכחים לפעמים עד כמה החופש הגדול משמעותי בשבילנו. לא בקטע של מנוחה מהלימודים, וגם לא בקטע של כיף, אלא בקטע אחר לגמרי: החיים שלנו, כך נדמה, ממש מתחלקים בין מה שלפני החופש הגדול (כשהיינו בכיתה הקודמת) לבין מה שאחריו (בכיתה שאנחנו עולים אליה). והחופש עצמו? הוא הפסקה ארוכה מאוד בין שתי תקופות החיים האלו, הפסקה שמתחילה בהתרגשות ובהקלה עצומה ("סוף סוף חופש!") ובהמשך הופכת לשעמום, ולציפייה - ציפייה אל הלא נודע שעומד להתחיל בשנה הבאה. החופש הגדול הוא בעצם הדרך שלנו להפריד בין מה שהיה בשנה שעברה לבין השנה הבאה. אחרי שהופכים למבוגרים, השנים נעשות קצת דומות זו לזו, אבל אין ספק שכשאנו ילדים, כל שנה חדשה ומפתיעה יותר מקודמתה. החופש הגדול הוא לא סתם חופש. הוא משהו שבא (אחרי שמחכים לו המון זמן...) ואומר לנו בפרצוף: "הנה! גדלתם בעוד שנה! כל הכבוד! אז עכשיו, רגע לפני שתתחילו שנה חדשה במקום בוגר יותר, בואו נחגוג את זה בחודשיים שלמים של קיץ ושל כיף..." אז פינקנו אתכם הפעם בגיליון שכולו חטיף קיצי וטעים. יש לנו כתבה על במבה וכתבה על הכנת סנדוויצ'ים, יש לנו מדור הופכים ת'מקרר ומדור מארבע כנפות תבל, ובגיליונות הבאים נמשיך ונפתיע אתכם בכתבות וסיפורים המתאימים לחופש הגדול: עם דגש על הכיף, על החמימות ועל מה שטוב ללב. שתהיה לכם שבת שלום - וחופש נעים! שלכם, ליאת

שלום לכם!


כמה סבל סבלו אבותינו בגולה. לא רק בגלל חרפת הגירוש והחיים הקשים שבאו בעקבותיו, אלא גם בגלל חוסר הידיעה. מעם מלוכד שחי יחדיו באותה ארץ, הפכו היהודים לעם מפוזר, ואינם יודעים מה עלה בגורלם של שאר היהודים. דמיינו לעצמכם איך זה לחיות בארץ זרה, כשאין לך מושג אם עדיין יש לך עם לחזור אליו. כשאתה מנותק מכל מה שהכרת. פלא שהם התפללו כל הזמן לקיבוץ גלויות, ולאיחוד היהודים מכל קצוות העולם? פלא שהם התחננו לריבון העולמים שארבע כנפות הארץ יתאחדו? אני בטוחה שהם לא היו מעלים בדעתם, שיום אחד – בלחיצת כפתור קטנה במחשב - יוכל ילד יהודי מישראל לראות את פניו של ילד יהודי מצרפת, ולשוחח איתו במקביל לצ'אט עם עוד ילד מאתיופיה, שיתכתב בינתיים בפייסבוק עם חבר מארצות הברית... אין ספק, אחד היתרונות הגדולים של העידן הטכנולוגי הוא יכולתו להפגיש בין קצוות שונים של העולם, בקלות ובמהירות. אם פעם נחשבה הגלות לאסון לאומי (לא רק בעבור ישראל אלא בעבור כל עם שהיה זה גורלו), היום כבר קשה לכנות משהו בשם 'גלות', כי הרי אף אחד לא באמת מתנתק או נעלם לשום מקום... לפחות לא בהיבט החברתי, שהוא, בעצם, היה תמיד ההיבט הכי קשה של הגלות (הניתוק החברתי). אנחנו, כעם שהגלות, הגירוש והנידוי הם חלק כאוב ומשמעותי ביותר בהיסטוריה שלו, נחשבים למעצמת הייטק מתקדמת. חשבתם פעם, אולי ההתלהבות הזאת שלנו מהאינטרנט קשורה לרצון שהשתרש בנו כעם להישאר מחוברים? אולי יש בנו איזשהו חשש לא מודע מהעונש הזה, גלות, ותקווה שנוכללהמשיך להיות מלוכדים דרך האינטרנט? השבוע הקדשנו את הגיליון לארבע כנפות הארץ: יהודי התפוצות, עולים חדשים.. אבל מה שמיוחד הוא, שנעסוק בכך מההיבט של העידן המודרני. קיבוץ גלויות של שנת תשע"ב הוא בטח לא מה שדמיינו בימי קדם... שתהיה שבת שלום, וקריאה מהנה! שלכם, ליאת

