הסיפור המרכזי


ימי החנוכה, חנוכת מקדשנו – בשיאם. אני לא רוצה אפילו לחשוב כמה סופגניות כבר הספקתם לאכול מבלי להתפוצץ... אבל אין ויכוח על כך שמדובר באחד החגים החביבים ביותר. השבת נברך את ברכת המזון הארוכה ביותר בשנה: גם התוספת הארוכה של 'על הנסים' לחנוכה וגם 'רצה והחליצנו' לשבת. אם היה היום ראש חודש – כפי שקרה בשבת חנוכה של שנה שעברה – בכלל הייתה לנו ברכה כל כך ארוכה, שעד שהיינו מסיימים אותה, כבר היינו רעבים לקינוח נוסף... גם השבוע אנו מגישים לכם גיליון חנוכה מפנק, עם כל הדברים היפים שפשוט לא הצלחנו להכניס לגיליון חנוכה של השבוע שעבר. החל מכתבות על נרות וסביבונים מרהיבים ביופיים, וכלה בסיפורי הרפתקאות אמתיים על נסים ועל קרבות המכבים. וכמובן, גם כל המדורים הרגילים האהובים עליכם כל כך, כמו הסיפור 'בלש כהלכה' שממשיך אתנו בפרק שני וגם הקומיקס החדש 'גאות ושפל' שממשיך השבוע כרגיל, אחרי ההפסקה שלקח בגיליון חנוכה הראשון. ובאשר ל'שלהבת והגולם' של אורי פינק – היכונו, היכונו, כי בשבוע הבא יהיה הפרק האחרון! פרק חגיגי, מורחב ומפואר במיוחד, לכבוד סיום הסדרה.


היי חבר'ה, מה קורה? מתרגשים כבר לקראת חג החנוכה? הכנתם את המקום המיוחד של החנוכיה ליד החלון, הסביבונים אצלכם ב"שלוף", השמן ללביבות מחכה על המדף? חנוכה ידוע בתור החג של הילדים. למה של הילדים? כי אנחנו המרוויחים העיקריים ממנו. יש כל כך הרבה ימים של חופש, וזה לא חופש של חול המועד שבו גם ההורים מפסיקים לעבוד, אלא חופש שהוא רק מבית הספר – כלומר, רק שלנו! ואין בחג הזה שום חובות מיוחדים או עבודות שצריך לבצע, כמו לנקות את כל הבית, לבנות סוכה או לוותר על מאכלים מסוימים. חנוכה הוא חג של כיף בלבד: מתאספים כל המשפחה להדליק נרות, משחקים בסביבונים, זוללים סופגניות, שומעים את סיפור המכבים המרתק, וכמובן... לא הולכים לבית הספר. אבל לכל הכיף הזה מתווסף ערך חשוב. חנוכה מציין את הנסים שעשה לנו הקב"ה – לא רק שחידש את השמן בפך הקטן אלא בעיקר שהביא לנו את הניצחון על היוונים. תחשבו על זה: כה מעט לוחמים יהודיים מול צבא שלם של אימפריה יוונית... וניצחנו! אם זה לא נס, מהו נס? גם לו היינו מאוד נועזים וגיבורים, עדיין הייתה דרושה התערבותו של הבורא כדי שננצח.


