הסיפור המרכזי


...נו? איך היה יומכם הראשון בכיתה? השעמום שהצטבר בסוף החופש הספיק כדי שתתלהבו דייכם לצעוד בחזרה לבית הספר, או שמא הרגשתם שיכולתם לקבל עוד חופש גדול רצוף עכשיו? אם כן אז תשכחו מזה, אתם כעת שוב תלמידים. תכירו מחדש את השעה שבע בבוקר, שבטח כבר התנדפה מהשעון הביולוגי שלכם. אבל הי, תתעודדו! לפחות שוב אתם רואים את חבריכם מידי בוקר, והפרצוף שלכם כבר בדרך להפוך בחזרה מצורה של מסך מחשב לתווי פנים נורמליים. אז שימו בצד רגע את כל המחברות החדשות והנקיות, פנו את השולחן מספרי הלימוד (הכבדים מידי. נכון? צודקים), ותנו מקום של כבוד לגיליון החזרה ללימודים שלנו. השבת אתם הולכים לבקר בפסגת העולם הקסומה, להתלבט עם אסתר וליה מ"כתב נולד" בין עיר לכפר ובין חינוך שונה של שני הורים, לקפוץ כיתה עם שלושה ילדים חכמים במיוחד, ואפילו לצלול לעמקי האוקיינוס ולחקור את האלמוגים. שתהיה לכם שבת שלום, ובבקשה, נסו להתאפק, ולא להביא את עיתוני "אותיות" לקרוא בזמן השיעור. אנו מבינים שקשה להפסיק לקרוא אותם, אבל תנו כבוד לבית הספר. שלכם, ליאת

היי חברים!


כמה מכם יודעים מה זה אספרגר? אני בטוחה שכבר יצא לכם לשמוע על תסמונות שונות כמו אוטיזם, תסמונת דאון, היפראקטיביות, דיסלקציה... אבל אספרגר הוא מונח חדש יחסית. הוא גם לא מאוד מוכר, רק בשנים האחרונות נחשף אליו גם הציבור בישראל. מדובר בתסמונת שבה מתקשים להשתלב בחברה, פשוט כי לא מצליחים ללמוד את שפת הגוף שבה מתקשרים אנשים אחד עם השני. ילדים ברמות שונות של אספרגר יכולים להצטיין בלימודיהם, כמו גם להיות בעלי אופי רגיש וטוב-לב, אבל בכל הנוגע לניהול שיחה יומיומית עם חבר – הם עלולים לבטא לא נכון את מה שהם חושבים ומרגישים, ובכך להרחיק מעליהם את הזולת. הם גם נוטים להתכנס בעולמם הפנימי, העשיר, בשעה שאחרים לא מבינים למה הם מנותקים כל כך. שמוליק ורונית, המופיעים בגיליון זה, הם רק שניים מתוך אלפי ילדים, הלוקים באספרגר ברמות שונות. ואלה עוד רק הילדים שאובחנו בצורה מסודרת אצל פסיכולוג... קיימים בודאי עוד אלפים, שסובלים מכך מבלי שאיש יודע כי מעולם לא בדקו אותם. הגיליון הפעם מוקדש לכל אותם ילדים הסובלים מבעיה זו או כל בעיה דומה בתקשורת עם הסביבה, ולכן גם סובלים מבדידות, מבחירה או שלא מבחירה. אלה שכל יום מבחינתם הוא מלחמה מחדש עם האנשים שהם אוהבים. אלה שלא מבינים למה לא מבינים אותם. אלה שיימצאו תמיד בצד, שמרגישים שהלכו לאיבוד בעולם, שיש להם עולם אחר טוב יותר מהעולם שלנו ושאליו הם רוצים לברוח. לקראת הלימודים המתחדשים בשבוע הבא, אני רוצה לאחל לכולם, לכו-לם, שנת לימודים פוריה ומהנה, קלה ללב ומעניינת למוח, מעשירה וגורמת אושר, מקסימה, מתוקה והכי מהממת שיש. שלכם, ליאת

שלום לכם!