שלום לכם!



"אינני יודע אם ראיתם אי פעם מפת נפש של אדם. רופאים משרטטים לפעמים מפות של חלקים אחרים של גוף האדם, אך האם הייתי רוצה לדעת אם מסוגלים לנסות ולצייר מפת נפש של ילד – שהיא לא רק מבולבלת, אלא גם מסתובבת כל הזמן..." (מתוך הספר "פיטר פן" של ג'ימס מתיו בארי, בהוצאת זמורה ביתן) כך מתנהל לו הפרק הראשון של הספר על האגדה המעופפת על הילד שאינו גדל לעולם. רובכם בודאי לא קראו את הספר הזה מעולם. בשבוע הספר, שנמצא כעת בשיאו, תוכלו לגלות ולמצוא ספרים רבים, חלקם ישנים וחלקם חדשים, חלקם קלאסיקות מתורגמות וחלקם חידושים עבריים. ולכולם משותף דבר אחד: היכולת של ספר להגיד לנו כל מה שהוא רוצה, באיזו צורה שהוא רוצה, בלי להיות כפוף לחוקים של קולנוע או תקציב או מראות ויזואליים. ככה יכול הספר "פיטר פן" לספר לנו דברים הזויים כמו שאימא של ונדי ערכה "חיפוש יסודי בנפש של ילדיה" כאילו שהיא מסדרת מגירות, או שיש לה "נשיקה מיוחדת בקצה הימני של פיה" שכולם יכולים לראות אבל איש לא קיבל אותה מעולם (כאילו שאפשר לראות נשיקה!). זה הקסם של הספרים. ולכן הם לא ימותו לעולם – ולא משנה כמה אינטרנט, טלויזיות, אייפונים וסרטים ימלאו את חיינו. הכוח של לדבר על משהו, מבלי להראות אותו – הוא כוח ששמור למילים בלבד. ברגע שמראים אותו על גבי המסך, הקסם הזה נעלם. אפשר ליצור סרטים מרהיבים, יקרים ויפים להפליא; אבל את הייחודיות שבלדמיין משהו שתיארו לנו רק במילים, לרוץ עם העיניים על הטקסט קדימה ואחורה ולחבר בראש משפט זה עם משפט אחר, ואפילו לנסות וליצור בעצמנו – בלי תקציב ובלי מצלמה – סיפור שלם, כל אלו הן המעלות המיוחדות לספרים בלבד.

שלום לכם!