לעיתים אנו כל כך שקועים בחיים שבתוך ארצנו הקטנה והמוקפת אויבים, שפורחת מזיכרוננו העובדה שיש עוד ילדים יהודים בדיוק כמונו, שגרים אי שם בקצה השני של העולם, או אפילו מעבר ליבשת הקרובה. חלקם דתיים, חלקם הולכים לבני עקיבא, חלקם אפילו מקוים יום אחד לעלות ולהתיישב בארץ. זה לא קל לאחד את כל יהודי הגולה, ואנו עדיין מייחלים ליום שבו עם ישראל כולו יהיה יחד בארץ הקודש. אבל עד אז, עמותות וארגונים הקשורים בציונות ובקיבוץ גלויות פועלים כדי לחבר בין יהודים מכל רחבי העולם, ובמקרה שלנו – בין ילדים. בכתבה "ציונות על גלגלים" סיפרנו את סיפורם של אבי ואורי, שהוזמנו לקחת חלק בטיול מרתק ומיוחד של ילדים דתיים מישראל וילדים יהודיים מאפריקה. אין כמו מסע אופניים ברחבי היבשת כדי ליצור חברויות חדשות... וכמובן, העובדה שכולם באותו הגיל ומאותו העם. אולי בעתיד יהיה זה גם מאותה הארץ, כלומר, ישראל. שהיא הבית הכי טוב לכולנו. מה עוד? אנו חונכים סדרה חדשה בהמשכים: "בלש כהלכה". בלק הוא בלש חכם וחריף, שהתעלומות הנקרות בדרכו הן לא סתם תעלומות: הן קשורות תמיד בבעיה הלכתית כלשהי, או שהפיתרון שלהן קשור בעניין הלכתי. בכל פרק נביא לכם תעלומה חדשה, ואתם, באמצעות הידע שיש לכם בתורה ובהלכה, תפצחו אותן. בין הפותרים נכונה יוגרלו פרסים. אז למה אתם מחכים? ואחרון חביב: אם יש לכם יום הולדת בזמן הקרוב, נפלתם טוב מבחינת הגיליון. כי הפעם נלמד אתכם איך ליצור את העוגות הכי מגניבות בעולם. עוגות בצורה של תפילין, עוגות בצורה של צבי הנינג'ה... וזה לא רק אימא מכינה, זה גם אתם יכולים! קיפצו למדור "דברים טובים" ותגלו איך.

שלום לכם!



היי חברים, אנחנו פשוט לא מסוגלים לנוח, וממשיכים להביא לכם מדורים חדשים. למה? סתם כי אנחנו אוהבים אתכם... וגם כדי לתת לכם כמה שיותר מהדברים הכי טובים. השבוע מצטרף אלינו קומיקס חדש מאת חגי נוימן, שמספר על ההיסטוריה היהודית שלנו דרך סדרת מתח באיורים מרהיבים. אנחנו מקוים שתיהנו, תאהבו ו... תלמדו! ומה עוד? הגיליון הנוכחי מוקדש לים המלח, שכולם בארץ קיוו שייבחר השנה לככב ברשימת שבעת פלאי עולם הטבע. אך אל הרשימה הוא לא נכנס בסופו של דבר. אז מה? בשבילנו הוא תמיד במקום הכי גבוה... כלומר, הכי נמוך. וזה שים המלח הוא תופעת טבע יחידה במינה בעולם כולו זוהי עובדה שעליה אין ויכוח. אז פינקנו את תופעת הטבע שלנו בגיליון משלה... והקדשנו לה את מרבית המדורים. אחרי הכול, כמה אתם כבר באמת יודעים על הים המלוח ביותר בעולם? אז קריאה מהנה ושבת שלום! שלכם - ליאת

שלום לכם!


קדימה בני עקיבא, הידד במעלה... הנה הגיעה שבת ארגון, השבת שאליה מתכוננים כל השנה – טוב, כל החודש – בתנועת 'בני עקיבא'. במשך ימים רבים באנו לסניף, גם באמצע השבוע, סיידנו, צבענו, הכנו פעילויות, עשינו מורל – והכול כדי שישמעו ויזכרו אותנו טוב-טוב. אנחנו השבט הכי מגניב בסניף, הכי שולט בעיר, הכי מעולה בארץ! כבוד! ואיזה כיף זה לראות את התוצאה הסופית – את החדר הצבוע, את השבט החדש שמקבל את שמו, את החניכים החדשים שמצטרפים לסניף בכיתה ג'... ברגעים כאלה אנו ממש מרגישים מה זה להיות חלק מקבוצה, מקהילה, ממסגרת שהיא כולה חוויה שיתופית על טהרת החינוך הדתי-ערכי. וכשאני מדברת על תנועה חינוכית ערכית, אני לא מתכוונת רק לבני עקיבא. גם עזרא, אריאל והצופים הדתיים מצטרפים לרשימה. אז אתם החניכים, שעוברים חוויות ופעילויות כייפיות בתנועות הללו, עיתון 'אותיות' מזמין אתכם לכתוב למדור החדש 'חדשות מהסניף'! הייתם בטיול מדהים מטעם התנועה, ויש לכם תמונה ממש טובה של כל החבר'ה משם? השתתפתם בפעילות התנדבותית וצילמתם את עצמכם באותו יום? שלחו אלינו את החומרים המעניינים ביותר, ואנו נפרסם אותם במדור 'חדשות מהסניף', שמופיע לפניכם בפעם הראשונה בגיליון הנוכחי.