מה העניינים? אני מדמיינת אתכם כבר זחוחים, משועממים ובוהים באוויר מרוב חוסר-מעש... אבל זה בסדר, זה טוב לנשמה להתבטל קצת. אפילו הרבה. הרי אוטוטו חוזרים לילקוטים, ואז יהיה לנו את כל הזמן שבעולם ללמוד במרץ ולעבוד קשה. אבל הי, לא מדברים על הגשר לפני שמגיעים אליו. אסור להזכיר עכשיו את המילה "ללמוד". אסור! נותרו לנו עוד שבועיים של כיף ואנו מתכוונים לנצל אותם. אממ... אנו מתכוונים, נכון?... אגלה לכם סוד קטן: אצלי, כסופרת, ואצל אמנים רבים בכלל, יש את הקטע הזה שבמשך תקופה ארוכה ועמוסה עובדים חזק על איזושהי יצירה. ממש, משקיעים בזה את כל הנשמה. ואני מדברת על עבודה מסביב לשעון, מהבוקר עד הלילה, לפעמים מהלילה עד הבוקר, בקושי אוכלים, בקושי ישנים... ואז, כשהספר גמור, או כמעט גמור, או אפילו רק במחציתו – פתאום אני מפסיקה. למה? לא יודעת. תקראו לזה "מחסום כתיבה", תקראו לזה "אתחול מערכות מוחי", תקראו לזה "חופש גדול". אבל ההפסקה הזו עוזרת לי לחזור אחר כך לכתיבה בכוחות מחודשים. וזה לא שאיני עושה דבר בזמן הפסקת הכתיבה הזו. אני עובדת בדברים אחרים שמעסיקים אותי עד מעל לראש. אבל בספר אני לא נוגעת ויכולים לעבור חודשים עד שאחזור אליו! תחשבו איזה מוזר זה: ספר כמעט גמור, נשארו לי עוד שלושה פרקים, ואני כאילו שכחתי אותו. לא מוזר? אז זהו, שלא. ה"חופש גדול" הזה אין כמוהו כדי להחזיר אותנו מושחזים ומחודדים לעבודה, ואפילו, נעז לומר, קצת מתגעגעים לה. ברגע שאני מתגעגעת לדמויות שלי, לעלילה שלי – אני חוזרת אל הספר. מסיימת בשלוק ושולחת להוצאה לאור. אז בואו נאחל לכולנו המשך בטלה מועילה, כי היא באמת הכי כיפית שיש. עוד יותר מבטלה זחוחה. שבת שלום! ליאת

היי חבר'ה!



מזל טוב – העיתון שלנו חוגג 350 גיליונות! מה אתם אומרים על העיצוב הססגוני שלנו? תשעה באב מאחורינו, והגיעה העת להתחדש. 350 זה לא צחוק, זה מספר שמצריך מסיבה עם בלונים! אז בלונים לא הבאנו לכם, אבל במקום זה יש לנו מותק של גיליון, להמתיק לכם את ימי אב הלוהטים. מה התכנונים שלכם עד סוף החופש? שוב טלוויזיה? שוב מחשב? למה שלא תקומו ותצאו לבלות ב... פסטיבל הבובות? או בפסטיבל הקומיקס הבינלאומי? או פשוט תעשו קצת כושר? דיקלה, נעמה ושרה שלנו יתנו לכם קצת מידע על האפשרויות השוות האלו, שכדאי לצאת בשבילן מהבית. סמדר, מפענחת השמות, חוזרת במדור מורחב לכבוד כל שמות המשפחה שאתם שולחים אליה. שמות משפחה נוספים יפורסמו בגיליון הבא, אז קצת סבלנות! נשתדל לענות לכולם לפי התור... זכרו שהעיתון מגיע לאלפי משפחות, אך אין לו אלפי דפים בשביל כולם... הרי אם זה היה כך, לא היו לנו עצים בשביל כל כך הרבה נייר! אך לא הסתפקנו בהתחדשות בעיצוב. יש לנו גם מדורים חדשים: הראשון - "יהודי מקומי", שבו יסופר בכל פעם על נושא אחר מנקודת מבט יהודית וישראלית. הפעם תשמעו מרות ביתן-כהן על חג מיוחד במינו שיש בחודש אב, ואנחנו לא מדברים על הצום... מדור שני הוא "עולם ומלואו", פינת הנשיונל-ג'יאוגרפיק שלנו, שבה תיקח אתכם תמר זקס מדי שבוע למסע קסום ברחבי העולם, לארצות רחוקות ולחיות מוזרות, ותוציא אתכם מהחדר שבו אתם יושבים אל מחוזות שלא הייתם בהם – דרך יערות, אוקיינוסים ויבשות אחרות. וכל שאר הממתקים – במקומם מונחים: הסדנה של שי צ'רקה, החידודים והבדיחות של תמר הירדני, השטויות של חזי העכבר, הכתבות המרגשות והמצחיקות של בעז ונועה - כתבינו הצעירים, ועוד ועוד. אז שתהיה שבת שלום, וקריאה מהנה! שלכם, ליאת

שלום חברים!