יש שני סוגים של הצלחות. הצלחה במשהו שאנחנו אמורים להצליח בו, כדי שנוכל להשתוות לאחרים ולהתקדם עם הזרם, כמו למשל מבחן בחשבון, או להגיע לסוף המסלול בטיול השנתי בלי להתעלף מצמא וממכת חום... ויש הצלחות, שאנחנו קובעים לעצמנו כדי להעלות את הציפיות שלנו מעצמנו. כמו להצטיין במבחן, או להגיע ראשון לסוף המסלול, או לנצח במשימה מאוד קשה שכולם פקפקו שננצח בה. בגיליון זה הקדשנו את מיטב הכתבות שלנו לילדים שעשו בדיוק את זה. מעיין שנולד עם שיתוק מוחין, מה שמגביל אותו מהליכה, הגשים חלום של טיול רגלי עם משפחתו - ועשה זאת על גבי חמור. בכתבה אחרת, דב הפך את כשרונו במשחק הדמקה - לאליפות של ממש. במדור חדשות טובות - ידיעות מיוחדות על הצלחות כנגד כל הסיכויים. ובמדור "דבר הקורא" סיפור אישי על קבוצת תלמידים שניסו בעצמם לשחק במגרש כשהם מונעים בכסאות גלגלים, וגילו שזה לא פשוט בכלל. זה המקום גם להכריז על מדור חדש ונהדר שהתחלנו השבוע במיוחד לכבוד חודשי הקיץ: "הקיץ שלי". עשיתם טיול? עברתם חוויה מרתקת? יש באמתחתכם תמונות משם שפשוט מתבזבזות סתם בפייסבוק? שלחו לנו אותן, בצירוף דברי הסבר ותיאור, ואנו נפרסם אותן ואת הפירוט שבצידן כדי שכל קוראי העיתון יוכלו להיות שותפים גם הם לחוויה הייחודית שעברתם.

שלום לכם!


היי חבר'ה, מדיין, מואב, עמון, אדום... התנ"ך מזכיר עמים רבים שוב ושוב, וברוב הפעמים בתור אויבים שלנו, עובדי אלילים שקמים עלינו להורגנו, להסיתנו נגד ה' או לסכסך בינינו. אבל פה ושם הם מוזכרים גם בתור חברים, לעתים אפילו בתור משפחה: משה התחתן עם ציפורה המדיינית, עשו הוליד את שושלת אדום, ובחג השבועות אנחנו קוראים על רות המואביה - שדוד המלך הוא מצאצאיה. בגיליון הזה יצאנו לתור אחר ארץ מואב, הלוא היא ירדן של ימינו, וגם ללמוד קצת על רות עצמה, בריאיון אישי וקצת דמיוני. מגילת רות מציגה בפנינו דמות מיוחדת במינה של אישה שנטשה את מולדתה ואת עמה כדי ללכת אחרי נעמי ואחר משפחתה היהודייה שנקשרה בה. רות מייצגת את הפלח החיובי והטוב של אותם עמים גויים שהזכרתי בהתחלה. אלה שמוכנים להאמין בעם ישראל, ללכת אתו ועם אלוקיו. רות מתוארת כאישה ענווה, נבונה ונאמנה. רות מצייתת לנעמי ולא מוותרת על הדרך שבחרה בה. אף על פי שרות מגיעה ממואב - עם שביקש לא פעם את רעת ישראל - היא מתגלה כצדיקה של ממש. התורה שלנו היא ספר לחיים, לעולם. היא לא סתם סיפורי נסים ונפלאות על יהודים מול גויים. היא מציגה לנו גם גויים טובים, גם גויים עוזרים, ואפילו גויים שמבקשים לבוא ולהפוך לחלק מאתנו. התורה יודעת לעשות את ההבחנה בין טוב לרע, אבל אנחנו - לא תמיד. לכן חשוב כל כך שנלמד ממנה, כי יש לנו הרבה מה ליישם ממנה בחיים האמתיים. חג שבועות שמח ושבת שלום! שלכם, ליאת

שלום חברים!



ההיכרות הראשונה שלי עם ירושלים כילדה נתנייתית בת 10 הייתה כשכתבתי עליה חיבור שזכה במקום הראשון בתחרות החיבורים הארצית. זו הייתה תחילת הקריירה שלי ככותבת... והנה כעת אני גרה בה בעצמי, בתוקף עבודתי כעורכת וכסופרת בעיתון שנמצא בירושלים. סגירת מעגל או לא? לכבוד יום ירושלים שיחול ביום ראשון הקרוב הקדשנו את כל הגיליון לעיר היפה בתבל. אפילו התשבצים התגייסו למשימה. ולכבוד הסיום הקרב של "סופר-עם"? הרחבנו אתכם לעמוד! המשיכו כך... בתקווה לחגוג בירושלים הבנויה את גאולתה ואת הצלחתכם ב"סופר-עם", שבת שלום, ליאת

שלום לכם!