שלום לכם!


מה העניינים? מחזיקים מעמד ברצף הלימודים הפתאומי הזה, אחרי שכל כך התרגלנו להתבטל בחגים? לא נורא, חנוכה כבר באופק. ובינתיים כדאי לעשות את המאמץ ובכל זאת לעמוד בזה. כל שנה אנו בטוחים שזה הרבה יותר קשה מהשנה הקודמת, בית הספר הזה, ולא מבינים איך זה אמור להמשיך ולהיות יותר קשה... ואז אנחנו מפתיעים את עצמנו (וגם בית הספר מפתיע אותנו, עם כל הכבוד) ואנחנו רואים שכן, זה אמנם נהיה יותר קשה אבל גם אנחנו נהיים יותר חכמים, כך שזה מתאזן! הרי אם היינו נעשים חכמים יותר ויותר אבל רמת הקושי הייתה נשמרת, מה עשינו בזה שאנו ממשיכים ללכת לבית הספר? בזבוז זמן? הרי אז הכול היה כל כך קל לנו, שכבר לא היינו מחכימים יותר. היינו נשארים באותה רמת חכמה.

שלום לכם!



מה העניינים? מחזיקים מעמד ברצף הלימודים הפתאומי הזה, אחרי שכל כך התרגלנו להתבטל בחגים? לא נורא, חנוכה כבר באופק. ובינתיים כדאי לעשות את המאמץ ובכל זאת לעמוד בזה. כל שנה אנו בטוחים שזה כל כך יותר קשה מהשנה הקודמת, בית הספר הזה, ולא מבינים איך זה אמור להמשיך ולהיות יותר קשה... ואז אנחנו מפתיעים את עצמנו (וגם בית הספר מפתיע אותנו, עם כל הכבוד) ואנחנו רואים שכן, זה אמנם נהיה יותר קשה אבל גם אנחנו נהיים יותר חכמים, כך שזה מתאזן! הרי אם היינו נהיים יותר ויותר חכמים אבל רמת הקושי הייתה נשמרת, מה עשינו בזה שאנו ממשיכים ללכת לבית הספר?? בזבוז זמן? הרי אז הכל היה כל כך קל לנו, שכבר לא היינו נהיים חכמים יותר. היינו נשארים באותה רמת חוכמה.

שלום לכם!