אסונות רבים פקדו את העם היהודי לאורך ההיסטוריה. אחד הבולטים בהם הוא חורבן בית המקדש. השבוע, בתשעה באב, נצום ונתענה לזכר אותם ימי פורענות. אומרים שעל שנאת חינם נחרב בית המקדש, מה שבעצם אומר שאנחנו אלה שאחראים ואשמים בעונש הזה שבא עלינו. אבל זה גם אומר שעלינו מוטלת החובה לשפר את עתידנו, כי באהבה הוא ייבנה. אהבת אדם לחברו, אהבת הבורא, אהבת הארץ. אנו לא יכולים לצפות שכל הדברים הטובים יתרחשו מאליהם, וכל הבעיות ייפתרו מבלי שנעבוד קשה כדי שזה יקרה. יש לנו בחירה חופשית — ואם נבחר להיות טובים, גם העולם יהיה כזה. באחריות. הפעם, לקראת תשעה באב, מובא לכם גיליון מיוחד. גיליון של תקווה ושל צער, של שמחה ועצב, של חורבן ובנייה. דיקלה גל־עד תספר לכם על ילד מיוחד שעל שמו קרוי טורניר הכדורגל שהיה נהוג בגוש קטיף, ואשר ממשיך בנחישות גם כיום. ב'כתב נולד' ישתף אתכם לוי בסיפורו של איש מיוחד נוסף, סבא־רבא שלו, ששרד את השואה וכעת חוזר לטפס על ההר כפי שעשה בימי בריחתו מהנאצים. כמו כן, נביא מכתבים שכתבתם על חורבן אישי שחוויתם בנפש ובלב. רות ביתן־כהן תעסוק במשמעות של תשעה באב, ושלומית שוורץ — בתגליות מנתיבי הבריחה של יהודים במהלך החורבן. גם תמר זקס תספר על תקווה ובנייה מול חורבן וייאוש, בכתבתה על ילדה קטנה ואמיצה שהתגייסה לקפל אלף עגורי נייר לאחר שהפכה לנכה. 'משפחה ב־סמס' מפציעה גם היא במדור תשעה באב. אז לכל מי שצם עד הסוף, צום קל ומועיל. יהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן. שלכם, ליאת

שלום לכם!


החופש הגדול בשיאו, ואתם בודאי בשיא הבטלה, או בשיא העשייה. מסביבנו, במדינה, חוגגות סערות פוליטיות וחברתיות: מחפשי-הדירות מפגינים בכל הארץ נגד מחירי הדירות היקרים, הרופאים שובתים כמחאה על שכרם הנמוך ושעות העבודה הרבות, למורים משלמים מעט מידי, על הקוטג' משלמים הרבה מידי, ובעולם מחרימים אותנו כתגובה על חוקים שחוקקנו במטרה למנוע חרם בתוך הארץ... אז מסביב לא משעמם, אך מצד שני, אף פעם לא משעמם בארץ. כשאתה גר במדינה היהודית היחידה בעולם טבעי שיצוצו בעיות. חשוב להתעדכן, להיות בעניינים, לתרום במה שאפשר. אבל מגיעה הנקודה שצריך לתת לגדולים ולמחליטים לטפל בדברים, ופשוט להתרווח קצת על הספה, לקחת את עיתון "אותיות" שהשקענו בו את כל אהבתנו לכם, ולהתפנק עם הסיפורים, הכתבות, הבדיחות, החידות והקומיקסים שיש לנו להציע לכם. שתהיה שבת שלום, שלכם, ליאת

היי חברים!



