הסיפור המרכזי


והפעם, לכבוד יום העצמאות, אחסוך מכם את הנאום השבועי שלי ואת מוסר ההשכל או התובנות שבצדו. אוותר על התשבחות שתכננתי לשאת על המדינה שלנו, על שירי ההלל שרציתי לשיר ועל ההיסטוריה הישראלית שעמדתי להזכיר. אני גם בטוחה שאתם יודעים בעל פה את רשימת היתרונות של לגור בארצנו, ואת סיפורי הגבורה שליוו את הקמת המדינה. מכיוון שגיליון זה נוגע גם ביום העצמאות וגם ביום השואה, הקדשנו חלק גדול ממנו לכתבה חגיגית מפי הסבים והסבתות שלנו, על הישרדותם בשואה ובואם אל המדינה הצעירה. אבל כאן, בדבר העורכת, לא אכביר במילים... אופס, כבר הכברתי. אז רק אוסיף ואציין, לכבוד יום העצמאות, מספר טיפים ואזהרות ל... 1. לכל הילדים שמוכרים דגלים בכביש. תיזהרו, בחייכם! כמעט דרסתי אחד מכם השבוע, זה יהיה עצוב מאוד להיהרג דווקא יומיים לפני החג, לא?! 2. לכל מכיני המנגל. הדשא של השכן ירוק יותר, או לפחות היה, עד שכיסיתם אותו במפיות משומשות ובכוסות חדפעמיות. אז תעשו טובה, תשמרו קצת על הסביבה הפעם. אה? 3. לכל מרססי הקצף בחוצות העיר. אני יודעת שזה נורא מגניב לרסס בקצף לבן ילדים אחרים, אבל יש ילדים שבכלל לא תכננו להתכסות בקצף לבן, והם רגישים ומבוהלים. ואני מדברת מניסיון של מי שיש לה טראומת ילדות מהחג הזה. לא תכננתי להפוך לבובת שלג באותו ערב עצמאות נוראי של גיל 11, וכולם צחקו עליי. 4. לכל אוהבי "אותיות". אנחנו יודעים שאתם מתים עלינו, ולוקחים אותנו אתכם לכל יום חופש, בפיקניק של יום העצמאות כדאי שתשאירו אותנו בבית בארון. אבא ישתמש בנו כדי לנפנף על המנגל, ואימא – כדי לעטוף נקניקיות. לא כדאי. שיהיה לכולנו חג שמח, שבת שלום ואחווה לכל עם ישראל! שלכם, ליאת

שלום חברים!


סוף-סוף, אחרי כל הבלגן, הריצות והניקיונות, וכמובן זלילת החמץ שנשאר עד הרגע האחרון - הגיע ערב חג! הכול מוכן ומזומן לקראת ליל הסדר, ואנחנו כבר מתכננים מה לבקש תמורת ה"אפיקומן", איפה לשבת בשולחן הסדר, איך להתחמק מלשיר לפני כולם את ארבע הקושיות... ליל הסדר הוא אולי האירוע המשפחתי ביותר שיש לנו בלוח השנה היהודי. נכון, ישנה הישיבה המשפחתית בסוכה, הדלקת החנוכייה בחנוכה ועוד - אבל פסח מתעלה על כולם. בפסח שבמצרים הצטופפו אבותינו, הורים וילדים, בבתיהם הקטנים שבארץ גושן, והמתינו בנפש עצורה שמכת בכורות תעבור מעל ראשיהם. בפסח שבגלות קיימו אבותינו את החג לפעמים בניגוד לידיעתם של השלטונות הגויים, וגם במצבים של עוני ומחסור עמלו קשה כדי להשיג מצות ויין. כל המשפחה מתגייסת כדי להוציא את חג הפסח אל הפועל, בין אם זה בסידור הבית, בהכנת האוכל, בהקראת ההגדה. ואחרי שבוע או שבועיים של הכנות מטורפות מתיישבים כולם בנחת סביב השולחן הערוך והמסודר למופת, ונהנים מתוצאות עמלם: בית נקי, אוכל טוב, ואווירה משפחתית וכיפית. פסח הוא גם זמן טוב "להיזכר" בכל מיני בני דודים ואחיינים שלא כל כך יוצא לנו לפגוש בכל יום... ההתכנסות המשפחתית הזו מאחדת אותנו מחדש ומזכירה לנו שבין יום חול אחד למשנהו יש גם יום חג, ולא סתם חג, אלא חג גדול שבו אנחנו הופכים שוב למשפחה אחת, במקום סתם אנשים שחיים באותו הבית ורצים מפה לשם בוקר וערב, ומתקשרים זה עם זה כמעט רק ב"אסמסים" וברשת האינטרנט... אז בעוד הגפילטע פיש במקרר, מרק העוף על הפלטה, ורגע לפני שאמא מתבלת את הסלט שעזרתם לאמא לחתוך בשבילו ירקות – שבו ותתפנקו עם עיתון 'אותיות' מיוחד לפסח, מלא וגדוש עבורכם בכתבות מרתקות – החל באמנות מצרים וכלה בצחוקים לליל הסדר, בסיפורים, בבדיחות ובכל מה שאפשר כדי להמתיק לכם את המרור. שיהיה חג כשר ושמח, ושבת שלום! שלכם, ליאת