התנדבות וגמילות חסדים הן מסוג הדברים שתמיד נמצאים אי שם "ברשימה" הפנימית שלנו. כלומר, אנחנו יודעים שאנחנו אמורים לעשות זאת – להשתדל לעזור לכל מי שצריך, לתרום צדקה, לתת ללא תמורה – אבל לא תמיד אנחנו עושים זאת. אולי אין לנו זמן, אולי שכחנו ואולי אנחנו סתם מתעצלים. וחוץ מזה, הרבה פעמים אנחנו חושבים ש"מה אני כבר יכול לעשות?" או "אני בסך הכול ילד...", "אני יכול להועיל רק בדברים ממש קטנים, זה לא מספיק, אז מה הטעם?..." אז זהו, שיש המון טעם! הדברים הקטנים, שמצטברים בחיים לכדי דברים גדולים מאוד, הם אלה שמשנים את העולם. בגיליון שלפניכם מובא למשל סיפורו של יונתן, שמתנדב במד"א ומקדיש מחייו כל כך הרבה זמן ואנרגיה רק בשביל לתרום. ומי מרוויח מזה, חוץ מהאנשים שהוא מטפל בהם? הוא עצמו! תחושת הנתינה היא כזו מדהימה, שאפילו אם אתם לא בטוחים שעזרתם "מספיק", תנסו לתת יד בכל במה שאתם כן יכולים לסייע בו. לא תאמינו כמה שינויים יכולים להתרחש בעולם כתוצאה מהדברים הקטנים האלה. להושיט חתיכת נייר למישהו שמתעטש בתחנת האוטובוס, להציע עזרה לקשישה שסוחבת שקיות כבדות מהסופר, לתת יד למישהו שמועד לידכם על הארץ... עם המחוות הקטנות האלו, עשיתם לאנשים האלה את היום! לא שווה? גם הרב חנן פורת, אשר נפטר בחודש שעבר ממחלת הסרטן, היה אדם שהקדיש את חייו למפעל למען הזולת. בגיליון זה גם נספר לכם קצת עליו, ועל מקרה אחד מני רבים שבהם הוא התנדב – בשמחה וברצון – לעזור לאחד מאתנו. אז תיהנו מהגיליון, ושתהיה שבת שלום וברכה! שלכם, ליאת

שלום חברים!


וואו, כמה הרבה קרה מאז הגיליון הקודם, שהכנו לכם לפני שמחת תורה! מאיפה נתחיל? נתחיל עם גלעד שליט. אחרי יותר מחמש שנים בשבי, ניתן סוף-סוף לומר "ושבו בנים לגבולם". על רקע כל הסכסוכים והמחלוקות שיש עכשיו בארץ, מתפנים כולנו לברך את החייל האמיץ, שייחלנו לשובו זמן רב מדי. ברוך השב הביתה, גלעד. התגעגענו, חיכינו, קיווינו. בלי להתייחס לכל הדיון סביב המחיר לשחרורו או היבטים הנוספים, טוב לראות אותו כאן אתנו, חי ושלם. יהי רצון שהקב"ה ישמור את נפשם של כל החיילים המגִנים על ארצנו. ומה התרחש ביום שישי האחרון? כמובן – הטורניר הגדול של 'אותיות'! בבוקר שכולו כדורגל, התרגשות וכיף, יצא לדרך המשחק הסוער בהשתתפות מאות ילדים שנרשמו לתחרות. גם נציג עיריית ירושלים שנכח באירוע הופתע מן השילוב המנצח של גיבוש, תחרותיות וכבוד הדדי. זו הולכת להיות אליפות מעולה, ואנו נמשיך לעקוב אחר המשחקים והתוצאות, ולהכתיר את אלופי הכדורגל הלאומיים של העיתון. ודבר אחרון: שנת הלימודים שנפתחה זה עתה הוכרזה על ידי מִנהל החינוך הדתי כמוקדשת לנושא 'הבריאות כאורח חיים'. בתי הספר ברחבי הארץ ישימו דגש על לימוד של תזונה נכונה ושינוי הרגלים. גם אנחנו כמובן מתגייסים למשימה! הגיליון שלפניכם מוקדש כולו לנושא הבריאות, התזונה והספורט: החל מהכתבה על השמנמוּדים, ילדים בעלי עודף משקל שלקחו את עצמם בידיים ושינו את חייהם (ואת גופם) מהקצה לקצה; משם לכתבת הספורט החגיגית על הטורניר, שכולו נפש בריאה בגוף בריא, מעבר לכיף ולחוויה; משם ל'מתחכמים', שבו נספר לכם על שתי תופעות בריאותיות, המעיק והמציק מול הצדיק והבלתי-מזיק. ב'יהודי מקומי' נספר לכם על הרופא היהודי החכם והמפורסם בהיסטוריה היהודית – הרמב"ם, וגם ב'כתב נולד' התגייסה ליה רחילוביץ' לספר לנו קצת מה היא חושבת על אורח החיים הבריאותי שקרוי 'צמחונות'. מקווים שתיהנו מהגיליון – ושתהיה שבת שלום ומבורכת! שלכם, ליאת

שלום לכם!