בשעה טובה ומוצלחת - הצטרפה אלינו נבחרת הצעירים! ביום חוויתי שכולו התרגשות וכיף, הגיעו הכתבים למערכת העיתון. הם קיבלו תגי עיתונאים, הצטלמו, ולאחר ישיבת העיתונאים הראשונה שלהם -ביקרו מאחורי הקלעים של העיתון הדתי הכי נפוץ בארץ. אך הכי חשוב הוא שסוף סוף נפגשנו פנים מול פנים, וגילינו את הילד שמאחורי הכישרון. ב"אותיות" יש לנו צוות קטן אך מעולה, וכעת זכינו להכיר פרצופים חדשים שילוו את עבודתנו בשנה הקרובה. וזה כיף. עבורי זו סגירת מעגל של ממש, כי גם אני הייתי כתבת צעירה ב"אותיות", באותה תקופה שבה כתבתי ספרים למגירה. לקדם ילדים שכותבים, זו בעיניי שליחות של ממש. אנחנו עם הספר, איך לא נצטיין בתחום הזה?! ובאותה נשימה - אני מזמינה אתכם, הקוראים, לכתוב יחדיו את הכתבה החגיגית שתתפרסם בגיליון תשעה באב. הפרטים בעמוד 23. וכמובן יש לכם את מדור "תשמעו סיפור" שבו ימשיכו להתפרסם מידי שבוע סיפורים וכתבות ששלחתם. כאשר ייבחרו בעתיד כתבים צעירים חדשים, יתכן שנזכור כותבים איכותיים שכבר התפרסמו ב"תשמעו סיפור", והדבר יטה את הכף לטובתם... אז למה לא להתעקש? בלי עקשנות, איפה היה העם היהודי היום?? אז שבת שלום ובהצלחה לכולם, ליאת

שלום לכם!


לאחרונה היה פיצוץ בעיר שלי, נתניה. לא פיגוע, אלא אירוע שמקורו בדליפת גז. בין ההרוגים היו שלוש בנות צעירות, שהיו אותו ערב בשיעור תורה בבית חב"ד והלכו לחלק נרות בכיכר העיר. לאחר האירוע זעקו אנשים "זו תורה וזו שכרה". והשבוע - צום י"ז תמוז. יום זה נקבע כתענית עבור פורענויות רבות שאירעו לעם ישראל, המבטאות בין היתר חילול ה' ומעוררות מחדש שאלות עמוקות בנושאי אמונה. האם כשהרומאים פרצו לירושלים, שתושביה היהודים קיימו את מצוות הקורבנות בנאמנות רבה כזו (גם אם לא הייתה ביניהם אהבת חינם אמיתית), לא שאלו את עצמם היהודים "אבל למה"? האם כששרפו את ספר התורה, וכשחיללו את בית המקדש, לא צפו בנעשה (או שמעו עליו) יהודים המומים, שנשאו מבטם השמיימה כשהם לא מבינים, ולבם נשבר, והם רוצים לזעוק כלפי ריבונו של עולם שייתן להם תשובות ויציל אותם כבר מהאסון הזה, אם לא למענם אז למען שמו? אנו לא יודעים חשבונות שמיים. לא כשמתרחשת מלחמה, ולא פיגוע, ולא פיצוץ, ולא כשנחרב בית המקדש. אנו יודעים שחטאנו, אבל לא תמיד יודעים לשים את האצבע איפה. ולעיתים, כמו אצל יהודי ירושלים בתקופת בית המקדש, אנו דווקא סבורים שהיינו בסדר גמור. העם מקיים מצוות. כולנו צדיקים. מקריבים קורבנות, דבקים בתורה. אז למה הקדוש ברוך הוא עושה לנו את זה? הייתכן שזה אנחנו שעשינו לעצמנו? הייתכן שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו? וכפי שלאלוקים פיתרונים לשאלות שבתחילת דבריי - כך לנו, ורק לנו, התשובה לשאלה האחרונה. בתקווה לגאולה שלמה במהרה בימינו שלכם, ליאת

שלום לכם!


בתרועת חצוצרות רמה אני מתכבדת להציג בגליון זה את נבחרת הכתבים הצעירים שלנו! ברכותינו! התחרות הייתה קשה מנשוא... ויעידו עפעפי נטולי השינה אחרי קריאה שקדנית של עשרות חיבורים נבחרים מתוך מאות (512 חיבוריםזה לא צחוק!) שהתקבלו במערכת. כך שנא לפרגן למי שהצליח להגיע ממש עד הסוף! ותודה לכל מי מהמערכת שנתן ידו בשיפוט הסופי, שכבר היה ממש קשה להחליט בין שלושים המצויינים האחרונים. וקבלו בתשואות רמות לא פחות את המדור החדש "תשמעו סיפור" המיועד לכל קוראינו המוכשרים באשר הם! אם חיבורכם נשלח ל"כתב נולד" וחרף מצויינותו לא צלח את כל 500 המועמדים האחרים. אתם מוזמנים לנסות את כוחו במדור החדש. מדי שבוע יזכה כשרון צעיר אחד בחשיפה, ומי יודע אם לא זה הפתח לעולם העיתונאות בעתיד. זכרו, שאני את הספר הראשון שלי כתבתי במחברת בית ספר בגיל 8. סבלנות, התמדה כוח רצון הם הכלים החשובים ביותר עבור כל כתב או אמן, שלא לדבר על הכלי החשוב מכולם - אהבת הכתיבה! כי מי שאוהב לכתוב, תמיד יכתוב, ולא משנה מה. אז ברכות לזוכים, קדימה לכותבים, יום טוב לקוראים ובתיאבון לסועדי ארוחת השבת. שלכם, ליאת.