שלום לכם!


כל כך מהר הגיעה חופשת פסח? וואו! איך שהזמן טס. ולא רק שהוא טס, הוא גם מתבלבל לנו, כי הנה היום גם מזיזים את השעון, ומי שהתחיל להתארגן מהר לכבוד השבת, בחמש, מגלה פתאום שהיא נכנסת רק אחרי השעה שש. ואם זה לא מספיק, אמא כבר נותנת לנו על הראש שהחדר שלנו חייב להיות מאורגן ומצוחצח טיפ-טופ עד ערב בדיקת חמץ, כלומר, שאם אנחנו לא רוצים שהיא תיכנס בעצמה לממלכה הפרטית שלנו ותתחיל להעיף את כל הצעצועים הישנים והספרים שאנחנו כבר לא קוראים – אז חייבים לעשות את זה קודם בעצמנו... מה לעשות? ניקיון בפסח זה כמו לבקש סליחה ביום כיפור. אתה יודע שאתה צריך לעשות את זה, מתישהו, אולי מחר, אולי בעוד שבוע, אבל ב"תכלס" אתה לא באמת קם ועושה את זה, עד שאתה "חייב" מטעם ההלכה. אז הנה, עכשיו אנחנו "חייבים", חייבים לקום ולסדר את המדף, לקום ולזרוק דברים ישנים, לקום ולהחליט אם מקומה של הבובה שאהבנו כל כך לשחק בה בגיל 3 הוא עכשיו בפח הזבל, או בארגז התרומות לילדים נזקקים, או... אולי... נשאיר אותה על המדף... זו אחת השאלות שאנחנו נתקלים בהן כל שנה. תמיד, בניקיון פסח. פתאום אנחנו נתקלים בצעצוע, או במשחק, או בחפץ הנוי, שאנחנו יודעים שכבר לא משתמשים בו כמעט, אבל כואב הלב לזרוק או למסור אותו. הרי בובת החייל – או הדובי – או הברבי - הייתה "החבר הכי טוב שלי" מאז הגן... שאני אפטר ממנו? איך אני יכול לעשות דבר כזה, אמא, תראי איך הוא מסתכל עליי. תראי כמה עצובות העיניים שלו, של הצעצוע החמוד הזה שעבר אתי כל כך הרבה שנים, אצלי בחדר...

שלום חברים!