שמחה גדולה, שמחה רבה - אין שמחה כשמחת תורה! בשעה טובה אנו מתחילים שוב את חמשת הספרים מחדש, ופותחים בפרשה שהיא בעיניי אחת המרתקות, המרהיבות והמופלאות ביותר שבספר התנ"ך כולו: פרשת בראשית. מה אין בה? יצירה, אהבת האדם, אהבת הבורא, עולם מופלא, משפחה, תככים, מריבות, החטאים הראשון בין אדם למקום והחטא הראשון בין אדם לחברו. ואחרי כל עונש ומוסר השכל ממשיכים בני האדם בתקוה ובאומץ, קדימה, לחיות את העולם שאלוקים הטוב ברא לכבודנו. זו הפרשה שהיא אם כל ההתחלות: תחילת העולם ותחילת השנה, תחילת האדם ותחילת המוסר והלמידה. כמה מכם מתכוונים השנה לרקוד עם הדגלים בשמחת התורה? ולכמה מכם כבר נתנו לחבק ספר תורה ממש? מי שנגע או החזיק בספר תורה מכיר את תחושת ההוד והקדושה שאופפת אותנו אז. כאילו הוא מקרין אלינו את עוצמתו, בלי מילים, בלי מעשים. מרגישים את יופיין של האותיות מבלי שאנחנו רואים אותם, את טעמם של המשפטים בלי שקראנו בהם מתוך הקלף. משהו בחויה הזו של שמחת תורה הוא בלתי ניתן להסבר ומקורו בחיבור שיש לנו לספר הקדוש הזה, ממש כפי שקשה להסביר את העונג שמלהביט בנופיה של ארץ ישראל אפילו שיהיו שיאמרו שנופיה של ארץ אקזוטית אחרת יפים בהרבה מבחינה חיצונית. הספר הזה הוא אנחנו, הוא העם שלנו, הוא מהותנו כיהודים. הוא המתנה של הקב"ה אלינו, וכשאנו רוקדים איתו בהתלהבות סביב בית הכנסת אנו ממש יכולים לחוש את החיבור שלנו לריבונו של עולם, את השמחה המשותפת הזו שבין אדם למקום. אשרינו ומה טוב חלקנו - איזו מתנה יפה קיבלנו. שיהיה לכולם חג שמח (מאוד) ושבת שלום! שלכם, ליאת רוטנר

שלום לכם!


השבוע מובא לכם גיליון יום כיפורים מיוחד. הבאנו לכם סיפורים מהחיים על סליחה ומחילה, על טיבו של החג הזה ועל דברים שכלולים בו – כמו מאיפה מגיעים אליכם השופר, התפילה בבית הכנסת ועוד. גם כתבינו הנולדים התגייסו לכתוב על נושאי החג, וב'משפחה ב-SMS' אפילו דותן השובב, מתברר, החליט לעשות חשבון נפש פעם בשנה. ואם כבר ביום כיפור עסקינן – הרי שזו הזדמנות מצוינת גם עבורנו להתנצל! הרי כולנו בני אדם, וגם אנחנו, למרות שאתם עלולים לשכוח זאת לעתים, טועים לפעמים. העבודה סביב העיתון רבה מאוד, ובדרך הטבע עלולות לקרות גם תקלות, למרות כל ההקפדה וההשקעה הרבה. אז אם קרתה אי פעם טעות מצערת, שיבוש או אפילו דברים שנכתבו והיה בהם כדי לפגוע חלילה ברגשותיו של קורא כלשהו, מובאת בזאת התנצלותנו. אנו משתדלים להוציא את העיתון שבוע אחר שבוע על הצד הטוב ביותר שיספק אתכם, ואם חלילה לא עלה זאת בידינו בגיליון זה או אחר – סליחה ומחילה. ולקראת הצום – חלקכם כבר צמים אותו עד הסוף וחלקכם עדיין מנסים, אולי. גם לאלה וגם לאלה, קבלו טיפ קטן: לפני הצום, כשצריך למלא את הקיבה, אכלו הרבה לחם (או אורז). אחרי הצום, כשצריך גם סוכר וגם נוזלים – שתו הרבה שוקו או מיץ... ובזהירות עם הזלילה כשהתיאבון חוזר! צום קל ומועיל וגמר חתימה טובה! שלכם, ליאת