שלום לכם!



הנה מה טוב ומה נעים – החופש כבר כאן! הנה, שוב, הגיעו עשרה חודשים בלתי-נגמרים של לימודים אל קצם. ההורים והמורים נאנחים בנוסטלגיה ש"איך הזמן טס", אבל אתם, שכל שנה בבית הספר כל כך אחרת ושונה מקודמתה, לא מבינים על מה הם מדברים. טס?! אני עולה כיתה, להזכירכם! נדמה כאילו נצח חלף מאז כיתה א', ושחיים שלמים כבר עברו עלינו. אז קודם כל, נא להירגע. ברור שנדמה לנו שעברו חיים שלמים. אבל זה רק מפני שאנחנו עדיין לומדים כל כך הרבה. לא רק בבית הספר, כמובן, אלא בכל דבר בעולם. כשמתחילים להזדקן כל יום כבר נעשה קצת יותר דומה לקודמו, כי כבר מכירים את העולם קצת יותר טוב. זו גם הסיבה, שההורים יכולים לפטפט על משהו שמתוכנן לעוד חמש שנים, בעוד שאנחנו פוערים עיניים ומזדעקים: “עוד חמש שנים? זה ה-מ-ו-ן זמן!” שיהיה לכולנו קיץ נעים, ארטיק טעים, הסְפקים נאים, וזהירות כי הנמשים באים. שלכם ליאת

שלום לכם!


לפני חמש שנים נחטף גלעד שליט. חמש שנים - זה הזמן שלוקח לילד לעלות מכיתה א' לכיתה ה', הזמן שלוקח מחגיגת הבר מצווה לגיוס לצה"ל, הזמן שלוקח מהרגע שלמדנו לדבר ועז עזיבת הגן לקראת כיתה א'. חמש שנים אנו מייחלים לשחרורו, נקרעים מבפנים, מרגישים איך העובדה שחייל שלנו נמצא בשבי משפיעה על כולנו. כי הסוגייה בדבר שחרורו אינה פשוטה, המחיר ששוביו גובים הוא כבד מאוד, ובצד הכאב הגדול על העידרו ישנו גם הפחחד מפני מה שיקרה אם נסכים לשלם את המחיר הזה. בגליון זה המוקדש לגלעד, הבאנו את השאלות שאתם הפניתם לאביו נועם שליט, רציתם לדעת איך המשפחה מחזיקה מעמד, איך היא מדמיינת את שוביו של גלעד, האם אפשר לכתוב לו, המכתבים ריגשו את האב, וגם אותנו. חשוב שעם כל הבעיות והמחלוקות שיש בתוכנו, גם בנושא רגיש זה, נשאר מאוחדים. השחרור והגאולה בוא יבואו, ועד אז אסור לנו לתת לאויבינו לפלג אותנו. כי זה נשקם הגדול ביותר. בתקווה לשובו של גלעד ולגאולה שלמה לכל עם ישראל. שלכם, ליאת.

שלום לכם!