חודש טוב! לא הספקנו למצמץ - והאביב כבר בפתח. היה נדמה שהחורף הזה לא יסתיים לעולם. אבל ניקיונות פסח כבר נושבים בעורפנו, השמש מתחילה לצאת בהיסוס מאחורי העננים, ואנחנו נושאים את ראשינו לעוד חודש טוב, חג טוב ועונה חמימה וטובה. אז מה קורה סביבנו? נדמה כאילו העניינים הולכים ומתחממים לא רק במזג האוויר, אלא גם בעולם... בפוליטיקה כבר מופיעים מועמדים חדשים לראשות הממשלה, בביטחון ממשיכים לדבר על הפצצה הגרעינית, בכלכלה ממשיכים להתלונן על מחירים של מוצרים שונים (דלק, ממתקים, בתים), ואם זה לא מספיק, אצל חלק מאתנו תקופת הלימודים מגיעה לשלב המעייף שלה: הרבה מבחנים ומטלות. לא מזמן הייתי בתקופה מאוד טובה מבחינת הדברים שקרו לי בחיים, והנה לאחרונה, בבת-אחת, באו לי בזה אחר זה כל מיני דברים רעים, כמעט בכל תחום שיכולתי לחשוב עליו! מה עושים במקרה כזה, יש לכם רעיון? אפשר להתלונן ולבכות, כמו שרציתי לעשות, ולהיכנס מתחת לשמיכה. אפשר לומר: "טוב, אצל אחרים זה בטח גרוע עוד יותר, אז לא נורא!" ואפשר גם להגיד: "לא משנה לי אם אצל אחרים זה גרוע יותר, אני אעשה כמיטב יכולתי ואקווה שבקרוב הכול יסתדר..." בטח שזה קשה, לעודד את עצמך כשהמצב מסביב לא משהו. אבל מה אפשר לעשות? צריך לקוות שיהיה טוב, להתפלל, לעשות דברים בנידון, והכי-הכי חשוב - לעשות את מה שמשמח אתכם. למשל, לקרוא את העיתון הזה! אז לכל מי שהיה לו שבוע עגמומי, וגם למי שדווקא סבבה לו - שתהיה שבת קסומה! ובעזרת השם נעלה ונצליח! שלכם, ליאת

היי חברים!


יאמ... טעים.. אופס, מה, כבר פתחתם את העיתון? פדיחות. תנו לי שנייה לנגב את השולחן מפירורי השוקולד... רק זה חסר לי, שההורים שלכם יגלו שבמקום להכין לכם עיתון אני זוללת עוגיות קקאו. ובעצם, למה שלא תצטרפו אליי? העיתון שלנו השבת מוקדש הפעם לנושא המתוק והאהוב על כולם (חוץ מכמה חבר'ה שמשום-מה אוהבים יותר צ'יפס) - השוקולד. מה לא אמרו עליו: שהוא מעדן האלים, שהוא עוזר ללימודים, שהוא מנחם מדוכאים, מזיק לשיניים, טוב ללב... ואנחנו? תעזבו אותנו מכל הניתוחים האלה. אנחנו יודעים דבר אחד: שהוא מה-זה טעים! אז רוב העיתון התגייס לתת לכם טעימה ממעדן הקקאו הזה, החל מכתב נולד שנשלחו מטעם העיתון אל ממלכת השוקולד במפעל הממתקים (שלא תגידו שלא כיף להיות כתבים ב"אותיות"...) ועד למדור עולם ומלואו שיגלה לכם מאיפה הכול התחיל, וגם סיפור שכתבתי בעצמי לכבוד הממתק האהוב, ועוד כתבות, ומתכונים... ואם עוד לא נרגעתם מהאווירה הפורימית אחרי החג, גם מדור "כתב נולד" התגייס עם אוסף "פדיחות" פרטי שיעשה אתכם מרבים בשמחה לא רק משנכנס אדר אלא גם משיצא. ביהדות נכתב על יין שהוא משמח לבב אנוש. אצלנו הילדים אין כל כך יין, ומיץ ענבים לא תמיד עושה את העבודה. אז אנחנו יכולים להגיד, בפה מלא (ומתוק), שאם יש לנו משהו שמשמח לבב אנוש במאכלים הרי הוא השוקולד. בחורף - שוקו חם, ובקיץ - ארטיק שוקולד... אז הכינו את בלוטות הטעם, תפסו מקום על הספה ליד שאר עיתוני השבת, ותתפנקו על גיליון מתוק במיוחד - שיעשה לכם שבת שלום! שלכם, ליאת

שלום חברים!