שלום לכם!


בגיליון חגיגי זה ניתנת לכם הזדמנות חד-פעמית להציץ אל "מאחורי הקלעים" ולראות את הנפשות הפועלות מאחורי המדורים האהובים עליכם – כל אלה שמסתתרים תמיד מאחורי האותיות או הציורים, אך הם בני אדם בשר ודם. כל אחד מהם יעניק לכם את ברכתו המיוחדת, לכם וגם לעצמו, וישתף אתכם בכמה מילים על השנה הפרטית שלו. זה גם המקום לציין חלק מן האנשים שמסייעים ב"בריאת" העיתון והפיכתו מצרור של כתבות וקומיקסים לעיתון גמור ומודפס: אבישג הגרפיקאית, גלעד וישי אנשי הלשון וההגהות, דב המפיק... הם ועוד רבים עושים עבודה ברוכה, ולכולם מגיע איחול שנה טובה מכל הלב. ולכם הקוראים – אאחל שנה טובה ומקסימה, בשמי ובשם כל מערכת 'אותיות' מבית 'מקור ראשון'. שנת בריאות ואושר, יצירה וחכמה. שתזכו באמת למצוא את כל הטוב שבכם, שיתגלה לאט-לאט, שנה אחר שנה... כך בשנה הבאה כבר תהיו אחרי מסע מרתק ואף ייחשפו לעיניכם פסגות נוספות שתרצו לכבוש. השנה הזאת שלכם – קחו אותה! חג שמח ושנה טובה מכולנו, שלכם, ליאת

שלום לכם!



מה קרה? איפה המהפכה החברתית שהתחילה להרעים לנו בכל מוצאי שבת? נדמה כאילו משהו שכך בכל ההפגנות הסוערות האלו, ואם לא שכך, לפחות עבר למצב "התייצבות" – שזה גרוע מאוד בשביל מוחים, שמבקשים הרי להפוך את העולם ולהביא דברים לנקודת שיא ושבירה כדי שיחול השינוי. בהנהגה שלנו עובדים אנשים חכמים מאוד, ובין היתר הם יודעים טוב מאוד שלא תמיד מומלץ למנהיגים ליזום שינויים, להיענות למהפכות ולנסות להביא רפורמות. במדינה רבת תהפוכות כמו שלנו, המנהיגים שזכו להכי הרבה השמצות היו דוקא אלה שעשו היסטוריה. אז אולי עדיף לו למנהיג להוריד פרופיל כדי להישאר בכיסאו וכדי להיבחר גם בבחירות הבאות? אולי לא כדאי לו כמעט להתערב? זה תלוי בכם! האם אתם רוצים מנהיגים שעושים היסטוריה, או מנהיגים שצוברים לעצמם הרבה היסטוריה... אבל גם המפגינים אחראים על העובדה שהמרד החברתי אשר התחיל כשמחה גדולה ואדירה שסחפה את המדינה בצעקות, הפך בזמן האחרון למשהו שהוא יותר ברקע, ומתנהל די בעצלתיים. אלה שבאמת רוצים לעשות את השינוי החברתי ממשיכים להניף שלטים בהתלהבות ולחפש עוד ועוד דרכים להעיר את הממשלה, אבל הם ברובם צעירים (וזה נכון כמעט לכל הפגנה), מפני שהמבוגרים יותר אשר משתוקקים לשינוי כבר די התייאשו, הם הרי מחכים לו כל כך הרבה שנים והבטיחו להם מיליון הבטחות והם כבר למדו על בשרם מה זו מילה של פוליטיקאי. ובכל זאת כו-לם באו למרד החברתי לאחרונה בגלל התקווה שיצר הריגוש, ההתלהבות, הגיבוש והאחדות הלאומית שכבר כמעט שכחנו מהי. הרצון לשינוי צריך להמשיך לקנן בלב כולנו, ואני כבר לא מדברת על כל הרפורמות שדורשים במרד החברתי, אלא על עצמנו. כמה פעמים הכרזנו בנחרצות ש"השנה אנחנו נשתנה"? ש"ממחר אהיה ילד טוב"? החוכמה היא לא רק לדבר, לצעוק, לקפוץ – אלא להסתכל מסביב, לראות איפה עצמנו באמת יכולים לשנות את השינויים הקטנים. מי יודע אם המהפכה החברתית אכן תוביל לשינוי ולרפורמות, נקווה שהכל יסתדר. אבל אנו כילדים יכולים כבר לעשות בעצמנו שינוי אחד מבורך: את התיקון האישי שלנו. תאמינו לי שבזה תצאו גדולים יותר מכל ראש ממשלה בהיסטוריה, כי לתקן אדם לפעמים קשה יותר מלתקן מדינה. שתהיה שבת שלום!