שמחה וששון! שבוע הספר העברי התחיל! בתור סופרת, עבורי זוהי תקופת החגים. האמינו לי כי שום דבר לא יכול להחליף את הספר. לא הטלויזיה, לא האינטרנט, לא האייפונים. וזה כלל לא משנה אם הספר עשוי נייר או מתכת, דיגיטלי או אלקטרוני, עם דפים או כפתורים... אין תחליף לטקסט נקי רץ מול העיניים, שמחייב אותנו לדמיין, להמציא, לתאר את ההתרחשות בכוחות עצמנו. בכל פעם שואלים אותי בתקשורת "את לא חושבת שזמנם של הספרים מגיע לקיצם?! אתם הסופרים לא חשים מאוימים מהשתלטות הטכנולוגיה והאינטרנט... ושבעתיד בני נוער יקראו הרבה פחות?" אז כמובן שבני נוער קוראים הרבה פחות. אך לא משום שחווית הקריאה נפגמה, אלא מפני שהתרגלנו לקרוא מתוך מסך מרצד ולא מתוך עץ שטחנו אותו לדפים מהודקים. סרטים זה דבר נחמד, אך הרי גם לנסוע במכונית זה דבר נחמד, ועדיין אין זה אומר שמקומה של ההליכה נפקע מחיינו. וקריאה היא אפילו פעילות בסיסית יותר מהליכה, כי אצלנו, בני האדם, המוח הוא האיבר הפעיל ביותר. בעידן המודרני אנו יכולים לשבת על הספה כל היום, אך טרם הפסקנו לחשוב. וכל עוד ניחנו בשפה ובכוח הדימיון, המיוחדים לנו כבני אדם, אנו זקוקים לקריאה כאויר לנשימה. ואם תגידו "ומה עם אלה שלא יודעים לקרוא?"

שלום לכם!



לפני למעלה משבועיים, בתאונת דרכים מחרידה בגוש עציון, נהרג הרב אורי דסברג. רבים ליוו אותו בדרכו האחרונה, ביניהם הנכדים אותם אימץ לאחר שהוריהם נרצחו בפיגוע ירי לפני חמש שנים. לזכרו, הקדשנו כתבה מיוחדת, בה ביקשנו מהם לספר לנו קצת על האיש האהוב על כולם, מי שהיה אבא, סבא, רב וראש משפחה למופת. בנוסף ובעניין אחר: תחרות כתב נולד הגיעה לסיומה! כעת אנו עוברים לשלב הקשה של בחירת הזוכים. מאות כישרונות צעירים הגיעו אלינו, אך רק בודדים מתוכם יגיעו למערכת העיתון. ומה לגבי כל השאר?... דפדפו לעמוד 19. גם את כישרון הציור שלכם אתם מוזמנים לחשוף, באיור הסיפור שמופיע ב8 ויימשך בשבוע הבא. זה גם המקום להזכיר את הפינה החדשה בקיר, שהוספנו במיוחד עבור דברים מגניבים שבא לכם לשתף בהם את קהל הקוראים. הפרסומים המקוריים ביותר יזכו בפרס. הפעם זכתה נועה שטרן, ששלחה לנו ביקורת ספרותית פרי עטה. פרגנו! שבת שלום וקריאה מעולה ליאת

שלום לכם!


הנה, חלפו הדורות, והתורה שלנו הפכה ממשהו שאומות העולם דחו בחשד – לכתב הקודש הנערץ והנקרא ביותר בעולם. התנ"ך. האמונה באל אחד התפשטה ויצרה דתות נוספות. כיום הנצרות והאיסלם התעצמו מאוד, אך בל נשכח מאיפה הכל התחיל – מהגלעין, שהוא היהדות. הוא אנחנו. הברית שלנו עם הקב"ה קיימת עד היום. שוב ושוב לאורך ההיסטוריה הוא הצילנו מפורענויות. שוב ושוב נוכחנו שכל עוד אנו שומרים על התורה, הוא בא לעזרתנו. כי אבותינו קשי-העורף קיבלו על עצמם להיות העם הנבחר, ולכן שום אומה לא תצליח למחות אותנו. כי גם אנחנו, עם כל הכבוד, קשי-עורף ועקשנים; שהרי לא ויתרנו על התורה עד היום. חג שבועות ומתן-תורה שמח! ליאת

שלום לכם!


זו העיר שלנו... העיר שעליה נלחמו אבותינו, העיר שהקב"ה הבטיח לעם ישראל, זו שתמיד נשוב אליה בכל דור ודור – כי היא חלק מאיתנו. השבוע נחגוג את יומה של בירת ישראל, הלוא היא ירושלים. עיר הקודש שמפעמת בעורקיו של העם היהודי, ולאורך כל ההיסטוריה התגלה שוב ושוב הקשר המיוחד שלנו אליה. בה בנינו את בית המקדש, בה רעבנו ללחם, בה שמחנו, בה בכינו, ותמיד קיוינו – לגאולה שלמה. כי גאולה אמיתית תבוא רק משם, לב לבו של העם היהודי. ולכבוד יום ירושלים אני מתכבדת לפנות את הבמה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהעניק ברכה לבבית ומיוחדת לילדי "אותיות". בשנה הבאה (ולנצח) בירושלים הבנויה! שלכם, ליאת

שלום לכם!