1
איזה יופי, איזה הדר – גיליון שלם שמוקדש לבית המקדש. לכבוד פרשיות תרומה ותצווה שסגרנו השבת, העיתון שלנו מתמלא בסיפורים וכתבות ושלל תמונות יפהפיות שכולם מוקדשים לנושא זה. אין עוד תקופה במהלך השנה, שבה ספר התורה מדבר כל כך הרבה על בית המקדש... אז איך אנחנו לא נתייחס? בימינו, כשכולם מדברים על כמה יקר לבנות ולקנות פה בתים, זה כיף לקרוא איך בנו פעם – ובמיוחד, איך בנו בעצם את בתי המקדש הראשונים. האם זה נכון שהשתמשו בתולעים בשביל חציבת אבנים ויצירת צבעים? האם באמת הדביקו את העצים באמצעות בוץ? ואיך הם הסתדרו בלי דחפור?? גם המדורים "עולם ומלואו" ו"יהודי מקומי" יקחו אתכם למסע אחורה בזמן ויספרו לכם על נפלאות התקופה הקדומה, שבה כל הליך היצירה והבניה היה שונה לחלוטין. תקבלו גם סיפור מפיו של ילד שעלה בעצמו לבית המקדש (כמעט "אמיתי"...), תקראו על הניסים ואבני החושן המופלאות שסיפורן עבר מדור לדור, ואפילו מדור "סופרעם" – שמחכה לפתרונות שלכם כדי לשלוח אליכם עוד מדבקות למילוי הפוסטר – הגיע, בדיוק השבת, לתחנה של תקופת בית שני. והשבוע יחול חג הפורים – מה שאומר שבשושן פורים תקבלו את גיליון פורים המצחיק, המשוגע והצבעוני שלנו, ובו קומיקס התחפושות הענק שמורכב מהצילומים שאתם שלחתם. רוצים לזכות בפרס ממש מגניב על תחפושת? תציצו פה בעמוד הימני. אז תיהנו עם גיליון בית המקדש החגיגי שלנו, ויהי רצון שנזכה להכין בקרוב גיליון בית מקדש שלישי – שכבר ייבנה עד אז. שלכם, ליאת

היי חבר'ה!



ברר... איזה קור שרר כאן בתחילת השבוע. ואילו רוחות! מזל שזה נרגע קצת, אחרת הבית שלי בירושלים היה כמעט עף ממקומו. כשהתעוררתי בבוקר לקול הסופה, חשבתי לרגע שממש כמו דורותי הבית שלי עף ברוח אל ארץ עוץ, ותכף אני אנחת על ראשה של מכשפת הצפון. וכשהצצתי החוצה חיפשתי שלג, אך במקומו מצאתי עצים מתכופפים ברוח. והקור? בואו נגיד שסוף סוף אני יודעת איך מרגיש מילקי במקרר. או ליתר דיוק, שניצל טבעול בתא ההקפאה. אם היה מתחשק לי לראות את חזי העכבר עושה החלקה על הקרח, לא הייתי צריכה לקחת אותו למקום מיוחד; הייתי פשוט צריכה למלא את האמבטיה במים, ולחכות קצת. הם כבר היו קופאים. אבל אדר נכנס, ואנחנו מצווים להרבות בשמחה. ואיזו שמחה יש לנו! פרויקט סופר-עם ממריא השמיימה אתכם. עשרות ילדים כבר שלחו לנו תשובות לחידונים, וזכו במדבקות למלא את הפוסטר שקיבלתם לפני שבועיים. זיכרו – הקוראים שישלימו את הפוסטר יזכו בפרסים נהדרים, מיוחדים רק לסופר-עם. וכמובן שהזוכה במקום הראשון ימריא בכדור פורח! התחלתם למלא את הפוסטר? שלחו אלינו תמונה! בשער כבר מתנוססת תמונתם של לוי ואביעד הרבסט, ובשבוע הבא אנחנו רוצים לראות אתכם. הצטלמו ושלחו אלינו; ואם הפוסטר שלכם מראה התקדמות מרשימה, נפרסם אתכם וגם נשלח לכם מדבקות נוספות - ככה שתהיו ביתרון משמעותי על פני האחרים... יש לנו ים של פרסים לחלק, אז כדי להעלות את סיכויי הזכייה הפצנו את מדבקות סופר-עם גם בחנויות. וגם שבצאי התגייס, לזכות את פותריו במדבקות נוספות. וכרגיל, יש לכם גיליון לעילא ולעילא. אז קריאה מהנה ושבת שלום! שלכם, ליאת

היי חברים!