שלום לכם!


טרם הספקנו לחמם את העטים, וכבר החופשה הבאה באופק. כמה כבר הספקנו ללמוד בשבועיים של בית הספר? מתברר שלא הרבה. אבל כמו ידע הקב"ה מראש שייקשה עלינו לשוב ללימודים בבת אחת, ועוד להישאר ממוקדים יותר מימים ספורים, הוא הביא לנו את חגי תשרי שבקרוב יתדפקו על דלתנו ויזכירו לנו את נשכחות החופש הגדול. מדוע לדעתכם בחרו חז"ל להסמיך את שרשרת החגים העמוסה ביותר בלוח השנה היהודי, דוקא לתחילת הלימודים? רק עלינו חשבו... ועכשיו ברצינות. כמו כל שנת לימודים, גם השנה אנחנו מעמידים במבחן את יכולת הריכוז שלנו בשיעור. כמה מכם מתקשים לעקוב אחר דברי המורה? לכמה מכם הציעו ללכת לאבחון, לקחת 'ריטלין'? התופעה הזו נעשית מקובלת יותר ויותר בציבור, ולא כל כך בטוח שהיא חיובית. אז מה עושים? העובדה שיש לנו פחות מחודש ללמוד עד לחופשת החגים, מקלה עלינו במקצת את ההסתגלות למצב הישיבה בשיעור, זה נכון. אבל מה יהיה אחר כך, במרחשון? ובכסלו? אני התקשיתי מאוד להתרכז בשיעור במשך תקופה ניכרת מחיי המוקדמים (ואז כמעט לא שמעו על המונח 'ריטלין'...) אז את מה שלא הצלחתי ללמוד בשיעור, פשוט למדתי בעצמי אחר כך, בבית. שם יכולתי לחלום בין קריאת שורה לפיתרון תרגיל, בלי שאף אחד יכעס על שאני מתקשה להישאר מרוכזת למשך שעה רצופה. עבורי זו הייתה האפשרות היחידה, לפני שלמדו על שיטות חינוך נוספות או על טיפול תרופתי. וזוהי עצתי לכל מי שמתקשה בחזרה לשגרת ספסל הלימודים: אל תוותרו. נסו להילחם בחולמנות (בעזרת הורים, טיפול או כוח הרצון הפנימי שלכם – והוא חזק מכפי שנדמה לכם!) ואם אתם בכל זאת מתעייפים בשיעור הארוך, אל תכעסו על עצמכם. ובטח שאל תחליטו שאתם כנראה סתומים או שהחומר כנראה משעמם ולא נחוץ. פשוט תסיימו את הלימוד בבית. זה בסדר להתעייף מהרבה מידע חדש, שלעתים משעמם קצת, כל עוד אתם לא שוכחים אחר כך ללמוד אותו בכל זאת, בזמן שלכם ובדרך שלכם. שבת שלום וברכה, שלכם, ליאת

שלום לכם!