היה היה פעם עיתון צעיר, ששאל את ראי הקסמים: "מי הכי יפה בעיר? הלוא אני עוסק בתכנים חינוכיים,מצחיקים, רציניים ובכלל מעניינים, אני בוודאי המוצלח מכולם!" השיב הראי: "האינך בוש ונכלם? ענווה היא התכונה החשובה בעולם! אסכים שאתה "היפה בעיר", אולם, בתמורה תעשה לי ג'סטה, מחווה ותקדיש גיליון לאגדות. חובה!" שמע העיתון ונצר בלבו הבטחה לעשות זאת בעתיד לבוא. חלפו הימים, ושכח הקטון כי מה כבר שווה המילה של עיתון. והנה בבוקר זך ומאיר מי זה אותו משנתו מעיר? כל גיבורי סיפורי העמים שבאו לדפוק על דלתו, זועמים. "הבטחת, הבטחת, בלי נדר אמנם אך זה לא תירוץ להיות מנומנם! יש כה הרבה לספר ולגלות כיצד אגדות נולדות ומתגלגלות כיצד הן השפיעו על בני האדם והפכו לעמוד התווך של עם!" "הצדק אתכם," ענה במבוכה. ישב וניגש מיד למלאכה. ואת התוצר אתם רואים מולכם בעיתון האגדות הקסום שבידכם. בואו לצלול בעולם של פלאות כי יש כה הרבה לחקור ולראות. שתהיה לכולנו שבת אגדית! - שלכם, ליאת

שלום לכם!


אחרי שבועות ארוכים של גרירת קרשים, שוטטות באתרי בנייה ואיסוף כל פיסה של עץ שעשויה איכשהו לבעור במדורה הגדולה שתוכננה לל"ג בעומר – הגעתם בטח כבר למצב שבזמן השיעור אתם לא מסתכלים על המורה אלא על שולחן העץ שמאחוריו, ומדמיינים איך אפשר לפרק אותו למקלות. אבל הנה הגיע החג, מגרשי החול שבשכונה כבר מסומנים בטריטוריות של חבר'ה שמתעתדים להקים שם את המדורה שלהם, ואנחנו? כבר לא יכולים לחכות ללילה שבו כל האוויר לנשימה בארצנו הקטנטונת יתמלא בריח שרפה. ל"ג בעומר הוא חג מגניב. חג של חברים ושל בילוי קבוצתי, של נגינה ושירה וקומזיץ, חג שבו נשארים עוד יותר מאוחר ממה שנשארים בליל הסדר והכי חשוב – חג שאנחנו מארגנים, אנחנו מנהלים ואנחנו אפילו מכינים בו את האוכל. אמא לא שוקדת במטבח על תבשילים ולא עורכת את השולחן לארוחה חגיגית; אבא לא צריך להזכיר לנו איזו תפילה לומר בבית הכנסת; ואפילו לא מוכרחים להתלבש יפה ומהודר. אנו נלך, בבגדינו הפשוטים ועם שלל חטיפים, לשבת על האדמה עם כל החול והלכלוך ולעשות לילה של כיף עם כל החבר'ה. בגיליון זה אגיש לכם מדור חדש, הזוי ומיוחד. לאור בקשותיכם החוזרות ונשנות להחזיר את "משפחה באס-אם-אס" ולהקדיש יותר מקום לפינה של חזי ולטורים החד-פעמיים שעוסקים ברשימת עצות לחיים או ב'בחן את עצמך' – תקבלו ממני מדי שבוע בשבוע מדור רב-שימושי שיעניק את כל הנ"ל. אתם מוזמנים להגיב, לבקר, ואף לבקש נושאים מיוחדים משל עצמכם. אני מבטיחה להשתדל להתייחס לכולם – כלומר, אם חזי לא ימחק לי את המיילים, כמו שהוא עושה לפעמים כדי להתנקם בי על שלא פרסמנו אותו משלים שורה ב"סופר-עם". אז תכינו את הקרשים, המרשמלו ומצב-הרוח, ושתהיה לכם שבת שלום וקריאה מהנה! שלכם, ליאת

שלום לכם!