השבוע מלאה שנה לתחילת עבודתי כאן כעורכת, שנה שהיה בה מספיק בשביל עשר שנים, הן מבחינת השינוי המהותי שעבר העיתון והן מבחינת המסע שעברנו עד שהתקבענו על מבחר אנשי המערכת אשר נמצאים אתנו כיום. לפני למעלה משנה פנו אליי וביקשו ממני להיכנס לראשונה למשרת עורכת העיתון. התפקיד היה חשוב במיוחד, כי הוטל עליי לאחד בין 'מקור לילדים' לבין 'אותיות' הוותיק, ולעשות משניהם משהו חדש. ההזדמנות הזו הייתה בעיניי זכות, לא רק מפני שכילדה הייתי מנויה על 'אותיות' ואף שימשתי כתבת צעירה בעיתון במשך שנתיים, אלא גם כי עריכה, המקבילה לכתיבה, הייתה מאז ומעולם תחום שגם בו השתוקקתי לעסוק וליצור. אני שמחה על שניתנה לי ההזדמנות לקחת עיתון חשוב ויקר כל כך ולהפוך אותו למה שהוא היום. זה המקום לומר יישר כוח גדול ותודה רבה לכל מי שידו במפעל החשוב הזה: כל אנשי המערכת שמשקיעים את מיטב זמנם והופכים את העיתון למה שהוא. זה כולל את המו"ל, את המפיק, את מעצבת הגרפיקה, את עורך הלשון, את המגיהה, וכמובן - את כל הכותבים, המאיירים והצלמים. כולנו שותפים לעשיית העיתון שהוא בעיניי הטוב ביותר לקריאה בארץ - לא רק עבור ילדים דתיים אלא בכלל. אז שתהיה לנו שנה נוספת של ברכה ועשייה, ולכם הקוראים - שבת שלום ומבורך! שלכם, ליאת

שלום חברים!


השבוע יש לנו גיליון מיוחד. בטח כבר שמתם לב, שהוא קצת אחר. לא תהיינה כתבות הפעם, כי אנו מקדישים אותו לגיבור העל החדש שלנו, הפלא הקסום והמעופף שנקרא - סופר-עם! מי זה סופר-עם? זה בעצם שמו של הקמפיין החדש שיצאנו איתו בעיתון אותיות, בשיתוף חמ"ד ובני עקיבא. זהו מבצע שיקח אתכם אחורה בזמן בנפתולי ההיסטוריה היהודית, החל מתקופת האבות התנכ"ית ועד לימינו אנו. מסע בהיסטוריה הישראלית בין תקופות הגלות, ימי הביניים, בתי המקדש, מלחמות העולם וכיבושי העמים השונים. מסע בין דמויות מרתקות, תקופות אפלות, סיפורים מרהיבים והכל בליוויו של סופר-עם שבגיליון זה אתם תפגשו אותו לראשונה בתור דמות בסיפור. לאורך העיתון שאתם מחזיקים מופיעים פרקי הסיפור "במנהרת הזמן", בו תכירו את סופרעם שיקח אתכם למסע בזמן. קיראו את הפרקים היטב, ענו על החידות שבסופם ואולי תהיו הראשונים למלא את פוסטר המדבקות שלנו! ברור שהקוראים שיסיימו ראשונים למלא את הפוסטר יזכו בפרסים נהדרים, ובראש ובראשונה - מסע בכדור פורח עם כל המשפחה. הייתם פעם בחיים שלכם בכדור פורח? כל שעליכם לעשות הוא לאסוף את המדבקות שנחלק לכם, להחליף ביניכם, ולמלא בהתאם את הפוסטר המיוחד. וכמובן - לעקוב אחר סיפורו של סופרעם, שימשיך ללוות אותנו גם בגיליונות הבאים. אז קדימה - תתחילו לקרוא, לפתור, לאסוף ולזכות! קריאה מהנה ושבת שלום, שלכם, ליאת

היי חברים!