לפני זמן מה יצא לי לדבר עם חבורת בני נוער שתומכים בכל עניין המחאות (העם דורש צדק חברתי וכולי). הם נאמו באוזניי בהתלהבות על כך שההורים שלהם הלכו כבר לשתי הפגנות, ושזו בושה וחרפה שאין לאזרח מספיק כסף לזה ולזה. הסכמתי אִתם, לפחות עם רוב מה שאמרו. ואז שלף אחד מהם אייפון משוכלל, והראה לנו תמונות מהטיול האחרון שלו עם המשפחה לקנדה. הטיול השלישי שלהם בשנתיים האחרונות. "להוריך אין כסף לגבינה, אבל יש להם כסף לכל כך הרבה הוצאות?" התפלאתי. ברור שהם נעלבו. ובצדק. ומיד הסבירו לי שמה זאת אומרת, לא יהיה להם אייפון? לא יֵצאו לטיולים? הממשלה צריכה לדאוג שיהיה לנו כסף גם לזה וגם לגבינה וגם ללימודים, ובעצם לכל דבר. ובאותו רגע קלטתי, שכשכולנו שקענו במאבק הבאמת חשוב הזה על יוקר המחיה בארץ, שכחנו דבר אחד: שתוך עשור הפכנו ממדינה מלאה ערכים והסתפקות במועט, למדינה חומרנית לא פחות מחברתה המקושטת, ארצות הברית. זו לגמרי לא אשמתם של הילדים. להפך. אתם קרבנות של התופעה הזו. למשל: כשהייתי ילדה, כל יום הולדת הסתכם בלהזמין את כל הילדים הביתה, לקשט את הבית בבלונים, לארגן משחקים ולאכול עוגה של אמא. כיום, במיוחד בציבור החילוני, נעשה מקובל (מדי) להוציא בכל יומולדת אלפי שקלים על קוסם או על איזו אטרקציה יקרה אחרת. ואי אפשר שלא, כי "לשאר הילדים בכיתה גם עושים", ואיזה הורה רוצה שילדו יהיה חריג?! שילך לבכות לסופר נני ש"ההורים לא משקיעים בי"? שיספר אחר כך לפסיכולוג ש"לכולם הזמינו קוסם יקר ולי סתם עוגה של אמא"? אל תדאגו... אני לא מתכוונת להטיף להוריכם להפסיק לשדרג לכם את הסלולרי או לוותר על טיולים לחו”ל. אנו ממילא שקועים עמוק בביצה החומרנית. אבל תיקחו את זה כנקודה למחשבה, וגלו עם עצמכם איך אתם – שבקרוב תצאו לעולם – תנהלו ותעצבו את חייכם בצורה שפויה יותר, פחות סוגדת לקניות, לחידושים ולשכלולים. מכריי המומים מהפלאפון המיושן שלי, ו"למה אני לא משדרגת לאייפון", אך בעיניי זו נקודת זכות לטובתי ולא להפך. כי אחרי שמימנתי לעצמי שכר לימוד, ודירה, וניתוח עיניים וטיול יחיד לחו"ל בסיום התואר– למדתי שיש דברים שבאמת כדאי להשקיע בהם ויש דברים שאפשר לוותר עליהם. כולנו צריכים לחפש איפה אפשר להסתפק במועט, כי יש כאלה שחיים מהמועט הזה, והם דווקא ישמחו לקבל מאתנו צדקה. שבת שלום, מקסימה ומבורכת, ליאת

שלום לכם!