"השקדייה פורחת, ושמש פז זורחת..." אז נכון, השקדייה לא בדיוק נראית בשיא לבלובה כבימי האביב החמימים, וגם השמש קצת ברוגז אתנו עם כל הגשמים שיש לאחרונה, אבל היי, מי אנחנו שנתווכח עם השיר?... ט"ו בשבט נקבע "חג האילנות", בשיאו של החורף, ואולי זה קצת מפריע לטייל בחיק הטבע ולראות שקדיות אמתיות אבל זה לגמרי לא מפריע לנו לזלול פירות מתוקים כמצוות החג. השבת אנו מגישים לכם גיליון ט"ו בשבט פורח ומלבלב במיוחד, שמתעלם בצורה כמעט מעליבה מהגשמים שנחתו עלינו בחוץ, ומוקדש כל כולו לצמיחה ולאילנות ארץ ישראל שלנו. בלבנו השמש זורחת... וגם בגיליון! החל בכתבתה של מיקי על עצים בצורות, ועבור בסיפור מאת זהבה על ילד המבקר בכנסת – שהרי ראש השנה לאילנות הוא גם חגה של הכנסת שלנו (כן-כן!) ומשם למדור "עולם ומלואו" שיספר לכם על תופעה מגניבה - גגות בתים שהפכו לגינות ירוקות... והלאה לכמה גילויים מעניינים על פירות יבשים, מילון ט"ו בשבט השלם, ועוד ועוד. אפילו מדורי התשבצים והבדיחות של תמר לבשו הפעם כסות ירוקה וחגיגית לכבוד החג. ומה עוד?... אנחנו כבר פינינו לנו מקום לתצלומי התחפושות שתתחילו לשלוח אלינו לקראת פורים. כן, ידידיי, קומיקס התחפושות הענק – חוזר ובגדול! מי שזכה לקרוא את גיליון פורים של שנה שעברה בוודאי זוכר את הלהיט המטורף הזה, עם עשרות תצלומי התחפושות שלכם שנהרו אלינו למערכת, ושמהם יצרנו קומיקס משוגע וענק עם עלילה מופרכת והזויה עד צחוק. בגיליון הבא נתחיל שוב לצפות מכם למשלוח התמונות, ומי יודע איזה קומיקס יצא לנו עד גיליון פורים שיבוא עלינו לטובה... אבל בינתיים, אנחנו עדיין עם השזיפים המיובשים שלנו. אז שיהיה בתיאבון, חג שמח ושבת שלום! שלכם, ליאת

שלום לכם!


הנה הוא בא... החורף. ברור, הוא היה כאן גם קודם, גשום ומטפטף וקר מאוד, אבל נדמה שבשבועות האחרונים הוא מתגבר – נותן מכה אחרונה לפני שיפנה את מקומו לאביב ואחריו לקיץ. באירופה זו התקופה שבה הכול מתכסה שלג, וגם אצלנו, במקומות קרים כמו ירושלים והר החרמון, מצפים לביקורו של המעטה הלבן. בגיליון של השבת הקדשנו את מדור "עולם ומלואו" למקום הכי מתאים לימים הקפואים האלה – הר החרמון. אנחנו כאן, במערכת עיתון 'אותיות' שבירושלים, מכינים לכם את הגיליון בזמן שאנו צמודים-צמודים לתנורי ההסקה, כי בעיר הקודש קר כל כך עכשיו שאם נשלח אליכם את העיתון בדואר סביר להניח שהוא יקפא בדרך. אז אנחנו מקווים שהוא הגיע אליכם בריא ושלם, ושכשפתחתם אותו עכשיו לא נשרו מתוך הדפים נטיפי קרח, או משהו כזה.

שלום חברים!


הי חבר'ה! ארץ ישראל שלנו יפה וגם פורחת. וגם ברגעי האסון שלה, היא מזכירה לנו אותנו, את העם היהודי: סובלת, מתייסרת, סופגת מהלומות כבדות אך אחרי כן – מתאוששת וקמה על הרגליים כדי להמשיך הלאה. דוגמא יפיפיה אנחנו לוקחים מהר הכרמל. בטח יצא לכם לשמוע, לקרוא או לראות על אסון השריפה הגדולה שפקד את הר הכרמל בשנה שעברה. זה היה חג חנוכה עם ה"מאור" הכי גדול מכל החנוכיות שלנו גם יחד... והכוונה העצובה היא לאש שהשתוללה ביערות הכרמל וכילתה את מרבית הצמחיה הירוקה. אלא שלמרות כל העצב והבכי על העצים שנהרסו, דעו לכם שאנו צריכים להצטער בעיקר בשביל המשפחות שפונו מבתיהם, ולא עבור העצים עצמם. כי הטבע, ואפילו ברגעים קשים כאלה, הוא בעל יכולת שיקום מדהימה. הכרמל שלנו, ארץ ישראל שלנו, ניחנו ביכולת מופלאה לסבול רגעי תופת כאלה ואז להתחדש אחריהם, לאט, בשקט, בכוח ובהתמדה. ממש כמונו, העם היהודי, שספג כל כך הרבה מכות ואסונות לאורך ההיסטוריה, ועדיין בכל פעם מחדש קמנו על הרגליים, לתדהמתם של אויבינו, והמשכנו הלאה להתחדש, להתרבות ולא לוותר על האמונה. גם בימים אלה, הכרמל נמצא בתהליך שיקום. מה שהפך תוך ימים אחדים מהר ירוק להר שחור ומפוחם, מתחיל עכשיו להתאושש אט אט. בגיליון זה אנו מביאים את סיפורה של אחת המשפחות שפונו מבתיהם בזמן השריפה, ולמדו יחד עם החתולה שלהם - ג'ינג'ר, שברחה מהבית - על המשמעות של להמשיך הלאה ולחדול מלהיאחז בבית הישן. גם במדור עולם ומלואו נביא את סיפורו של הכרמל, עם כמה דברים שבטח לא ידעתם עליו.

הי חבר'ה!



"טוב שם טוב משמן טוב", נאמר בספר קהלת. יודעים מה פירוש הפתגם? אתם יכולים במשך כל חייכם לצבור כסף ונכסים, אך דבר לא ישווה בחשיבותו לשם הטוב ולתדמית הטובה שתרכשו לעצמכם בעיני הבריות. זהו רכוש יקר ערך יותר מכל מה שתרוויחו, כי הוא מלווה אתכם כל החיים, מרגע שנולדתם. גם אצל עם ישראל, השם הטוב של היהודים מלווה אותם לאורך כל הדורות, לאורך כל ההיסטוריה. זו גם אחת הסיבות לכך שכשאנו מתפללים לקב"ה ומבקשים עזרה ורחמים אנו מזכירים את הגויים, ואת העובדה שאם ה' יעניש אותנו בחומרה רבה מדי - יֵצא שם רע לעם ישראל, ואם הוא יעזור לנו - יֵצא לנו שם טוב. והשם הזה מתחיל בפרשה שלנו - פרשת שמות, כשבני ישראל מוזכרים בפעם הראשונה במקרא בתור עם. לא אב צדיק, לא אם צדיקה, לא משפחה - אלא עם, ממש. וכאן גם מתחילות הצרות של עם ישראל להתגלגל, והפעם לא בתור אדם יחיד שעובר ניסיונות או עונשים או רדיפות, אלא בתור עם. עם שלם שסובל תחת עול מצרים ומתפלל לאלוקיו שיושיעו. אז לכבוד הפרשה המיוחדת הזו, שכל שמות בני ישראל מתאחדים בתוכה מבודדים לעם שלם ומאב יחיד לרשימת משפחות ארוכה כל כך עד שאפילו פרעה נבהל ממנה - אנו מביאים כתבות מיוחדות שנושאיהן שמות יוצאי דופן ומשפחות ברוכות ילדים. למשל, הכתבה שבה ביקשנו מכם לשלוח לנו את סיפורי השמות המעניינים ביותר, והפתעתם אותנו; או הכתבה שבה הבאנו לכם כמה שמות שמראים יצירתיות רבה של ההורים; או ב"כתב נולד" על משפחה שהיא לא סתם ברוכת ילדים, אלא ברוכה פי שלוש – אבל פעמיים. וכמובן, כפי שהבטחנו, אורי פינק חוזר עם קומיקס חדש ומרהיב, שייקח אתכם במסע במנהרת הזמן אל ההיסטוריה המרתקת של עם ישראל בדורות האחרונים. אז עד לשבוע הבא - שתהיה שבת שלום וקריאה מהנה! שלכם, ליאת

שלום לכם!


הי חבר'ה, בטח שמתם לב שבמדינה שאנחנו חיים בה לא משעמם לרגע. הפגנה אחת מסתיימת, וחדשה מתחילה. שביתה אחת נגמרת, ואחרת ממשמשת ובאה. לרגע אחד העם מאוחד, מגובש ושר יחדיו בכיכר, וברגע הבא – כולם כועסים זה על זה. השבוע, למשל, בא לידי ביטוי הזעם הגדול שיש בין הציבור החילוני לציבור החרדי בארץ. שני הצדדים מרגישים מקופחים, שני הצדדים מרגישים שנעשה להם עוול, והכי חשוב – וגם הכי נורא – שני הצדדים מרגישים ומבטאים שנאה. זו שנאה מהסוג שעליה חרב בית המקדש, שנאת חינם בינינו, בין יהודים. זוהי שנאה שמשתתקת רק כשצרות גדולות באות על כל עם ישראל, וגורמות לכולנו להתאחד נגד אויב אחר. אבל חִשבו על זה: למה אנחנו זקוקים לאויב אחר כדי לגרש את השנאה הזו? למה אי אפשר שנישאר מאוחדים, גם בזמנים שבהם יש שקט ושלום? בגיליון שלפניכם הבאנו כתבות העוסקות בשיתוף פעולה ובאחווה בתוך עם ישראל. כתבתה של לאה קפלן, "מעגלים של נתינה", על פרויקט מיוחד עבור בני הנוער בארץ; יונית פרידלר במדור "חדשות טובות", על ההצטיינות של באר שבע בהתנדבות ובעזרה לזולת; וגם הודיה דיבון ב"כתב נולד", על מה שנקרא "מחויבות אישית" – שחלקכם בוודאי עשו, יעשו או אפילו עושים בימים אלה, במסגרת בית הספר. אז בתקווה שתמיד יהיו אהבה ושלום בינינו, שתהיה לכולכם שבת נפלאה! שלכם, ליאת

שלום לכם!


בשבוע הקרוב נציין את יום עשרה בטבת, יום צום יהודי אשר נקבע גם כיום הקדיש הכללי. ביום זה הושם המצור על העיר ירושלים, מצור שנמשך שנה וחצי. אנו, במושגים של העולם המודרני, מתקשים לדמיין מהו מצור. מה כבר יכול להיות קשה כל כך בלגור בעיר ששעריה נעולים? הרי רובנו, עם כל המחשבים והטלויזיה, בקושי יוצאים אפילו מהבית... אז מהעיר?! אלא שהמשמעות של מצור היא כמובן חמורה בהרבה. כי חוץ מהעובדה שאיש לא יוצא, גם שום דבר לא נכנס אליה; והכוונה בעיקר למזון ולמים. דמיינו לעצמכם שאתם מתקיימים על אספקה מוגבלת במקרר, שהולכת ומתמעטת מיום ליום, ואין אפשרות לחדש אותה במשך שנה וחצי. כמה זמן לוקח עד שמתחילים לרעוב? עכשיו תחשבו על תושבים של עיר שלמה! כמה זמן אפשר להחזיק עד שהמאגרים מידלדלים?

שלום חברים!